כי עיקר הרחמנות דס"א הוא להמשיך על האדם טרחות וטרדות העולם הזה להתייגע בעסקים ומלאכות בשביל הפרנסה שזה בחינת ל"ט מלאכות. והס"א וכל האנשים הכרוכים אחריה מסיתין את האדם ותולין הכל ברחמנות, כאילו יש להם רחמנות גדולה עליו ואומרים לו, מה אתה חושב הלא אתה צריך לחיות ולפרנס עצמך ואשתך ובניך ואתה צריך לרחם עליהם ועליך וע"י זה מביאין אותו שיפרוק ממנו עול תורה וימשיך על עצמו עול דרך ארץ שהם כלל הל"ט מלאכות והיגיעות בשביל פרנסה ומאומה לא ישא בעמלו. נמצא שעיקר הסתת הס"א לפרוק עול תורה ולעסוק ביגיעת העולם הזה הוא ע"י הרחמנות דס"א שיונקת מהרחמנות דקדושה ומהפכין הרחמנות האמיתי לרחמנות שלהם שבאמת אין זה רחמנות כלל. כי באמת עיקר הרחמנות הוא הרחמנות האמיתי לרחם על האדם להביאו לתכלית הנצחי, כי בעולם הזה אין שום תכלית כלל כי הוא צל עובר ומלא יגונות וכעס ומכאובות ואין שום אדם שיהיה לו עולם הזה כמו שכתוב "אדם לעמל יולד קצר ימים ושבע רוגז" כמובן לכל בר דעת גודל המרירות של עסקי העולם הזה.
וזה בחינת גלות מצרים היינו גלות הס"א שתופסת נפשות ישראל בגלות המר של תאוות ממון וטירדת הפרנסה שזה בחינת "וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה" שכל זה מתקיים באלו המשוקעים בתאוות ממון ומתיגעים בכל מיני יגיעות וממררים חייהם בכל מיני מרירות בשביל רדיפת העולם הזה ושוכחים את השם יתברך שעיקר הפרנסה על ידו ואין צריכין אלא רק עסק מועט בשביל הפרנסה כמו שאמרו רבותינו ז"ל "הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה". כי באמת עיקר הפרנסה ע"י בטחון לבד, רק צריכין איזה עסק כל שהוא שלא יהא יושב ובטל לגמרי והשם יתברך יברכו ע"י זה כמו שנאמר "וברכך בכל אשר תעשה" בכל אשר תעשה דוקא, היינו בכל מה שיעשה איזה עסק יברכו השם ויצליחו ויפרנסו כפי מה שהוא צריך לטובתו הנצחית. על כן באמת בודאי הרחמנות הנ"ל של המון העם שהוא רחמנות הס"א אין זה רחמנות כלל, כי עיקר הרחמנות לדבר על לב שיעסוק בתורה והשם יתברך בוודאי יפרנסו בסיבה קלה כמו שנאמר "עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי".
רבי נתן – ליקוטי הלכות – אורח חיים ג – הלכות חוה"מ – הלכה ד – סעיף א-ז