בסיפור המעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו, אנחנו יכולים להבין את העניין הזה יותר בבירור, כאשר הבן מלך האמת בורח ממדינתו ומגיע אל היער, שם הוא פוגש את איש היער, שכפי שאמרנו הוא בחינת הצדיק האמת, שהוא מדריך אותו כיצד לחזור אל המדינה, ונותן לו כלי, שהכלי עשוי עם עלים צבעוניים וכשמניחים את הכלי הזה על איזה בהמה או עוף אזי תכף הוא מתחיל לנגן ניגון נפלא ונעים מאוד מאוד.
בהמשך הסיפור כאשר הבן מלך מגיע אל המדינה ורוצה להיכנס אל הגן ולבוא אל הגדולה שלו, הוא פגש שם עוד אדם, שהיה רוכב על סוס, והניח את הכלי על הסוס והכלי החל לנגן ניגונים נפלאים וביקש האדם על הסוס שימכור לו הכלי הזה ולא רצה למוכרה. והשיב לו מה תוכל לתן לי בעד כלי נפלא כזה? אמר לו האדם על הסוס ומה תוכל לפעול עם הכלי הזה? שתעשה עימו 'קאמעדיא' כלומר משחק והצגה ותקבל דינר, אבל אני יודע דבר שהוא טוב יותר מהכלי שלך, דהיינו שאני יודע דבר, שקיבלתי מאבות אבותיי, להיות 'מבין דבר מתוך דבר', שכשאחד אומר איזה דיבור בעלמא, יכולין ע"י הקבלה שיש לי להבין דבר מתוך דבר ונתיישב בן המלך שבאמת הוא דבר נפלא להיות מבין דבר מתוך דבר ונתן לו הכלי הנ"ל.
הכלי הנ"ל שהצדיק נותן לבן המלך הוא כמובן התורה הקדושה, חידושי התורה, ההלכות, הכללים והמסגרות שיש בה, כי בתחילה כשהאדם יורד לזה העולם, שזה בחינת היער, הוא חייב ללמוד ולקבל את היסודות, מה מותר ומה אסור הוא חייב להיכנס להשתלם במסגרת התורה וע"י זה הוא יכול לברר את הרוח טובה מהבהמיות והגשמיות שלו ושל העולם ולנגן ניגונים נפלאים.
אך האדם לא יכול להישאר רק עם זה, על כן אנחנו רואים שבשלב מתקדם יותר בסיפור הוא פוגש שוב אדם שרוכב על סוס, שזה בחינת אדם שרוכב על הגשמיות והבהמיות ונמצא כבר במדרגה גבוהה. והאדם על הסוס שואל אותו, מה תוכל לעשות עם הכלי הזה שתעשה עימו 'קאמדיה' ותקבל דינר? כלומר אפשר ללמוד את התורה ולתת דרשות יפות ופלפולים נפלאים ואפילו לשלב זאת בהומור, אבל הכל כדי לקבל דינר, כלומר הצלחה כסף או כבוד ואפילו שכר עולם הבא. כי בוודאי אם האדם לא חי את הדברים והתורה לא מחברת אותו להשם יתברך ומשפרת את מעשיו ומידותיו, הוא יכול לנגן ניגונים נפלאים אבל הכל יכול להישאר בגדר הצגה והוא יקבל דינר כלומר שכר על פעולותיו.
על כן אומר לו האדם על הסוס, כעת אתה צריך להתקדם, לעבור לשלב יותר פנימי, כעת אתה צריך להיות 'מבין דבר מתוך דבר', כלומר כעת אתה צריך לחפש ולמצוא מה השם יתברך רוצה ממך באופן פרטי, מה הרמזים שהוא שולח לך, מה הלימוד האישי שהוא מלמד אותך, התורה היא מכתב אלוקים תפקידה לחבר אותך לתכלית, לחיות עם ההשגחה הפרטית, כעת התורה תהייה אצלך כאורח חיים ואתה תוכל ללמוד ולקבל הדרכה אפילו מדיבורים של בני אדם, לקבל מסרים דרך הלב שלך, דרך מאורעות החיים.
על כן פותח רבינו את הספר ליקוטי מוהר"ן דווקא בתורה הזאת, תורה א, בליקוטי מוהר"ן: "כי איש הישראלי צריך תמיד להסתכל בהשכל של כל דבר ולקשר עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר, כדי שיאיר לו השכל שיש בכל דבר להתקרב להשם יתברך ע"י אותו הדבר, כי השכל הוא אור גדול, ומאיר לו בכל דרכיו, כמו שכתוב חכמת אדם תאיר פניו "
זה למעשה עיקר תכלית הלימוד של התורה הקדושה, זה המדרגה שרבינו מנסה להביא את הפחות שבאנשיו, שיכוון את כל לימודו ותכלית עבודתו להשם יתברך, שיבין גבר מתוך דבר, מיתוך הלימוד ומתוך מאורעות החיים הוא מבין את הרמזים והלימוד שהשם יתברך והצדיקים מכוונים ומדריכים אותו, כמו שכותב רבי נתן בפירוש בליקוטי הלכות, אורח חיים ב, הלכות נטילת ידיים ו' וז"ל: "כי מי שקיבל חכמת רבו כראוי ע"י שהבין הרמזים שלו, אזי הוא יכול ללמוד מכל אדם ולהבין מכולם רמזים להתקרב להשם יתברך, כמו שאמר אדונינו מורינו ורבנו ז"ל שהשם יתברך מצמצם עצמו מאין סוף ועד אין תכלית ומרמז לכל אחד רמזים בכל יום להתקרב לעבודתו ע"י כל מחשבה דיבור ומעשה. אבל להבין כל זאת צריכין להיות בקי מאוד בדברי התורה שקיבל מרבו עם הרמזים שבהם, ואז יכול למצוא דברי תורתו הקדושה בכל השיחות שבעולם עד שילמד ויבין מהם חכמות ועצות אמיתיות להתקרב לעבודתו יתברך. וזה בחינת מה שמביא הפסוק "מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי" שבכל השיחות שבעולם אני מוצא עדותיך שהוא התורה.
וזה שממשיך ואומר "מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי" כי ע"י אהבת התורה וההתבוננות הוא מוצא את השם יתברך בכל מקום ומבין את הרמזים הנמצאים בכל שיחה ושיחה וע"י זה זוכה להתקרב אליו בכל פעם באופן אחר, כפי העת וכפי הרמזים שמרמז לו השם יתברך בעצמו".