כי צריך לדעת שימי האדם מנויים וספורים במספר ובמניין כל יום ויום והאדם יצטרך ליתן דין וחשבון מכל יום ויום כי אין שום יום הולך לבטלה ח"ו. ואפילו שעה ורגע אחד אינו הולך לבטלה ח"ו בבחינת "שבע שבתות תמימות תהיינה" שנאמר בספירת העומר, שהשבע שבתות שהם ימי הספירה צריכים להיות תמימות ושלמות בעבודת השם ולא ילך מהם רגע לאיבוד ח"ו. כי שבע שבתות מרמזים על כל ימי חיי האדם שכלולים בשבעה ימי השבוע שהם שבעת ימי בראשית, כי אין נמצא יום בעולם חוץ משבעת ימי השבוע שהם חוזרים חלילה כל ימי עולם.
על כן כל ימי חיי האדם כלולים בשבעת ימים וכל יום כלול מכל השבעה ימים שהם בחינת שבע שבתות שהם מ"ט ימי הספירה שהמצווה לספור כל יום ויום כדי לידע ולזכור את ימי חיי הבלו, שכל הימים אשר הוא חי על פני האדמה הם מנויים וספורים במספר ובמניין כמו שנאמר "מספר ימי חיי הבלו" וכתיב "למנות ימינו כן הודע וכו'".
ועל כן אסור לאדם לדחות את עצמו מיום ליום, רק לידע היטב שזה היום לא יהיה לו עוד כל ימי חייו, כי יום האחר הוא עניין אחר לגמרי והלוואי שיפרע בזמנו, שיזכה למחר לצאת ידי חובתו מה שצריך לפרוע להשם יתברך חובת הזמן של יום מחר בעצמו.
אבל על כל פנים חלילה להטעות את עצמו לדחות מיום ליום וכמו שאמר רבינו ז"ל על פי "היום אם בקולו תשמעו" שעיקר העבודה מי שרוצה לשמוע בקולו יתברך ולדבקה בו העיקר הוא שידע שהעיקר הוא היום. וזה בחינת מצוות ספירת העומר שהוא התחלה והכנה לקבלת התורה, להורות שאי אפשר לקבל את התורה כי אם כשיודעים שהעיקר הוא היום הזה שהאדם עומד בו ולא לדחות מיום ליום, כי כל ימי האדם מנויים וספורים וכנ"ל, שזה בחינת "היום אם בקולו תשמעו" היינו ע"י בחינת היום, לידע שהעיקר הוא היום הזה דוקא כמו שנאמר "היום הזה אנוכי מצווך לעשות" היום הזה דוקא וכתיב אשר "אנוכי מצווך היום" וכן הרבה.
ועל כן סופרים הימים לעומר, כי באמת כל יום ויום יש בו חכמה ושכל מיוחד שזה עיקר אור יום שהוא אור השמש שהוא השכל וזה "כי יש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מהחושך" אבל בכל יום יש חושך שקדם לאור כי הלילה קודם אל היום בסדר הבריאה, כמו שנאמר "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד" ובשרשו בקדושה הוא תיקון גדול מה שהחושך קדם לאור, כי החושך הוא בחינת העדר הדעת שזה בחינת הלבנה ששליטתה בלילה שעיקר תיקון וקבלת המוחין על ידה דוקא.
אבל מחמת פגם מעשי בני האדם שהם בחינת פגם מיעוט הלבנה, ומשם עיקר אחיזת מלכות הרשעה שהיא זוהמת מצרים, כי עיקר יניקתם מפגם מלכות דקדושה, ומשם נמשכים כל הפגמים שבעולם ואזי מתגבר ח"ו חושך ממש, שרוצה להחשיך אור היום לגמרי היינו שרוצה לבלבל את הדעת ולהחשיך את אור האמת שהוא אור השכל והחכמה האמיתית המאיר בכל יום ויום שהוא עיקר אור יום.
ומזה נמשכים כל הבלבולים והמניעות והעיכובים שבכל יום ויום, שמזה נמשכים כל הטעויות הנ"ל, שהאדם רוצה לדחות זה היום, עד שעל פי הרוב נדמה לו כאילו אין זה היום נמנה ונספר כלל בימי חייו, כאילו היום הזה אי אפשר לעבוד את השם יתברך.
ובאמת בוודאי כפי השתטחות והתפשטות הס"א והקליפה שבכל יום ויום בוודאי קשה מאוד לעסוק בעבודת השם, בפרט בתפילה ששם באים כל הבלבולים שבעולם, אבל צריכים לידע שאף על פי כן זה היום הוא יום ועולה בחשבון ובוודאי יש בו טוב רק שהחושך מכסה עליו כי הקליפה קודמת לפרי, וצריכים להתגבר ולהשתדל לשבר הקליפה שהם כלל כל המניעות והבלבולים והטעויות והדחיות, ולידע ולהאמין שדוקא ביום הזה יכול להתקרב להשם יתברך לפי בחינתו ואם תדרשנו ימצא לך ותזכה למצוא הטוב שבזה היום דוקא "כי לית יום דלית בי טוב" כמו שנאמר בזוהר הקדוש.
על כן צריכים לידע שמה שנדמה לאדם כאילו היום אי אפשר לו להתפלל בכוונה וללמוד ולעסוק בעבודת השם, זה נמשך רק מהחושך שקדם לאור שנמשך מפגם הצמצום כנ"ל, ומשם באים כל הטעויות והדחיות של כל אדם, שבכל יום נדמה לו כאילו היום הזה אינו כלום כאילו אינו מימי חייו, כאילו היום אי אפשר להתקרב להשם יתברך כלל, כאשר נמצא דבר זה ברוב בני אדם שאינם מפקחים על דרכיהם היטב, בפרט כשיש לו איזה סיבה ומאורע לטוב או להיפך ח"ו, שאז היום מתבלבל אצלו לגמרי עד שרוב ימיהם כלים בזה להבל ולריק 'רחמנא ליצלן', כגון ביום זה הוא יריד ויום שוק וביום זה צריך לחשוב חשבונותיו ובזה היום יוצא לדרך וכו' וכיוצא בזה ביטולים ובלבולים שונים בכל יום ויום עד שכמעט בכל יום נמצא בו ביטול ובלבול גדול, ואפילו בשאר הימים שאין בו מאורעות כאלה, נדמה לו גם כן על פי הרוב בכל יום כאילו היום הזה אינו כלום וכנ"ל.
וכל זה נמשך מהחושך שקדם לאור שהוא בחינת תיקון מיעוט הלבנה, על כן סופרים הימים לעומר דוקא כי העומר הוא בחינת המתקת הצמצום הנ"ל בחינת תיקון מיעוט הלבנה, שע"י זה נתבטל יניקת החושך והס"א שהוא בחינת הגדר שיש על כל יום ויום, שע"י זה זוכים לידע האמת שבכל יום ויום יש בו טוב וצריכים להשתדל להתקרב בזה היום דוקא להשם יתברך כפי אותו היום, כי כל הימים מנויים וספורים.