"כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננת מה אנוש כי תזכרנו" היינו כשאני רואה שמיך וכו' ירח וכוכבים, אני מתמיה ומתפלא "מה אנוש כי תזכרנו וכו'", 'כי תזכרנו' דוקא, היינו איך אפשר להמשיך הזיכרון על האדם, שיזכור בתכליתו לעולם הבא, מאחר שהרע עין שהוא בחינת השכחה מתגבר בכל עת.
אבל באמת "ותחסרהו מעט מאלוקים וכבוד והדר תעטרהו" היינו שבאמת בנפלאותיו יתברך העצומים הכל נתהפך לטובה, והוא בעצמו יתברך מסתתר עצמו אצלנו בתוקף גלותנו בכמה וכמה הסתרות וצמצומים, ועל ידי זה בעצמו הוא מזכיר אותנו בכל יום ויום ובכל עת ובכל מקום ובכל אדם לשוב אליו.
היינו שאפילו כשהאדם נמצא בגלות בגשמיות וברוחניות, אפילו אם נפל ח"ו עד אין תכלית, גם שם השם יתברך מצמצם עצמו ומסתיר את עצמו בדרכי נפלאותיו העצומים, ומזכיר אותו בכל פעם בכמה וכמה רמזים שונים בכל יום ובכל מקום כדי שישוב אליו, שזה בחינת "בכל צרתם לו צר ומלאך פניו הושיעם באהבתו ובחמלתו וכו'" היינו שבכל צרתם של ישראל, ועיקר צרות ישראל הוא צרות הנפש שרחוקה מאביה שבשמים, ואזי לו צר כביכול, היינו שהוא כביכול מיצר ומקטין ומצמצם אורו בצמצומים נפלאים, כדי להזכירו באשר הוא שם.
ועל ידי זה "ומלאך פניו הושיעם" היינו הצדיק האמת שנקרא 'מלאך פניו', כי הצדיקים נקראים מלאכים, והם מבינים הרמזים ומשתדלים בחכמתם להכניס ולהאיר בישראל אלו הרמזים וע"י זה הם מושיעים אותם להחזירם להשם יתברך ואזי נתהפך הכל לטובה, שדווקא ע"י התגברות הרע עין שע"י זה נתמעט ונצטמצם האור מאוד, ע"י זה דוקא הגיע טובה גדולה, שיכולים הצדיקים הגדולים להגביה ולהעלות גם היורדים והנופלים מאוד מאוד.
כי ע"י שנסתר האור כל כך, ע"י ריבוי הצמצומים, עד שהיה קשה להשיג ולהבין הרמזים, והצדיקים בריבוי יגיעתם במסירת נפש, זכו להשיג האור מתוך תוקף ההסתרות וע"י זה זכו להשגות גדולות, עד שבעוצם חכמתם הם מלבישים לנו האור בצמצומים נפלאים באופן שגם כל אחד במקומו יוכל להגיע לו רמזים והתעוררות ועצות בכל מקום שהוא, לאחוז את עצמו בהשם יתברך לעולם.
כי ההעלם בשביל הגילוי, כמובא בסתרי האר"י ז"ל, היינו כל מה שמעלימים ומצמצמים את האור בצמצומים רבים יותר, הכל נתהפך לטובה ע"י גדולי הצדיקים, כי דוקא ע"י זה הם מגלים ומאירים לישראל אור השם יתברך, שנוכל לידע ולזכור אותו יתברך בכל מקום שהוא. וזה בחינת "אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות" שכל מה שממעטים ומצמצמים את האור במיעוט אחר מיעוט, הכל הוא רק בשביל לרבות האור להגדילו ולהאירו בלב ישראל ע"י זה דוקא. וזה בחינת "ותחסרהו מעט מאלוקים" ותחסרהו מעט, שנחסר האור ונתמעט בכמה בחינות מיעוט אחר מיעוט, והכל הוא מאלוקים כביכול.
וזה "תמשילהו במעשה ידיך" תמשילהו לשון משל ודמיון, שהוא בחינת הרמזים, שבכל הדברים שבעולם, שהם מעשה ידיו יתברך, אתה מרמז לו רמזים ומשלים שיבין מהם להתקרב אליך. כי הרמזים הם בחינת משלים כמו המשל שהוא סיבוב, כדי להבין על ידו דבר גבוה שאי אפשר להבינו כי אם ע"י משל, כמו כן הרמזים הנזכרים לעיל שהשם יתברך מלביש עצמו בכמה וכמה לבושים וצמצומים, כדי שיבין האדם מהם משלים ורמזים להתקרב אליו יתברך.
וזה בעצמו בחינת 'תמשילהו' על פי פשט שהוא לשון ממשלה, כי הכל אחד. כי זה עיקר הממשלה של האדם על כל מעשה בראשית, שהם מעשה ידיו יתברך, כשזוכה להבין מכולם משלים ורמזים לעבודתו יתברך. וזה מה שאמרו רבותינו ז"ל "חייב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם" היינו שהכל נברא בשבילי, כדי שאבין מהם רמזים להתקרב אליו יתברך.
ועל כן סיים "השם אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ" כי בוודאי ראוי שנברא האדם וניתנה התורה מאחר שיכול לזכות לכל זה, שדוקא ע"י החיסרון והמיעוט יתגבר להבין ולהשיג השגות כאלה עד שיוכל להכניס זיכרון עולם הבא בלב כל ישראל ולהגדיל ולהאדיר שמו בכל הארץ ע"י כח הצדיקים הגדולים.