וזה "הן חפצת בטוחות ובסתום חכמה תודיעני" כי מי שחפץ באמת לאמיתו, לחוס על תכליתו הנצחית באמת ולבלי להטעות את עצמו, הוא יכול להוציא מזה עצות אמתיות והתחזקות עצומה וגדולה מאוד עד אין קץ ותכלית, באופן שישאר על עמדו, להישאר קיים בנקודת האמת המושרשת בו, ולא יוכלו להטרידו ולבלבלו ולמנעו בשום מניעה והסתה ודחייה בעולם, אפילו אם יעבור עליו מה, ואפילו אם יודע בעצמו שמעשיו מקולקלים מאוד והוא רחוק כמו שרחוק מהשם יתברך ותורתו, ובנוסף לזה מענים ומייסרים אותו בכמה עינויים ויסורים ודחיות למנעו ולהרחיקו מנקודת האמת לאמיתו ח"ו.
אף על פי כן לא ישמע לזה כלל, רק יסתכל בכל פעם על נקודת האמת, וע"י זה יתחזק תמיד וישאר קיים בנקודת האמת, והעיקר שהאמת לא תמנעהו מהאמת האמתית.
כי עיקר הריחוק של כל אחד מעצם האמת לאמיתו, הוא ע"י האמת בעצמו, כאשר רואים בחוש, שכל המחלוקת היא ע"י האמת, שהמתנגדים אומרים שאצלם האמת, וכן הוא בכל דור, בפרט בדורות הסמוכים לפנינו, שהייתה מחלוקת של הלומדים על החסידים והמחלוקת היתה עצומה וכמה נפשות שקעו ע"י זה וכמה נאבדו משני עולמות.
ועיקר כל המחלוקת הייתה על ידי האמת בעצמה, כי עתה אנו יודעים שגדולי הלומדים שחלקו על גדולי הצדיקים, גם כן היו רובם צדיקים גדולים אמתיים, וכל מחלוקתם על גדולי החסידים, שהיו צדיקים קדושים ונוראים מאוד, היה רק מחמת האמת, שגדולי הלומדים אמרו שהאמת אתם ושגדולי החסידים רחוקים מהאמת, כי עוברים על תורת אמת וכמו כן הוא בכל דור ודור.
וכל זה נשתלשל מקטרוג המלאכים, שקטרגו על בריאת האדם, שמשם נמשך כל כח היצר הרע, שעיקר כוחו ע"י מחלוקת, שנמשך ע"י שנתלבש בחולקים והמתנגדים קטרוג המלאכים הנ"ל. ועיקר כח קטרוגם נמשך מבחינה הנ"ל, מה שמידת האמת בעצמה כשירדה בין המלאכים קטרגה על בריאת האדם, ומשם נשתלשל כל הקטרוגים והסכסוכים שבין העולם למטה, ובפרט בין התלמידי חכמים, שעיקר המחלוקת ביניהם הוא ע"י האמת.
כי גם האמת בעצמו אינו יכול להשיג אמיתת עצמותו יתברך, וכמו שאינו משיג עצמותו יתברך, כך אינו משיג עמקות דעתו יתברך, כי הוא יתברך ודעתו אחד, ושם עיקר האמת לאמיתו. אבל תיכף כשמשתלשל האמת מאתו עד שבא אל המלאכים, תיכף נתעלם עמקות אמיתת דעתו הקדושה.
כי השגת עמקות דעתו באמת לאמיתו, זה סתום ונעלם מכל הנבראים והנאצלים וכו', ואי אפשר לעמוד על סוף דעתו יתברך ולא שום מלאך ושרף וכו' כי אם נשמת הצדיקים האמתיים הגדולים במעלה מאוד שזכו ע"י מעשיהם ועבודתם להשגת דעתו יתברך באמת, שזה עיקר קיבול השכר שלהם כידוע.
ועיקר מעלתם של הצדיקים הוא מחמת שהיה להם בחירה, ועיקר הבחירה הוא רק מחמת שתיכף שנאצל האמת מאתו יתברך, תיכף לא היה אפשר להשיג עמקות דעתו יתברך, עד שהאמת בעצמה קטרגה על בריאת האדם ואמרה שלא יברא, אף על פי שעתה אנו יודעים שאמיתת דעתו יתברך היה שיברא, כמו שאנו רואים שהשם יתברך ברא את האדם.
ואם כן קשה על המדרש הנ"ל ביותר, לכאורה איך אמרה מידת האמת שלא יברא ואיך נקראת מידה זאת אמת, מאחר שלא כיוונה לאמיתת דעתו יתברך, כי הלא אנו רואים בעינינו שברא את האדם, היפך דעתה של מידת האמת ואם כן מדוע נקראה אמת.
אך בודאי מידת האמת שקטרגה על בריאת האדם הייתה טענתה אמתית וכל דבריה היו באמת, כי אמרה שלא יברא האדם, שכולו שקרים וכן הוא האמת כאשר אנו רואים בעינינו. אבל אף על פי כן טעתה האמת, כי לא הייתה יכולה לעמוד על סוף דעתו של השם יתברך וכמו כן לא היתה יכולה לעמוד על סוף דעתם של גדולי הצדיקים, שישיגו אמיתת האמת דוקא, מחמת שאי אפשר להשיג אמיתת דעתו יתברך עד שאפילו המלאכים שמידתם אמת, אינם יכולים להשיג דעתו עד שמקטרגים ואומרים היפך דעתו יתברך.
וזה בעצמו עוצם נפלאות גדולת מעלת הצדיקים הקדושים. כי ע"י כל זה נמשכת הבחירה, והם בתוקף כוחם שברו הבחירה ועמדו בניסיון ובחרו בטוב ביגיעות עצומות, בזה הארץ הגשמית, וע"י זה הם דוקא זכו לברר אמיתת האמת בזה העולם. כי אי אפשר לעמוד על האמת לאמיתו, כי אם בזה העולם הגשמי דוקא, כשעומד בניסיון כראוי, אשר לזה אינם זוכים כי אם יחידי הדורות זיע"א.
אבל המלאכים, אפילו הנקראים אמת, אינם יכולים להשיג אמיתת עמקות דעתו יתברך כנ"ל. ומשם נשתלשל המחלוקת הגדולה, שבכל דור חולקים על גדולי הצדיקים הנ"ל, שהם בחינת נקודת האמת, כי אף על פי שגם שאר התלמידי חכמים והצדיקים הם צדיקי אמת, אבל עדיין לא עברו עליהם כל השבעה מיני מים (המרומזים במעשה של הבערגיר) ולא נבחנו ונצטרפו כראוי. על כן אף על פי שכוונתם אל האמת, אבל קטרוג המלאכים נתלבש בהם דוקא, עד שהאמת בעצמה מטעה אותם, לקטרג ולחלוק על גדולי קדושי הצדיקים כנ"ל.
כי יש שני מיני אמת, יש אמת לאמיתו, שמשיג ויודע הדבר כמות שהוא, ויש עוד אמת שכוונתו רצויה באמת, אבל הוא טועה בעצמו. ובעניין זה יש הרבה חילוקים מאוד, כי יש שטעותו גדולה ומי שמייגע עצמו קצת יכול תיכף לעמוד על טעותו, ויש שטעותו דקה יותר, עד שצריכים יגיעה ביותר כדי לעמוד על טעותו. עד שיש שטעותו דקה בדקות עצומה מאוד, עד שאי אפשר לברר טעותו, כי אם ע"י יגיעה עצומה במסירת נפש ממש כל ימי חייו, שזה עבודת גדולי הצדיקים הקדושים יחידי הדורות, שהתייגעו בעבודות עצומות וסבלו מרירות בלי שיעור ועמדו בניסיונות אין מספר ומסרו נפשם בשביל ישראל כל ימי חייהם, עד שזכו ע"י זה דוקא לברר אמיתת האמת לאמיתו, מה שאי אפשר לשום מלאך ושרף להשיג.
ורק בשביל אלו הצדיקים נברא העולם, כמו שאמרו רז"ל "כי זה כל האדם" ובשביל זה השליך השם יתברך את האמת לארץ, כי השם יתברך ידע שכוונת מידת האמת, שמקטרגת על בריאת האדם, כוונתה באמת, כי בודאי האמת הפשוטה, בהשקפה ראשונה, מחייבת שלא יהיה נברא האדם, שכולו שקרים, אבל באמת לאמיתו, מאוד עמקו מחשבותיו יתברך, עד שגם מידת האמת לא יכלה להשיג האמת כנ"ל, כי אם גדולי הצדיקים, שבזה העולם דוקא, ע"י בחירתם כנ"ל. ועל כן השליך האמת לארץ, כי זה בעצמו תיקונו של האמת בזה העולם, ע"י גדולי הצדיקים שעומדים בניסיונות רבים ועצומים, אשר רק הם זוכים לאמת לאמיתו, ועל ידם "אמת מארץ תצמח" שע"י זה יתתקנו כל העולמות.
בקש שלום ורדפהו
וזה "ורדפתם את אויבכם ונפלו לפניכם לחרב ורדפו מכם חמישה מאה וכו'" כי צריך שיתחזק בכל כח להיות איש חייל, שיהיה לו חלק במלכות ו'ממשלה דקדושה', כי עיקר המלכות והממשלה הוא 'ממשלה דקדושה', דהיינו כשמתגברים להאיר הדעת בחבירו וכו'.
כי לכאורה תמוה, מה היא הבטחת הברכה הזאת, שירדפו את אויביהם ויפילו אותם בחרב וכו', וכי זהו התכלית האמתית של ישראל עם קדוש, שירדפו את אויביהם ויפילו אותם בחרב, לנקום ולשפוך דם ח"ו, הלא השם יתברך חפץ בשלום, ומברך את עמו ישראל בשלום, והיה די בהבטחת "ונתתי שלום בארץ" ולמה לנו לרדוף אחר האויבים.
אך באמת זה ידוע, שכל העולמות לא נבראו, כי אם בשביל להכיר ולידע אותו יתברך, כמו שנאמר בזוהר "בגין דישתמודעין לי'" ועל כן הכל נברא בשביל ישראל, שיקבלו תורתו, שהיא הדעת הקדושה, שע"י זה מכירים ויודעים אותו יתברך. ועל כן כל הגדולה והמלוכה שייכים רק לישראל שעושים רצונו וזוכים לזה הדעת, שבשביל זה נברא הכל. ועל כן רק הם קרויים אדם, כמו שאמרו רז"ל, כי מי שאין בו זה הדעת, הוא חיה בדמות אדם.
ובשביל זה מחויב כל אחד לעסוק בישוב העולם, דהיינו להכניס הדעת האמתית באחרים, שזה עיקר העסק בישוב העולם. וכשישראל יזכו לעשות רצונו, הם מחויבים להשתדל בכל כוחם להכניס זו הדעת גם באומות העולם, כמו שנאמר "ספרו בגויים את כבודו" וכתיב "הודיעו בעמים עלילותיו" וכן בפסוקים הרבה. וזה כל המלחמות מצוה שנצטוו ישראל, הכל הוא כדי להשיבם אל האמת, להודיעם כי השם הוא האלוקים, שזה התכלית האמתית.
וזה עיקר הבטחת "ורדפתם את אויבכם וכו'" בחינת "בקש שלום ורדפהו" כי זאת הרדיפה, היא עיקר השלום האמתי, כי כל זמן שאין זוכים לדעת הנ"ל ואין עושים רצונו ח"ו ואין יוצאים מעוונות ופגמים, אפילו אם נדמה שיש לו שלום גדול, אין זה שלום כלל, כי "אין שלום אמר השם לרשעים". כי כל זמן שאין מעשיו עולים יפה כרצונו יתברך, איך אפשר שיהיה לו שלום אמתי, כי הלא גם בעצמיו אין שלום, שנאמר "אין שלום בעצמי מפני חטאתי".
וזה בחינת "ורדפתם את אויבכם" שכשיעשו רצונו יתברך, מצוה עליהם לרדוף את אויביהם כדי להחזירם למוטב, לקרבם אל האמת, שזה עיקר השלום, בחינת "בקש שלום ורדפהו". וזה "ונפלו אויבכם לפניכם לחרב" היינו ע"י תפילות ובקשות, שהם נקראים חרב, כמו שנאמר בליקוטי מוהר"ן, שעיקר הכלי זין דקדושה, הם תפילות ובקשות. וזה "ורדפו מכם חמישה מאה ומאה מכם רבבה ירדופו" ופירש רש"י שיפלו לפניכם שלא כדרך הטבע.
כי צריכים להיות איש חיל וכו', שיהיה לו חלק בממשלה דקדושה ויהיה חזק בדעתו בהאמת מאוד, כי סוף כל סוף תתגלה האמת לאמיתה ו"אמת מארץ תצמח" ועל כן בודאי יש כח לחמישה האוחזים באמת לאמיתה לרדוף מאה, לרדוף אחריהם בדיבורי אמת ובתחינות ובקשות להשם יתברך, שהם בחינת חרב וכלי זין של ישראל, עד שיכבשו אותם ויכניסו בהם הדעת האמתית.
ואז "ופניתי עליכם וכו' והקימותי את בריתי אתכם" ופירש רש"י לא כברית הראשונה שהפרתם אותה, אלא ברית חדשה שלא תופר "והתהלכתי בתוככם" אטייל עמכם בגן עדן וכו'. כי עיקר כלל כל ההבטחות האלו, הם תכלית שעשוע הצדיקים בעולם הבא בגן עדן, שעיקר תענוגם שיכירו וידעו אותו יתברך, בחינת "והייתי לכם לאלוקים".
בראשית ברא אלוקים
עיקר פנימיות השכל האמתי בעצם, הוא רחוק מהגוף מאוד ואינו יכול להתלבש בגוף העכור מתאוות כלל, ואין מי שיזכה אליו כי אם הצדיקים האמתיים ששברו לגמרי את כל תאוות הגוף, עד שביטלו את גופם לגמרי בתכלית הביטול והשלמות.
אבל כל השכל של כל העולם ומלואו, הכל הוא רק בחינת כח המדמה, ואפילו כל החכמות שהמציאו החכמים והמחקרים, הכל ע"י הכח המדמה, שמדמים 'מילתא למילתא' עד שבאים על המצאות חדשות. אבל פנימיות השכל העיוני בעצם, שהוא להכיר את מי שאמר והיה העולם, זה אי אפשר לזכות בשום שכל, כי אם כשמשברין לגמרי לגמרי את כל תאוות הגוף התכלית הביטול.
ואף על פי שאי אפשר לעולם להשיג בשכלם השגות אלוקות, מחמת שרובם לא שברו לגמרי את תאוות הגוף, אף על פי כן חמל השם יתברך על העולם ונתן במדמה את כח האמונה, שיהיה להם כח להמשיך על עצמם אמונה שלימה, אם ירצה להסתכל על האמת לאמיתו, כי אפילו שאי אפשר להבין, מחמת שלא זכו עדיין לפנימיות השכל, מחמת שלא ביטלו לגמרי את הגוף, אף על פי כן יכירו את מקומם באמת, שהם רחוקים מעצם השכל וימשיכו את עצמם לאמונה, להאמין לקול דברי אבותינו הקדושים שביטלו את החומר לגמרי, כמו משה והאבות ושאר הצדיקים, ואז יכולים לזכות לאמונה שלימה בתכלית וע"י זה יזכו לכל טוב.
ועיקר האמונה ע"י ברור המדמה, זוכים ע"י התקרבות לצדיקים אמתיים שיש להם רוח נבואה, ועיקר בירור המדמה הוא ע"י מצוות מעשיות והנהגות ישרות שמקבלים מהצדיקים אמתיים, שזה בחינת כלליות כל התרי"ג מצוות שקבלנו ע"י משה רבינו ע"ה וכן בכל דור ודור ע"י שמתקרבים לצדיקים אמתיים, שמוליכים אותנו בדרך הישר ומלמדים ומזהירים אותנו לקיים כל המצוות על פרטיהם ותנאיהם, וע"י זה עיקר בירור האמונה, שעיקר חיות עולם העשיה על ידה, כמו שנאמר "וכל מעשהו באמונה".
ועל כן אפילו אם ירצה האדם לעסוק בדבקות לבד בלי עשיית מצוות מעשיות, גם זה הבל ויכול להיכשל ע"י זה הרבה, כאשר כבר נכשלו ע"י זה רבים, ועל זה נאמר "אל תחכם הרבה ואל תתחכם הרבה, למה תשתומם" כי צריך לאחוז בשניהם, לעבוד את השם יתברך בתורה ותפילה ומצוות מעשיות הרבה שזה העיקר, ואם יזכה גם לבחינת דביקות טוב אשר תאחז בזה ובזה.
ובאמת העבודה והעשייה בעצמה של תורה ומעשים טובים, זה עיקר הדבקות, כמו שאמרו רז"ל "ובו תדבק" וכי אפשר להדבק בו והלא אש אוכלה הוא, אלה הידבק במידותיו וכו', שהם כלליות התורה והמצוות וכמו שנאמר "אחרי השם אלוקיכם תלכו ואותו תיראו ואת מצוותיו תשמרו ובקולו תשמעו ואותו תעבודו ובו תדבקון" ומבואר בפסוק זה שצריכים לקיים הכל, עשיית מצוות מעשיות ודביקות, ובאמת הכל אחד למי שזוכה לעבודה שלימה.
וזה בחינת מה שמסיימים את התורה בשמחת תורה ומתחילים מיד בראשית, כי נעוץ תחילתו בסופו, כי עיקר הכל הוא להמשיך ולגלות האמונה הקדושה "למען דעת כל עמי הארץ, כי השם הוא האלוקים אין עוד" לידע ולהודיע ולהוודע שהוא האל, הוא היוצר, הוא הבורא הכל יש מאין המוחלט, להאמין בחידוש העולם באמונה שלימה, שהוא בחינת "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" שמשה רבינו ע"ה פתח את התורה הקדושה בפסוק זה, להודיע שאין צריכים ואסור לחקור שום חקירה מה לפנים ומה לאחור וכו', רק קבלת התורה מתחילה מזה להאמין באמונה שלימה לקול דברי אלוקים חיים היוצאים מפי משה, שפתח לנו את התורה בלי שום חקירות וחכמות, רק הודיע לנו מיד שורש ויסוד האמונה הקדושה, שהוא "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" וכמו ששמעתי זאת מפי רבינו הקדוש ז"ל לעניין הרחקת הפילוספיא והחקירות, רק להאמין לקול דברי אבותינו בפשיטות כאשר פתח לנו משה בבראשית.
ועיקר האמונה הזאת, בחינת "בראשית ברא אלוקים וכו'" שהוא אמונת חידוש העולם, זוכים ע"י בחינת רוח נבואה, שהיא כלליות התורה ובזה מקשר היטב התחלת התורה "בראשית" לסיום "לעיני כל ישראל". כי אנו מסיימים "ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל" שהוא בחינת הלוחות שקיבל מידיו של הקב"ה, וע"י זה נתגלתה האמונה הקדושה, שזה בחינת האותות והמופתים הנוראים שעשה משה, שע"י זה גילה האמונה בעולם, שהשם יתברך ברא את העולם והוא מנהיג את העולם כרצונו ובידו לשנות בכל עת, וזה בחינת "ולכל המורא הגדול וכו'" שהם ניסים וגבורות וע"י כל זה נתגלתה לעיני כל ישראל האמונה הקדושה שהיא אמונת חידוש העולם.
וזה שמתחילים מיד "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" כי ע"י היד החזקה והמורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל, שהוא קבלת התורה רוח נבואה, וע"י האותות והמופתים הנוראים, ע"י כל זה נתברר ונתגלה אמונת חידוש העולם, בחינת "בראשית ברא אלוקים" שהוא התחלה ויסוד ועיקר כל התורה כולה. השם יתברך יזכנו לגלות האמונה הקדושה לכל באי עולם, שיקויים מהרה "כי אז אהפוך אל העמים שפה ברורה, לקרוא כולם בשם השם ולעבדו שכם אחד, ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד" אמן ואמן.