כידוע עיקר תכלית בריאת כל העולמות ועיקר סיבת ירידת הנשמה לעולם הזה, היה בשביל שלא תאכל 'נהמא דכיסופא', כלומר שלא יהיה לה לחם בזיון, כי בתחילה היו הנשמות נהנות ומקבלות מהטוב האין סופי של הבורא יתברך מבלי שיעשו דבר מצידם, על כן היו מרגישים הרגשה של בושה, כמו עני שמקבל כל הזמן מהעשיר בחסד חינם ולא יכול לעשות דבר כדי להחזיר על הטובה שניתנה לו.
על כן הוריד השם יתברך את הנשמה לזה העולם, שתזכה בזכות מעשיה בדין ובמשפט בשכר המוכן לה ולא תתבייש לקבל את ההטבה שהשם יתברך עתיד להיטיב לה.
אם כך הם פני הדברים, נשארת עדיין הקושיה בעינה, אם השם יתברך לא יתחשב במידת המשפט וירחם עלינו ברחמים רבים, הרי שכוונת הבריאה לא תתקיים ואז כביכול עדיין תתלווה הרגשת הבושה לאדם, כי ירחמו עליו ויתנו לו רק בזכות החסד חינם של השם יתברך ורחמיו הגדולים אבל לפי מעשיו אם הוא באמת אינו ראוי לכך.
על זה קטרגו המלאכים על בריאת האדם ואמרו ש'עתיד למחטי קמך ולארגזא קמך' שאמרו להשם יתברך שאין ראוי לברוא את האדם שכולו מלא שקרים ועתיד לחטוא ולהרגיז אותו יתברך ואין זה ראוי לפי כבודו יתברך. אבל השם יתברך לא השגיח עליהם ואמר להם וכי לחינם נקראתי רחום וחנון, אם לא יהיה אדם שיחטא כלפי על מי יתגלו רוב רחמי וחנינותיי.
כי זו התכלית לבריאת העולם שיתגלו מידותיו הקדושים, כמו שכותב הזוהר הקדוש, שעיקר בריאת העולם היה כדי שיכירו אותו יתברך ויאמינו בו, כמו שנאמר "בגין דישתמודעין לה", כלומר שהשם יתברך ברא את כל העולמות כולן כדי לגלות את מידותיו, חוכמתו ויכולותיו האין סופיים, להוציאם מן הכח אל הפועל, ובעיקר כדי שעם ישראל שהוא תכלית הבריאה יכירו אותו ויאמינו בו.
נמצא, שעצם זה שהאדם הגיע למדרגה כזאת שהוא מאמין שהרחמים של השם יתברך הם בלא גבול, כמו כן הוא מאמין בהשם יתברך ובוטח בו שהוא יכול לרחם עליו ולהושיע אותו אפילו שאינו ראוי לכך, הרי שבזה הוא מחובר אל התכלית היותר גבוהה מקבלת השכר בלי בושה, כי כעת הוא משיג את החסדים והרחמים היותר גדולים של השם יתברך ועל כן הוא גם ראוי להיוושע מבלי שהדבר יזיק לו במקום אחר.
כמו כן דווקא על אדם כזה שהוא חוטא ופושע כנגדו יתברך מתגלים שלוש עשרה מידות הרחמים, שהשם יתברך אל רחום וחנון, ארך אפיים, נושא עוון ופשע וכו' ובוודאי כאשר האדם זוכה לעשות תשובה מתקיימת כל תכלית הבריאה.
אבל עדיין נשארת הקושיה בעיינה, כפי שכתבנו הרי תכלית ירידת הנשמה לעולם הזה היה כדי שלא תוכל לחם ביזיון, אם כן כאשר האדם יחטא וירגיז אותו יתברך ויחזור לעולם הבא לקבל את השכר הרי שכעת תהיה לו בושה גדולה יותר מלפני שירד לעולם, כי קודם הירידה לא חטא ועכשיו הרגיז אותו יתברך וכיצד יוכל לקבל שכר מבלי להתבייש.
אלא שבוודאי הקדים השם יתברך רפואה למכה והקדים את התשובה לבריאת העולם, גם כאשר האדם נפל וחטא תמיד תהיה לו את האפשרות לשוב בתשובה אליו יתברך והשם יתברך שנקרא רחום וחנון ימחל לו ויקבל אותו ברחמים. בנוסף ישנו עניין עמוק יותר שרבי נתן מסביר לנו כיצד לא יתבייש האדם לקבל את השכר, אף על פי שעשה מה שעשה, כי דווקא ע"י שהאדם ירד לעולם הזה ויכיר את השם יתברך שהוא אבא שלו והוא אוהב אותו, דווקא ע"י זה הוא לא ירגיש את הבושה, כי כאשר מקבלים מאבא מתנה או ממישהו שאוהב אותך לא מתביישים, זה מה שרמז לנו השם יתברך 'מתנה טובה יש לי בית גנזי ושבת שמה, ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיעם'.
מעבר לזה, עצם זה שהאדם מתפלל ומבקש ומאמין בו יתברך, זה יוצר לאדם כלים ונקודות זכות שעל ידם יוכל לקבל את הישועה, בזה בעצמו הוא מסיר את הקטרוג ואת מידת הדין וזוכה לרחמים הרבים. על כן זו היא תשובה לשאלה מדוע האדם צריך להתפלל לרחמים וישועה, אף על פי שהוא יודע שכל מה שהשם יתברך עושה לטובה, כי ע"י התפילה, הביטחון והאמונה ברחמים הגדולים של השם יתברך הוא בונה כלים וזוכה שהרחמים הללו יהיו נגלים ומובנים גם לאדם עצמו.
על זה כותב רבי נתן בליקוטי הלכות, הלכות נדרים ד': "כי עיקר היצר הרע נמשך מהשתלשלות קטרוג המלאכים שקטרגו על בריאת האדם ואמרו להשם יתברך 'עתיד למחטי קמך ולארגזא קמך מה אנוש כי תזכרנו' כי אלו המלאכים שהם בחינת דרי מעלה נדמה להם שכבר יודעים איזה ידיעה בגדולת השם יתברך, ולפי ידיעתם את גדולת הבורא יתברך שהוא יתברך רם ונישא נורא ונשגב מאוד וכו' לא היו יכולים להבין כלל בריאת האדם, איך שייך שהשם יתברך יקבל נחת רוח מבן אדם גשמי הזה שהוא טיפה סרוחה וגוש עפר וכו' ועל כן קטרגו עליו ואמרו מה אנוש כי תזכרנו.
אבל השם יתברך לא השגיח עליהם והשיב להם וכי לחינם נקראתי רחום וחנון וכו', כי השם יתברך ידע את גדולת עצמו יתברך, כי אין מי שידע ממנו יתברך כי אם הוא לבד יתברך ויתעלה, והשם יתברך בעוצם רוממותו יודע שדווקא זהו עיקר תענוגיו ושעשועיו יתברך כשיברא את האדם בעולם העשייה הזה ויעבוד אותו בזה העולם דווקא, ואפילו אם יחטא וירגיז לפניו יתברך, אעפ"י כן יודע שיש צדיקים גבוהים כאלה שידעו להמשיך גדולת רחמיו וחסדיו גם עליהם, עד שירימו ויגביהו נחת רוח לפניו גם מהם ואז יקבל יותר ויותר תענוגים ושעשועים, כי כל מה שעולה איזה נחת רוח לפניו יתברך ממדרגה נמוכה יותר יש לו שעשועים יותר ויותר כנ"ל ובשביל זה ברא את העולם וכנ"ל".