כי באמת עיקר החיסרון הוא בזה העולם אחר הבריאה, כי קודם הבריאה הוא כולו אחד, כולו טוב, ושם אין שייך שום חסרון ועצה כלל, כי עיקר העצה הוא במקום שיש שני דרכים ואין יודעים באיזה דרך לילך ובאיזה הנהגה להתנהג ואז צריכים עצה, אבל בבחינת כולו אחד, כולו טוב, אין שייך עצה.
נמצא שעיקר הכרחיות העצות הוא בבחינת אחר הבריאה, ועל כן העצות נקראים 'רגלין' כמו שנאמר "וכל העם אשר ברגלך" ודרשו רז"ל "ההולכים אחר עצתך" כי עיקר העצות הוא בבחינת אחר הבריאה, שהוא בחינת 'רגלין' בחינת "והארץ הדום רגלי".
ועיקר חסרון העצה הוא מחמת שאין יודעים התכלית של כל דבר, כי אם היו יודעים לא היה שייך להסתפק בשום עצה. למשל האדם, הוא מסופק אם לסחור מו"מ זה או מו"מ אחר, ועיקר כוונתו בהמו"מ, הוא רק בשביל התכלית שלו, כדי להרוויח ממון כדי שיהיה לו פרנסה. נמצא שעיקר מה שהוא מסופק וצריך לעצה הוא מחמת שאינו יודע ע"י איזה מו"מ ישיג התכלית המכוון שלו, כי בגוף המו"מ אין שייך ספק וחלוקת העצה, רק כל הספיקות וחלוקת העצה שלו הוא איך להרוויח ממון, שהוא אצלו התכלית.
ומחמת זה העולם תמיד מסופק בעצות ואין יודעים לתת עצה לנפשם, אבל מי שמסתכל על התכלית האחרון של כל דבר, ועיקר כוונתו באמת בכל דבר הוא רק להשיג התכלית האחרון, זה זוכה בוודאי לעצה שלימה וגם אין צריך כל כך לעצות, כי התכלית האחרון הוא כולו אחד כולו טוב ושם אין שייך להסתפק בשום עצה כלל כנ"ל.
כי באמת הכל הולך אחר הכוונה ו"רחמנה לבה בעי" וכמו שאמרו רז"ל "ובלבד שיכוון ליבו לשמים" ועל כן מי שחס על נפשו ומסתכל על התכלית האחרון, ובכל דבר שבעולם הוא מכוון רק כדי שישיג ע"י זה התכלית האחרון, שהוא בחינת שעשוע עולם הבא, להכיר ולדעת אותו יתברך, אף על פי שגם בעבודת השם יש כמה וכמה דרכים לפני האדם, באיזה דרך יזכה להשיג עבודתו יתברך בשלמות באמת, וכמו שביקש דוד המלך ע"ה על זה כמה פעמים "הורני השם דרכך אהלך באמתך וכו'" וכמו שנאמר "בעצתך תנחני וכו' הדריכני באמתך ולמדני" וכיוצא בזה הרבה, אף על פי כן אם עיקר כוונתו באמת לשמים בכל דבר, כדי להשיג התכלית האחרון האמתי, אזי בכל דבר שיעשה ואיזה דרך שיתנהג בוודאי יזכה אל התכלית ובלבד שלא יסור מדברי התורה.
וזה בחינת "בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך" בכל דרכיך דעהו, היינו לכוון בכל דרכיו בשביל השם יתברך, שזה התכלית האחרון, ואז הוא יישר אורחותיך, כי אז בוודאי יוליכך השם יתברך בדרך הישר וישפיע עצות נכונות איך להתנהג בדרך הישר.
כי באמת אי אפשר להשיג שום עצה, כי אם מבחינת התכלית האחרון שהוא השגת השם יתברך, שהוא יתברך כביכול מקור ושורש כל העצות שבעולם, כי שם הוא עצה אחת בחינת כולו אחד, וכל העצות האמתיות הנכונות נמשכות משם. ומי שרוצה לקבל עצה שלימה, אי אפשר לו לקבל שום עצה, כי אם כשמקשר אחר הבריאה בקודם הבריאה, דהיינו שיקשר כל דבר להשם יתברך ויכוון בכל הדברים שעושה בשביל התכלית האחרון בשביל השם יתברך וכל מעשיו יהיו לשם שמים ואז יזכה בוודאי לעצה שלימה, דהיינו לקבל עצות נכונות מבחינת התכלית האחרון, וימשיך מהם עצה נכונה גם לעולם הזה.
כי העולם הזה הוא בחינת אחר הבריאה, ששם עיקר הספק של כל העצות כנ"ל, וכשהוא זוכה לקשר לקודם הבריאה, בחינת עולם הבא לתכלית, שם הוא עצה שלימה עצה אחת בחינת כולו אחד, שהוא מקור כל העצות. נמצא שעיקר כל העצות שצריכים בעולם הזה דוקא, אי אפשר לקבל כי אם כשמקשרים העולם הזה לעולם הבא דהיינו אל התכלית.
אבל מי שאינו מחבר ומקשר העולם הזה בעולם הבא ואינו משגיח על התכלית האחרון ואינו מכוון בכל דרכיו בשביל להשיג התכלית האחרון, אזי אינו זוכה לעצה שלימה. כי כשמפריד העולם הזה מהתכלית אזי עצותיו תמיד חלוקות לשתיים ואינו יכול לתת שום עצה לנפשו.
כי העולם הזה הוא עולם הפירוד ואין שום עצה שלימה וכנ"ל. ובאמת בוודאי אין לו שום עצה ואי אפשר בשום אופן שתהיה לו עצה שלימה וטובה, מאחר שאינו מכוון לשם שמים בשביל התכלית האחרון, בבחינת "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד השם" כי באיזה דרך שיתנהג, אוי לו ואוי לנפשו, למשל כשהאדם מסופק אם לסחור מו"מ זה או מו"מ אחר, כי הוא אינו יודע באיזה מו"מ ירוויח, הנה אם אין כוונתו לשמים, באיזה אופן שיהיה רע לו, כי אפילו אם ירוויח, מה יהיה סופו ותכליתו של הממון ו"כל ימיו כעס ומכאובות" ומרבה דאגה מאוד וערום ישוב לבית עולמו ומאומה לא יישא בעמלו, ולעומת שבא כן ילך ומה יתרון לו שיעמול לרוח, כי "אין מלוין לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומעשים טובים בלבד".
נמצא שמי שאינו מכוון בשביל השם יתברך, אין שום עצה מועילה לו, אבל כשמכוון בשביל התכלית, אזי כל הדרכים טובות לפניו, כמו שאמרו רז"ל "אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים" וכיוצא בזה, וגם זוכה לעצה שלימה, שנמשך עליו ממקור העצות מקודם הבריאה, מבחינת התכלית שהוא שורש כל העצות.
כי עיקר העצה הוא בשביל התכלית ועל כן התכלית האחרון הוא מקור ושורש כל העצות האמתיות. וזה בחינת תרי"ג עטין דאורייתא. כי משה רבינו ע"י שדבק עצמו להשם יתברך, עד שזכה להשיג את התכלית האחרון וע"י זה זכה לקבל מהשם יתברך כל התורה כולה, שהיא תרי"ג עטין הקדושים דאורייתא כי זכה לקבל כל העצות הקדושים, שרק על ידם לבד משיגים את התכלית האחרון, שהוא התכלית האמתי שהוא שעשוע עולם הבא.
וזה שסיים הפסוק "תמים תהיה עם השם אלוקיך" כי כשאינו מקשר אחר הבריאה בקודם הבריאה, אזי אין לו שום שלמות ותמימות, כי אין שלמות כי אם להשם יתברך, ובלעדו יתברך הכל חסר. וכשמקשרים הכל להשם יתברך אז הוא תמים עם השם, כי ע"י שקישר הכל להשם יתברך, אז נעשה תמים ושלם.
וזה "תמים תהיה עם השם אלוקיך" שתראה להיות תמים ושלם עם השם, דהיינו שתקשר עצמך וכל הבריאה כולה להשם יתברך, שזה עיקר השלמות והתמימות, ואז דוקא תוכל לקבל עצות שלמות. ועל כן אי אפשר לקבל עצות נכונות כי אם ע"י צדיקי הדור האמתיים, כי סתם בני אדם רחוקים מהתכלית, על כן הם רחוקים מעצות, אבל הצדיקים משיגים אור התכלית, על כן הם יכולים לתת עצות שלמות לכל אחד ע"י השגת התכלית שהם משיגים שמשם כל העצות כנ"ל.