אחד הכוחות היותר גדולים הנמצאים בנפש האדם, המשפעים ביותר על כל אורחות חייו ועבודת השם שלו, הוא כמובן כוח הרצון. רבינו הקדוש ורבי נתן מרחיבים ביותר על המעלה והחשיבות של הרצון, עד שרבי נתן כותב בפירוש שעיקר העבודה של איש הישראלי הוא רק ברצון ובכיסופין, כי לעבוד את השם יתברך אין מי שיכול לומר שיוכל לעבדו יתברך, אפילו לא מלאכים ושרפים, מעוצם גדולתו של השם יתברך, רק העיקר הוא הרצון והכיסופין.
וזה לשונו של רבי נתן בליקוטי הלכות, אורח חים ב', הלכות ברכת המזון ד': "כי עיקר קדושת איש הישראלי ועיקר עבודתו הוא רק הרצון והכיסופין דקדושה, כמבואר בדברי רבנו ז"ל, שאפילו מלאך או שרף אינו יכול להתפאר בזה שיוכל לעבדו יתברך, רק העיקר הוא הרצון והכיסופין, שצריך להתגבר שיהיה לו תמיד רצונות חזקים וכיסופין גדולים לעבודת השם יתברך, וכל העבודות, תורה ותפילה ומצוות והמעשים הטובים, כולם כלולים בזה, ואי אפשר לזכות לשום דבר שבקדושה כי אם ע"י זה".
אם נדייק בדברי רבי נתן נראה שאי אפשר לזכות לשום דבר שבקדושה כי אם ע"י הרצון, ועיקר העבודה של האדם הוא רק הרצון והכיסופין. אם כן, צריך להבין מדוע מעלת עבודת הרצון היא כל כך גבוה וגדולה בחשיבותה והיא גם למעשה השורש והמניע לכל עבודת השם של האדם.
כדי להבין את הדברים בשרשם אנחנו צריכים לעשות הקדמה קטנה ולהסביר, שכל העולמות כולם עם כל מה שיש בהם נבראו כדי לאפשר לאדם את כוח הבחירה. זה כל העניין שלשמו נשלח האדם לזה העולם, לבחור בטוב ולהתגבר על הרע, לעמוד בניסיונות ולהשתלם במעשיו ובמידותיו. בזכות בחירתו בטוב ועבודתו בקדושה, יזכה לכל השכר המוכן לו בעולם הבא ע"י בזכות בחירתו הנכונה ומעשיו. מצד שני ידוע, ש"הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים", כלומר כל מה שיש לאדם וכל מה שיעבור עליו בחיים, הכל כבר ידוע ומתוכנן בידי שמים, אם כך, היכן מתבטאת הבחירה של האדם?
אלא שאומר הכתוב "בדרך שהאדם רוצה לילך, בה מוליכין אותו" כלומר הדרך של האדם בעולם הזה וכל מה שיגיע אליו, הכל תלוי ברצון שלו, מה שהאדם רוצה באמת זו הדרך שבה יוליכו אותו ולשם הוא יגיע, נמצא שעיקר שורש הבחירה של האדם נמצא ברצון, כי לעבוד את השם יתברך אין מי שיוכל להתפאר בזה שיוכל לעובדו לפי גדולתו יתברך, כפי שאומר רבי נתן, ועוד אנחנו יודעים שלפעמים האדם רוצה לעשות איזה דבר טוב או להתקדם בעבודת השם ולא מתאפשר לו מחמת המניעות שמתגברים עליו או שעדיין לא הגיע שעתו או שאינו ראוי וכן שאר הסיבות, אבל כל עוד הוא אוחז ברצון ולא מרפה, גם אם לא הצליח להתגבר או לקיים את מה שרצה השם יתברך מחשיב לו את זה למעשה כמו שכתוב "מחשבה טובה מצרפה למעשה" כל שכן אם ירצה באמת, הרצון עצמו יעזור לו להתגבר על כל המניעות.
ברצון יש לנו בחירה חופשית, השם יתברך לא מתערב לנו כביכול ברצון, האדם הוא הברייה היחידה בכל הבריאה כולה שיש לו את חופש הבחירה והרצון חופשי. ברצון אין לנו שום מניעות או הכרח לרצות את מה שאנחנו רוצים, אפילו אם לא זכה האדם להוציא מן הכוח אל הפועל את רצונותיו, עדיין אין שום רצון טוב שנאבד, כפי שאומר רבינו הקדוש, ועוד מכל הרצונות נעשים ונבראים דברים עליונים ממש.
כותב רבינו בליקוטי מוהר"ן, תורה ס"ו, שדווקא למניעות עצמן יש תפקיד חשוב והוא להגביר את הרצונות והכיסופין וזה לשונו: "עיקר גודל החשק נעשה ע"י המניעה שמזמינים לו, כי כשאיש ישראלי צריך לעשות דבר הצריך לו וליהדותו, בפרט כשצריך לו לעשות דבר גדול הצריך ליהדותו, שכל יהדותו תלוי בזה, כגון לנסוע לצדיק אמיתי, אזי מזמינין לו מניעה. וזאת המניעה היא בשביל החשק, כדי שע"י המניעה שמונעין את האדם מן הדבר, ע"י זה נעשה התגברות החשק מאוד. כמו למשל שמראין לקטן דבר הנחמד לו, ותכף ומיד חוטפין ממנו ומחביאין ממנו אזי רודף מאוד אחר האדם ומבקש וחושק מאוד לאותו הדבר. נמצא, שעיקר החשק נעשה ע"י שחטפו ממנו והחביאו את הדבר. כמו כן מונעין את האדם במניעות מהדבר הצריך לו, כדי שע"י זה יהיה לו חשק יותר".
מכאן אנחנו רואים שאפילו המניעות עצמן הם כלי להגברת החשק והרצון, אם כך, נוכל להבין דבר נוסף, שמעבר לכך שכוח הבחירה נמצא ברצון, יש גם לרצון עצמו תכלית גדולה, כי על פי דברי רבינו אנחנו רואים שתכלית כל המניעות הוא שהאדם יתגבר ברצונות וכיסופין, כלומר שיש עניין שאדם יתחזק ויתגבר תמיד ברצונות וכיסופין מכיוון שהרצונות הללו הם למעשה המנוע שמניע את האדם והם יוצרות בתוכו כלים לקבל את השפע ואת האור האלוקי.
רבי נתן מוסיף וכותב שכל תכלית בריאת העולמות וירידת הנשמה לזה העולם הוא בשביל התכלית הזאת, להגביר את כוח הרצון והכיסופין באדם, כך הוא כותב בחושן ומשפט א', הלכות ערב ג': "עיקר ירידת הנשמה לזה העולם העכור והשפל הוא רק בשביל הרצון, שתזכה לשלמות הרצון. ובשביל זה הוכרחה הנשמה לירד ולהתרחק ממקום מעלתה ולבוא לזה העולם הגשמי העכור והשפל ולהתלבש בגוף גשמי ולהיות רחוקה מאוד בתכלית הריחוק ממקום חוצבה וכבודה בזה העולם העשייה, וכל זה היה בשביל הרצון.
כי השם יתברך רצה לזכות את ישראל שיזכו לכל טוב האמיתי בשלמות, ועל כן הוכרחה הנשמה להתרחק ממקום כבודה ולירד לזה העולם הגשמי כדי שיתגבר הרצון ביותר, כי הבן כל זמן שהוא אצל אביו אעפ"י שאהבתו חזקה מאוד, עדיין אין שייך לומר שיש לו רצון וגעגועים לאביו מאחר שהוא אצלו תמיד, אבל כשהבן נוסע מאביו לאיזה מקום אז הוא מתגעגע ברצון חזק לאביו, וכל מה שהבן נתרחק יותר מאביו מתגברים ביותר הרצונות והכיסופים והגעגועים לאביו.
על כן הוכרחה הנשמה לירד ממקומה הגבוה מאוד מאוד ולהתלבש בזה העולם הגשמי הרחוק בתכלית הריחוק משורש נשמות ישראל, כדי שיתגבר הרצון של הנשמה ביותר, מחמת שהיא רחוקה מאוד משולחן אביה שבשמים".
נמצא ע"פ דברי רבי נתן, שכל העולמות כולם וכל תכלית ירידת הנשמה לזה העולם, היה כדי להגביר באדם את הגעגועים להשם יתברך, לחזק בו את כח הרצון והכיסופין. כי כל זמן שהאדם רגיל בדבר מסוים או שהכל בא לו בקלות, ללא קשיים ומניעות, הוא יכול לאבד את הערך לדבר, על כן כל המניעות והרחקות באים להגביר אצל האדם את החשק והרצון, כדי שיבנה כלים ויעריך וירגיש את הדברים כאשר יזכה להשיגם.
אומר רבינו ש"כשהאדם נכנס בעבודת השם אזי הדרך שמראין לו התרחקות ונדמה לו שמרחיקין אותו מלמעלה ואין מניחין אותו כלל להיכנס בעבודת השם ובאמת כל ההתרחקות היא רק כלו התקרבות".
כל ההרחקות והקשיים והמניעות שהאדם כביכול מרגיש, כאשר הוא רוצה לכנוס באיזה עבודה בעבודת השם, הכל נועד כדי להגביר אצלו את החשק וכיסופין. אם יתגבר כנגדם ברצונות חזקים וכיסופים, אזי יבנו לו כלים נכונים לקבל את השפע והמדרגה שכסף אליהם, כמו כן, הדבר יהיה אצלו בקניין כי הוא יגע וטרח בעבור זה והתחזק ברצון אמיתי ועל כן הוא גם יעריך זאת יותר והדבר יהפוך לחלק ממנו.
זו אחת הסיבות העיקריות גם שהשם יתברך הוריד בדור הזה הרבה נשמות שנולדו הרחק משמירת תורה ומצוות ונולדו במקומות הרחוקים מן הקדושה, במשך חייהם רדפו אחר דברים גשמיים ותאוות והיו חזקים מאוד ברצונות לענייני העולם הזה. אך הכל היה במחשבה תחילה כדי שיתפתח אצלם כח הרצון ויבנו כלים גדולים של רצון וכיסופים לדברי העולם הזה ולאחר מכן כאשר הם חוזרים בתשובה, הם מפנים את כל כח הרצון הזה לדברים שבקדושה, על כן אנו יכולים לראות בחוש את הרצונות והכיסופים הגדולים של הבעלי תשובה להשם יתברך ולכל דבר שבקדושה.