כי השינויים הם בבחינת זמן, כמו שרואים בחוש ריבוי השינויים שבין הזמנים כמו שכתוב "ובתבונה משנה עתים ומחליף את הזמנים" כי בזמן זה יום ובזמן זה לילה וכן שינויים בין קיץ וחורף ושאר השינויים הרבים שבין הזמנים. וכן במקום יש שינויים רבים, כי מדינות אלו קרים ביותר ומדינות אלו חמים ביותר ובמדינה זו גדילה תבואה לרוב ופירות מועטים וכן להיפך. וכן בציור דהיינו בציור כל הברואים שבעולם יש שינויים רבים בין אדם לבהמה ובין בהמה לצומח וכו' והעיקר הם השינויים שבין בני אדם בעצמם, שהם עיקר הבריאה שנמצאים בהם שינויים רבים לאין מספר. כמו שאמרו רבותינו ז"ל להראות גדולתו של הקדוש ברוך הוא, שכל בני אדם נבראו בחותם אחד ואין אדם דומה לחברו וכמו שמשונים בני אדם בצורותיהם כך הם משונים בדעותיהם ואין דעות שני בני אדם דומים זה לזה בעולם, ואפילו שני אחים ואב ובן אין דעתם דומים זה לזה.
ועיקר החיות של כולם נמשך ע"י אחדות וחיבור בחינת שלום, דהיינו ע"י שנכללים כל השינויים באחד, שלזה זוכים ע"י התורה הקדושה, כי עיקר החיות הוא חיבור הנשמה והגוף שהם שני הפכים והם משונים זה מזה והשם יתברך מפליא לעשות ומחברם יחד בדרך נפלאה. ועיקר החיבור שהוא החיות וקיום האדם הוא ע"י התורה דהיינו ע"י ישראל והצדיקים המקיימים את התורה, כמו שכתוב "כי היא חייך ואורך ימיך".
כי התורה מלמדת אותנו לעשות רצונו יתברך ולקשר כל הרצונות לרצון הבורא לבד, ועל ידי שהצדיקים משברים רצון תאוות גופם בשביל רצון השם יתברך ומבטלים גופם לגבי הנשמה, עד שנכלל הגוף בנשמה, ע"י זה נכלל הגוף והנשמה באחדות אחת ואז נמשך עליהם חיים ממקור החיים מהאחד הפשוט שהוא הבורא יתברך שמו לנצח, ובכח הצדיקים האלו נמשך ונשתלשל החיות לכל בני האדם ולכל העולמות כולם מראש ועד סוף.
ועל כן הצדיק יכול לעשות מופתים וניסים בעולם ולשנות הטבע, כי עיקר תאוות הגוף שיש לאדם רצון ותאווה לדבר גשמי כנגד רצון הנשמה, זה נמשך מחמת כח הטבע שנתן השם יתברך, כי כל הרצונות והתאוות של הגוף הם מכח הטבע. כי טבע זה האדם שאוהב בשר וטבע של זה האדם שאוהב חלב וכיוצא בזה שאר הרצונות של הגוף שכולם כפי הטבע של כל אדם.
והטבע הוא עיקר בחינת השינויים, כי כל השינויים שבעולם, באדם ובזמן ובמקום, כולם הם בחינת טבע שמשם בחינת קור וחום ומקום וכו' וכן שינוי הרצונות והטבע של בני האדם שמשונים אחד מהשני והכל כפי הטבע שנתן השם יתברך באדם ובזמן ובמקום. ועיקר הטבע שברא השם יתברך באדם ובעולם, מתנהג ע"י גלגלי הרקיע כידוע, שעיקרם נבראו בשביל הזמן, כמו שכתוב "והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים" שע"י זה כל השינויים שבטבע האדם והזמן והמקום.
וזה הצדיק שמשבר הרצון תאוות גופו לגבי נשמתו ומבטל רצונו מפני רצון השם יתברך, נמצא שמבטל כח הטבע, שמשם רצון תאוות גופו כנ"ל, ועל כן ע"י זה יש לו כח לשנות הטבע בעולם ולעשות ניסים ונפלאות בעולם.
נמצא שעיקר החיות הוא ע"י שנכללים כל השינויים במקור האחדות, והעיקר תלוי באדם שהוא עיקר הבריאה ובו תלוי הכל כידוע, ועל כן "ואהבת לרעך כמוך" הוא כלל גדול בתורה, כדי לכלול באחדות ושלום שהוא עיקר החיות והקיום והתיקון של כל הבריאה, ע"י שבני אדם שמשונים בדעותיהם נכללים יחד באהבה ואחדות ושלום, שצריך לחפש ולבקש ולמצוא בכל אחד ואחד מישראל איזה זכות וטוב כדי לאהוב אותו כנפשו, כי עיקר האהבה היא לקשר עצמו עם הטוב שבכל ישראל ולהיכלל עמהם יחד באהבה ואחדות כדי לבטל כל השינויים ולכלול באחד הפשוט יתברך, שמשם כל החיות והקיום והתיקון של כל העולמות כנ"ל.
כי ע"י קיום התורה והמצוות נקשרים ונכללים כל שני הדעות יחד, למשל דעה של זה נוטה לחסד תמיד ודעה של זה נוטה לגבורה ועל כן הם משונים בדעותיהם ויש ביניהם מחלוקת, אבל כשמבטלים שניהם רצונם מפני רצון השם יתברך וזה אינו משתמש במידת חסדו כי אם בשביל רצון השם יתברך דהיינו לעשות טוב וחסד עם אוהבי השם או שמגיע לו איזה תאווה ואהבה רעה שנמשכת ממידת החסד, אזי משבר תאוותו ואהבתו ואינו עושה עם מידת חסדו שום דבר שהוא כנגד רצון השם יתברך, אזי הוא נכלל עם מידת חסדו ברצון העליון בהשם יתברך.
וכן חברו שיש לו מידת גבורה כשאינו משתמש עם גבורתו כי אם בשביל השם יתברך, להתגבר על יצרו או כנגד המונעים אותו מעבודת השם, ומה שהוא נגד רצון השם יתברך מבטל טבעו ורצונו כנ"ל, אזי הוא נכלל עם מידת הגבורה בהשם יתברך. ואזי אלו שני בני האדם, אף על פי שהם נדמים כשני הפכים בדעותיהם, אף על פי כן בשורש רצונם, שניהם כאחד, כי שניהם רוצים לעשות רצון קונם, זה בחסד וזה בגבורה, ועל כן באמת נכללים שניהם במקור האחדות שהוא האחד הפשוט יתברך.
וכן כלל ישראל, כל אחד ואחד ע"י מעט הטוב שבו הוא נכלל באחדות עם כלל ישראל ובבחינה זאת צריכים לאהוב כל אחד מישראל כנפשו דהיינו למצוא בו מעט טוב ולדון הכל לכף זכות, שע"י זה נכנסים כולם באמת לכף זכות ועל ידי זה יאהב כל אחד כנפשו כנ"ל ואז יהיה נכלל עם כולם יחד באחד הפשוט ע"י הטוב שהוא קיום התורה שיש בכל אחד, וע"י זה נכללים כל השינויים שבעולם האחדות. ומשם עיקר המשכת החיות ממקור החיות שהוא האחד הפשוט יתברך.