כי השם יתברך אין מחשבה תפיסה בו כלל ואי אפשר לדעת מאלוקותו יתברך כי אם ע"י מעשים טובים, היינו ע"י עשיית המצוות בשמחה, שע"י זה דוקא זוכים לעלות למעלה למעלה, עד שזוכה להשיג אור א"ס בבחינת 'מטי ולא מטי' שזה עיקר השגת אלוקות אשרי הזוכה לזה.
ועיקר תכלית שלמות התיקון שזוכים ע"י עשיית המצוה בשמחה הוא מה שזוכים ע"י זה לתקן את בחינת המסדר והמיישב את המוחין, שהוא בחינת כתר שהוא גבוה מן הכל. ואף על פי שזאת הבחינה הוא כמו מונע ומעכב, כי הוא מעכב את המוחין מרדיפתן להשיג אור הא"ס, אף על פי כן באמת אדרבה זהו עיקר תכלית שלמות תיקון המוחין. ואי אפשר להשיג שום השגה אמיתית כי אם ע"י זה דוקא דהיינו על ידי תיקון המסדר והמיישב שהוא בחינת כתר שהוא כמו מעכב את המוחין אחר האור א"ס.
וזה הכתר שהוא בחינת המעכב המסדר והמיישב את המוחין כנ"ל, זה אי אפשר להשיג כי אם ע"י עשיית מצוות מעשיות דוקא, דהיינו ע"י עשיית המצוות בשמחה כנ"ל, כי עיקר תכלית שלמות השמחה הוא שם בבחינת כתר, כמו שכתוב "ושמחת עולם על ראשם". על ראשם דוקא כי הכתר הוא על הראש, כי הוא למעלה מהראש והמוחין והוא המסדר והמיישב את המוחין ושם עיקר השמחה.
והעיקר כשזאת השמחה עולה מעולם העשייה דוקא, דהיינו שזוכים לעשות מצוות בשמחה, שאז זוכים לבחינת כתר הנ"ל שהוא המסדר והמיישב שע"י זה דוקא נעשים ט' היכלין ומשיגין אור הא"ס בבחינת מטי ולא מטי כנ"ל. כי עיקר שלמות זכות הצדיק שזוכה ע"י מעשיו הטובים הוא, כשזוכה לבחינת כתר שהוא גבוה מן הכל ועל ידו עיקר השגת האלוקות דהיינו השגת אור הא"ס.
וזה החילוק שבין אדם למלאך, שהאדם הצדיק הוא גבוה הרבה מן המלאך כמובא. ועיקר החילוק הוא בבחינת השגת הכתר הנ"ל. כי לבחינת השגת הכתר אין זוכים כי אם ע"י מעשה התחתונים דוקא, בעבודות ומעשים טובים, ובשביל זה נברא האדם בזה העולם השפל לעובדה ולשמרה בפיקודין דעשה ולא תעשה, כדי לזכות לבחינת הכתר הנ"ל שהוא תכלית שלמות האדם, כי ע"י זה עיקר השגת האלוקות כנ"ל.
כי השם יתברך מרומם ומנושא למעלה מכל המחשבות מאוד מאוד, כי "לית מחשבה תפיסא בי כלל" ואין שום נוצר ונברא ונאצל למטה ולמעלה למעלה שיוכלו להשיגו. כי השם עליון ונורא מאוד, נעלה על כל ההשגות של כל דרי מעלה ומטה, וכל ברואי מעלה ומטה כולם ירעדון ויפחדון מאימת שמו הגדול "ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון" בזכרם אימת שמו וזכרו הגדול והנורא יתברך ויתעלה לנצח. וכמו שאנו אומרים בברכת קריאת שמע "וכולם עושים באימה וביראה רצון קוניהם וכו' והאופנים וחיות הקודש ברעש גדול מתנשאים לעומת השרפים וכו' כמבואר בפסוקים רבים ובדברי רז"ל, וכל ברואי מעלה ומטה הכל רועשים ובוערים ומתלהבים ורודפים מחשבתם להשיג השגת אלוקותו יתברך.
אבל אי אפשר להשיג השגת אלוקותו יתברך כי אם בבחינת מטי ולא מטי כנ"ל. וזה אי אפשר להשיג בתכלית השלמות, כי אם ע"י העבודה של מעשה התחתונים דוקא, כי עיקר מניעת ההשגה הוא מחמת ריבוי אור שאי אפשר לקבל כידוע, ועיקר הכלים וההיכלות לקבל באור בהדרגה ובמידה בבחינת מטי ולא מטי, הם נעשים ע"י תיקון הכתר דוקא, שהוא המסדר והמיישב את המוחין והוא כמו מעכב ומונע את המוחין מרדיפתם שע"י זה עיקר ההשגה.
ולזה אין זוכים כי אם ע"י מצוות מעשיות דוקא, כמו שאמרו רז"ל "בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע ירדו שישים ריבוא מלאכים ונתנו שני כתרים על ראשם וכו' שנאמר ושמחת עולם על ראשם" נמצא שע"י קבלת התורה בחינת 'נעשה ונשמע' זכו לבחינת כתר שע"י זה עיקר ההשגה.
כי זה העולם העשייה הוא תכלית הגשמיות והוא עיקר המסך המבדיל בפני השגת אלוקותו יתברך. אבל כשזוכים לעבוד את השם בזה העולם העשייה ולעשות מצוות מעשיות בשמחה, אזי זה עיקר התיקון, כי זוכה ע"י המצוות מעשיות בשמחה, לברר ולתקן את בחינת העשייה שהוא תכלית המסך המבדיל, כי הוא הוא מעלה אותו לבחינת כתר, ואז נתהפך ונעשה מבחינת העשייה שהוא המסך המבדיל, נעשה ממנו גם כן מבדיל ברוחניות העליון שהוא בחינת הכתר.
כי הכתר פרוס בין הנאצלים לבין המאציל כמו שנאמר בתורה, כי הכתר הוא מונע ומעכב את המוחין מרדיפתם להשיג אור הא"ס, אבל זה המניעה והמעכב הוא עיקר תכלית שלמות התיקון הנ"ל, כי אי אפשר להשיג השגת אור הא"ס כי אם ע"י זה דוקא. נמצא שהעשייה הגשמית היא עיקר המניעה והמעכב והמסך המבדיל והמונע מהשגת אלוקותו יתברך, וכשזוכה לטהר ולקדש את העשייה ע"י עשיית המצוות בשמחה, אזי מזה נעשה דוקא עיקר התיקון. כי עולה ע"י זה למעלה למעלה עד שנעשה ע"י זה דוקא בחינת כתר שהיא גם כן בחינת מונע ומעכב, שזה המונע והמעכב הוא עיקר תכלית שלמות התיקון כנ"ל.
וזה בחינת "סוף מעשה במחשבה תחילה" כי סוף מעשה שהוא תכלית גשמיות העשייה, הוא במחשבה תחילה, שהוא בחינת כתר שהוא תחילת המחשבה, כי הכתר הוא שורש כל המוחין שהם המחשבות כידוע. וזה עיקר התכלית והתיקון, כשזוכים להשלים כוונת הבריאה להעלות סוף המעשה לתחילת המחשבה, דהיינו שמגשמיות העשייה שהוא בחינת סוף המעשה, מזה דוקא יזכו להשיג תחילת המחשבה שהוא בחינת כתר שנעשה ע"י תיקון העשייה דוקא, דהיינו ע"י עשיית המצוות מעשיות דוקא.
ועל כן אמרו רז"ל "עתידין צדיקים שתהיה מחיצתן לפנים ממלאכי השרת שנאמר כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל" מחיצתן דוקא שהוא בחינת כתר בחינת מחיצה, כי הוא פרוס בין הנאצלים לבין המאציל, וישראל יזכו להשגת אלוקותו יתברך ע"י זה דוקא ובזה יהיו גבוהים מן המלאכים.
כי המלאכים הם עומדים, ולא עמדו בניסיון של זה העולם המגושם, על כן אין הם זוכים לבחינת כתר הנ"ל. ועל כן אי אפשר להם להשיג אלוקותו יתברך כמו הצדיקים, כי לא יוכלו לקבל ריבוי האור מחמת שאין להם כלים ומחיצות בדעתם לעכב ההשגה אצלם. ועל כן נקראים שרפים, כי הם נשרפים ונתלהבים מאור השגתם העצומה, מחמת שאין להם מחיצות לעכב כי אין להם מצוות מעשיות.