ידוע המעלה הגדולה של השתטחות על קברי צדיקים, ש"גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם" והם יכולים לפעול ישועות גדולות ברוחניות ובגשמיות לכל אדם אשר בא אליהם ומתפלל ומבקש על נפשו ועל צרכיו. וכמובן מי שמגיע אל קברו הקדוש של רבינו שהבטיח הבטחה עם שני עדים שמי שיגיע אליו ויאמר תיקון הכללי וייתן פרטה לצדקה הוא ישתדל לאורך ולרוחב להושיעו ולתקנו.
אבל כמו שהצדיק משפיע על האדם ישועות ופועל עבורו, כמו כן האדם עצמו שבא אל הצדיק גורם לצדיק שעשועים ונחת רוח גדול. וזה פלא גדול, כיצד יתכן שאדם הפחות שבפחותים שבא עם כל עוונותיו אל הצדיק שהוא קודש קודשים, יכול להשפיע לצדיק נחת רוח ושעשועים גדולים?
את זה מסביר רבי נתן בליקוטי הלכות, חושן ומשפט ב, הלכות מתנה ה': "וזה בחינת מה שהולכין על קברי צדיקים, כי הצדיק כל תשוקתו תמיד לעלות 'מדרגא לדרגא' וזה עבודתו כל ימי חייו, ואפילו כשעולה למקום שעולה, אינו מסתפק עצמו בזה כלל, רק חותר ומתגעגע לעלות יותר ויותר, אבל אי אפשר לעלות 'מדרגא לדרגא' כי אם ע"י ירידה שקודם העלייה. וכל הימים שהצדיק חי בזה העולם, אעפ"י שהוא צדיק גדול במדרגה עצומה מאוד, אעפ"י כן יש לו איזה בחינת ירידה לפי בחינתו קודם כל עלייה, כי אי אפשר לעלות כי אם ע"י בחינת ירידה כנ"ל. אבל כשנסתלק מזה העולם ושם בעולם הבא אין שייך ירידה, והצדיק משתוקק אעפ"י כן לעלות בכל פעם 'מדרגא לדרגא', כי אעפ"י שנסתלק למקום שנסתלק וזוכה לרב טוב אשר עין לא ראתה וכו', אעפ"י כן הוא חפץ לעלות יותר ויותר כי לגדולתו אין חקר. אבל אי אפשר לעלות כי אם ע"י הירידה כנ"ל, ושם אין שייך ירידה.
על כן כשבא אחד על קברו וצועק על ריבוי עוונותיו שהם בחינת ירידות, אזי גורם תענוג גדול לצדיק, כי אז הצדיק מוריד עצמו למקום ירידתו של זה הבא על קברו להיוושע שם, כי כבר הבטיחנו שאין שום ירידה בעולם שלא יוכל להושיעו ולהעלותו משם סוף כל סוף ואזי נחשב להצדיק כאילו ירד בעצמו. וע"י זה הצדיק עולה עוד לעילא ולעילא לפי בחינתו, בבחינת "הירידה תכלית העלייה" כי זוכה לחתור ולמצוא עוד חסדים נפלאים ונעלמים מאוד ולגלות אותם מההעלם אל הגילוי באופן שיוכל להושיע ולהעלות את זה שבא אליו. וזה עיקר התענוג ושעשוע הצדיק יותר מכל תענוגי עולם הבא! כשהוא עושה טובה נצחית לאיש הישראלי שירד למקום שירד, כי זה עיקר עבודתו בחייו ולאחר הסתלקותו, שהוא עומד ומשמש במרום, ועיקר העבודה והשימוש לעזור לישראל, בכלל ובפרט בעת צרתם".
מדברי רבי נתן אנו יכולים להבין מעט את גודל המסירות שזוכים הצדיקים האמיתיים לעשות בעבור נשמות ישראל, לקרב אותם להשם יתברך ולהשיב אותם מעוונות, כי הצדיקים הגדולים יודעים שזה עיקר התכלית והנחת רוח והשעשועים שיש להשם יתברך כאשר מתקרבים אליו המרוחקים וזוכים לתשובה. על כן הצדיק האמת מוסר את כל חייו בעבור ישראל, כמו שראינו אצל משה רבינו שאמר 'אם אין מחני נא מספרך', שהיה מוכן למחוק עצמו לגמרי מהתורה הקדושה ורק שלא יאבד אחד מישראל וכפי שרבינו אמר בפירוש שלא בא לעולם אלא לקרב נפשות ישראל להשם יתברך, וכפי שזכה הצדיק לעסוק בתיקון נשמות ישראל כך הוא זוכה לאחר פטירתו ביתר שאת וביתר עוז לשרת במרום ולעסוק בעסק מרומם זה, אשרינו שזכינו להתקרב לצדיקים הללו ולרבינו הקדוש שהם כל תקוותינו וחיותנו.
ונסיים בדברי רבי נתן במכתב קע"ח בעלים לתרופה "אשרינו, שזכינו לדעת על רבי אמיתי וקדוש כמו שלנו, רבי בעולם הזה, המלמד אותנו שעורים כאלה, המעביר אלינו השגות וידיעות אלוקות כגון אלה, נפלאות כגון אלה! הוא גם רבי לעולם הבא, שהרי את מהות גדולתו של רבי נחמן נכיר שם בחסדי השם, כל אחד ואחד על פי מידת סבלו והקרבתו למען התקרבו אל שמו של הרבי ואל תורתו הקדושה. תורה קדושה זו מנחה אותנו בדרך האמת, היא מחדירה בנו את הרצון לקיים באמת את תורת האמת של משה, הכתובה ושבעל פה וללכת בדרכי אבותינו, הצדיקים באמת.
כוחו של רבי נחמן להושיע את כל המבקש את חסותו הוא גדול ביותר ונורא הוד באמת, הן בעולם הזה והן בעולם הבא".