האדם נצרך לשלוש בחינות של אמונה. הבחינה הראשונה היא כמובן האמונה בהשם יתברך ובתורתו הקדושה. הבחינה השנייה היא אמונה בצדיקים האמיתיים, מורי הדרך של עם ישראל לדורותיו, והבחינה השלישית, שהיא לא פחות חשובה, היא האמונה של האדם בעצמו.
האדם צריך להאמין בכוחותיו, ביכולותיו, בחשיבות מעשיו והוא יכול להצליח לעלות ולהתעלות ולהגיע לכל המעלות, כמובן כאשר הוא מחובר ומקושר להשם יתברך ולצדיקים האמיתיים, כמו כן להאמין שכל מחשבה טובה ופעולה טובה יקרים וחשובים לפניו יתברך ואין ספור עולמות תלויים בכל יהודי ובכל פעולה ומחשבה טובה שלו.
כידוע אמרו רבותינו הקדושים "אל תאמין בעצמך עד יום מותך". אם כן, כיצד הדבר מתיישב עם הצורך של האמונה של האדם בעצמו. ובכן באמת האדם אסור לו להאמין שהכל תלוי רק בכוחו והשתדלותו לבד אלא שבוודאי הוא צריך לחבר הכל להשם יתברך שמזכה אותו ועוזר לו, כמו כן אסור לו לאדם להאמין בעצמו שהוא כבר ניצח את המלחמה או שהמעלה והמדרגה שהגיע אליה היא כבר בחזקה אצלו, כי האדם צריך לדעת שעד יום מותו הוא נתון תחת מלחמה ואין ספור ירידות ועליות צריכים לעבור על כל אחד ואחד החפץ בחיים הנצחיים. על כן אסור לו לאדם להיות שאנן ולהאמין בעצמו שהוא כבר נמצא בחוף מבטחים ושום דבר לא יכול להזיז אותו ממקומו, כי בכל רגע מחייו הוא תלוי בחסדי השם יתברך ובישועתו ולולא השם יתברך עוזרו לא יכול לו.
מצד שני האדם צריך להאמין בעצמו, שהוא יקר וחשוב מאוד אצל השם יתברך וכל העולמות כולם נבראו בשבילו, הוא צריך להאמין בכוחותיו, ביכולותיו ובנקודות המיוחדות שיש בו, שהכל ניתן לו מבורא עולם בהשגחה פרטית ומדויקת, שהרי הוא יציר כפיו של השם יתברך ואין אחד שדומה לו בכל הבריאה כולה.
כותב רבי נחמן בליקוטי הלכות, חושן משפט ב, הלכות פקדון ה': "כל גלות מצריים הייתה ע"י חטא אדם הראשון כידוע, שפגם באמונה, ועיקר הפגם היה בבחינת אמונת חכמים, כי אע"פ שהוא נברא יחידי ולא היו אז עדיין חכמים בעולם כי אם הוא לבדו, אע"פ כן היה צריך ביותר לאמונת חכמים, דהיינו להאמין בעצמו, כי אם היה האדם מאמין בעצמו שנשמתו גבוהה מאוד מאוד, כי אפילו הנשמה של הפחות שבישראל גבוהה מאוד ובו תלויים כל העולמות עליונים ותחתונים, בוודאי לא היה עובר שום עבירה ולא היה פוגם שום פגם, בפרט אדם הראשון שהיה יחיד ואצלו הייתה כל האמונת חכמים רק בבחינה הזאת.
כי אנו צריכים אמונת חכמים בכל הבחינות, דהיינו להאמין בצדיקים האמיתיים וכמו כן להאמין בחברו ולדבר עמו ביראת שמיים, כי בכל אחד מישראל יש נקודה טובה שאין בחברו ששם הוא בחינת צדיק. וביותר צריך להתחזק ולהתגבר להאמין בעצמו, להאמין שגם מעט עבודתו ועסקו בתורה, יקרים וחשובים מאוד אצל השם יתברך, ובפרט מה שזכה להתקרב לצדיקים וכשרים אמיתיים ולהאמין בהם, שזה יקר מאוד מאוד אצל השם יתברך.
כי אפילו אם יאמין בהשם יתברך ובצדיקים ובחבריו הכשרים שכולם צדיקים, אבל אינו מאמין בעצמו, דהיינו שאינו מאמין שאמונתו שמאמין בחכמים אמיתיים וכו' יקרה מאוד מאוד, גם זה פגם אמונת חכמים, ובאופן אחד פגם זה הוא גרוע מהכל, כאשר מצוי נגע זה בכמה בני אדם שהם כשרים קצת ומתחילים להתקרב לאנשי אמת, לחכמים וכשרים אמיתיים, אבל מתרחקים ונופלים מחמת שרואים בחסרון נפשם כיצד הם מלאים חטאים ועוונות ופגמים וע"י זה מתרחקים לגמרי, מחמת שאינם מאמינים שעצם ההתקרבות לצדיקים הוא דבר גדול ויקר מאוד.
על כן, מי שרוצה לחוס על חייו צריך לבקש מהשם יתברך שיתחזק באמונת חכמים כל כך עד שיאמין גם בעצמו, דהיינו שיאמין בגודל כח צדקתם של הצדיקים האמיתיים, עד שבוודאי יתקנו גם אותו ויעלו אותו מעלה מעלה, אם יאחז עצמו להיות דבוק בהם כל ימי חייו. כי האמונה בעצמה שמאמין בצדיקים ומתקרב אליהם יקרה מאוד מאוד, כי אמונה הוא בדבר שאין מבינים בשכל ועל כן צריך להאמין בעצמו, שאע"פ שלפי שכלו וידיעתו הוא רחוק מאוד מהשם יתברך, אע"פ כן הוא צריך להאמין באמונה שלמה שגם מעט הנקודות הטובות שבו יקרים מאוד אצל השם יתברך.
כי בוודאי אם יאמין האדם בעצמו שנשמתו גבוהה מאוד מאוד ובו תלויים כל העולמות העליונים והתחתונים, בכל מעשה ותנועה שלו שעושה או מדבר או מתפלל ובכל נקודה טובה קטנה בה הוא מעתיק את עצמו מרע לטוב, בוודאי לא היה עובר שום עבירה ולא היה פוגם שום פגם".
נמצא על פי דברי רבי נתן שעיקר הנפילה של בני האדם בפגמים ועוונות הוא מחוסר הדעת והאמונה של האדם בעצמו, שנשמתו גבוהה מאוד מאוד וכל העולמות העליונים והתחתונים תלויים בכל מעשה ותנועה שלו ובכל מחשבה ודיבור ונקודה טובה. כמו כן, צריכים אנו להאמין שרק בזה שאנו מקורבים לצדיקים האמיתיים והולכים בדרכם, האמונה הזאת בעצמה יקרה וחשובה מאוד כי 'המחובר לטהור טהור' ובוודאי בזכותם נזכה לכל המעלות.