וזה בחינת מה שאמרו רז"ל "נר חנוכה איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד וכו'" כי עיקר מצות נר חנוכה הוא "נר איש וביתו" כי בוודאי מאחר שעיקר ההדלקה הוא רק לראותן בלבד, להסתכל על תוקף הנס מרחוק, על כן די נר אחד לאיש וביתו, כי כל בני הבית יכולים להסתכל על נר אחד ולהתבונן בו על תוקף הנס, כדי שיתעורר ויתחזק בעבודת השם יתברך, ע"י שרואה נפלאות אור התורה שהשם יתברך ממשיך עלינו בכל דור בכל שנה ושנה.
אבל המהדרין במצוות מדליקים נר לכל אחד ואחד, כדי שישים כל אחד ואחד אל ליבו שגם עמו בפרטיות עושה השם יתברך ניסים ונפלאות ומאיר לו בטובו לתוך דעתו שיתעורר משנתו בכל פעם, ע"י נפלאות החסדים והישועות שעושה עמו בפרטיות בכל עת. כי יש הרבה שטועים בזה שאפילו אם הוא איש כשר ומשים אל ליבו להתבונן קצת בעוצם החסדים שהשם יתברך עושה עמנו בכל דור, שיש לנו קיום בגלות כזאת מכל הצדדים, אבל אף על פי כן הוא טועה בנפשו ואינו מרגיש על עצמו בפרטיות תוקף הנס, מחמת שיודע בנפשו נגעי לבבו ומכאובי נפשו העצומים, ובכל יום יצרו מתגבר עליו ועובר עליו מה שעובר, עד אשר יכול לטעות כאילו הוא בתכלית החושך ח"ו ואין האור מגיע אליו ח"ו.
ועל כן אף על פי שרואה את האור ומאמין שהשם יתברך מאיר לנו גם עתה אור התורה, שהוא ישועתנו ועזרתנו סלה, אף עלפי כן אינו מאמין בעצמו שהאור מגיע גם אליו בפרטיות. על כן המהדרין מדקדקים ומדליקים נר חנוכה לכל אחד ואחד מבני הבית בפרטיות, כדי שישים אל ליבו כל אחד ואחד בפרטיות, שגם אליו בפרטיות מגיע האור. כי באמת השם יתברך עושה עמו בפרטיות ניסים ונפלאות עצומים, שזוכה גם הוא שיאיר לו אור התורה והמצוות, שהם הנקודות טובות שחוטף בכל יום, בפרט מה שזכה להתקרב לצדיקי אמת, רק שהאור הוא עדיין בבחינת "וירא את המקום מרחוק" אבל אף על פי כן האור מאיר לו בשלמות, לו לעצמו בפרטיות בתוך תוקף החושך שנלכד בו בבחינת "כי אשב בחושך השם אור לי" שע"י זה הוא זוכה גם כן בכל עת לחטוף טובה הרבה, אשר זה תקוותו לנצח וע"י זה יכול להתחזק ולהתעורר משנתו בכל פעם.
והמהדרין מן המהדרין מוסיף והולך בכל יום, כי לא די שממשיך האור לעצמו בפרטיות, אף על פי שהוא מרחוק מאוד וכנ"ל, כי אדרבא זהו עיקר תיקונו, אף גם הוא מוסיף והולך בכל יום, כי מי שהוא חזק באמונה ומשים אל ליבו להסתכל היטב על נפלאות השם שעושה עמנו בכל יום מחדש, בבחינת "חדשים לבקרים רבה אמונתך" שמאמין שהחסדים מתחדשים בכל בוקר, כי "חסדי השם לא תמנו וכו'" הוא מוסיף והולך להמשיך האור על עצמו בתוספת אורה בכל יום.
כי באמת השם יתברך מאיר עלינו בכל יום בתוספות אור החסדים והישועות והנפלאות, על ידי כח הצדיקים "ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום" שהאור נמשך כמו אור נוגה של עליית השחר, שמוסיף להאיר בכל רגע עד נכון היום. ואף על פי שאנו עכשיו בתוקף מרירות הגלות בגוף ונפש, אף על פי כן אורו הגנוז מוסיף והולך בכל יום, שמשם נמשך התחדשות מעשה בראשית בכל יום, כמו שנאמר "ובטובו מחדש בכל יום מעשה בראשית".
וזה בחינת מה שמסיימים בברכת המאורות "אור חדש על ציון תאיר וכו'" כי בוודאי השם יתברך יגמור מה שהתחיל, כי בוודאי בא יבוא אורנו, שהוא משיח צדקנו "כי בשם קדשך נשבעת לו, שלא יכבה נרו לעולם ועד" ובכל יום ממשיך עלינו השם יתברך מאורו הגדול עד אשר תצמח ישועתנו. ועל כן צריכים להאמין שאפילו בתוקף חשכת הגלות, האור מוסיף והולך ויכול כל אחד במקומו להתקרב לאור הקדוש הזה שהוא אור התורה שהוא בחינת נר חנוכה שמדליקים ע"י שזכו צדיקי הדור לחזור ולהמשיך אור התורה שלא תשתכח לנצח. ועל כן אף על פי שרחוקים מהאור מאוד ואסור להשתמש לאורו כי אם לראותו בלבד, אף על פי כן צריך כל אחד להדליק האור לעצמו בפרטיות כנ"ל ואף גם להיות מוסיף והולך, כי באמת גם עם כל אחד ואחד השם יתברך מוסיף עליו אור חסדו וישועתו בכל יום, כמו שאנו אומרים "על נסיך שבכל יום עמנו".
וזה בחינת "ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש" שנאמר ביעקב, כי באברהם כתיב "וירא את המקום מרחוק" וביעקב כתיב "ויפגע במקום", כי הוא זכה יותר, כי זכה לפגוע ממש במקום, אך אף על פי כן ידע שעדיין המקום רחוק מאוד עד עת קץ ועל כן "וילן שם" שמרמז על צרות חשכת הגלות "כי בא השמש" ששקעה שלא בעונתה.
וזה בחינת מה שעובר על כל אחד, שלפעמים בחמלת השם נפתח לו אור גדול ונדמה לו שבוודאי יהיה איש כשר כראוי, ואחר כך פתאום נחשך לו, כאילו בא השמש ממש, פתאום שלא בעונתה. ואז הודיעו לו ליעקב בחלום שכל זה הוא בחינת "והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה" שזה כל עבודת האדם, שצריך לילך מדרגא לדרגא, כמו שעולים בסולם "והנה מלאכי אלוקים" שהם הצדיקים "עולים ויורדים בו" שצריך שיהיה להם כמה עליות וירידות, כי קודם העלייה צריך שתהיה להם ירידה, והירידה היא תכלית העלייה.
על כן אל ישתומם האדם ואל יפול בדעתו מכל מה שעובר עליו, ולא יטעה, בין בעליה בין בירידה, היינו כשהוא באיזה עלייה ורואה איזה ישועה והתנוצצות, אל יטעה שכבר האור שלו, רק ידע שעדיין הוא רחוק מאוד וכנ"ל. וע"י זה לא יפול כשרואה אחר כך שנחשך אצלו האור, שזה בחינת ירידה, כי באמת אף על פי כן האור שהאיר לו לא נכבה ולא נסתלק ממנו, כי אור חסדו יתברך מאיר עליו תמיד, רק שהכל הוא בבחינת "ממרחק תביא לחמה" בחינת "וירא את המקום מרחוק" אבל סוף כל סוף יגמור השם יתברך מה שהתחיל וייטיב עם כלל ישראל ועם כל אחד ואחד בפרטיות, רק שצריכים להיות מצפים לישועה תמיד, בחינת "וכל עין לך תצפה" וכמו שנאמר "כי לישועתך קווינו כל היום".