מה שאנחנו רואים בעיניים ומרגישים בחוש, לא תמיד זה המציאות האמיתית, בדרך כלל כאשר מדובר בהאמת הרוחנית, מציאות של זה העולם יכולה לשדר לנו דברים הפוכים ואנו יכולים לטעות בשיקול הדעת על מצבנו ואפילו לטעות בשפיטת הדברים ובהתייחסות שלנו אל המציאות, על כן העצה היחידה והאמיתית היא להתחבר לצדיקים האמיתיים שהם למעשה נותנים לנו עיניים חדשות כיצד לראות ולהבין את הדברים נכון וכיצד לנהוג בכל מצב.
רבינו הקדוש, שהוא הצדיק יסוד עולם, נשלח לדור הזה שנמצא בתכלית ההסתרה שבתוך ההסתרה והיצר הרע וכח המדמה התגבר על נשמות ישראל כמו שלא היה מעולם, כי זה אנו רואים בחוש שישנם אנשים שאפילו לא יודעים דברים בסיסיים ביהדות ואפילו לא מודעים לקיומו של בורא עולם, כל שכן אלו שנמצאים במחוזות הקדושה וטועים בהבנתם את המציאות ובשפיטת הדברים מחמת התגברות כח המדמה שאינו מבורר בשלמות.
כנגדם מתחדש רבינו בדעת חדשה, בעצות חדשות, הוא נותן לנו עיניים חדשות כיצד להסתכל על המציאות. אם אני מרגיש שאני בירידה ומרחיקים אותי, רבינו אומר לי ש'הירידה היא תכלית העלייה' וכל ההתרחקות היא כולה התקרבות וזה רק נדמה לי שמרחיקים אותי. אם יש לי מניעות וקשיים, רבינו מגלה לי שזה עוד שלב בדרך שנועד רק להגביר לי את החשק. אם נופל עלי עצבות חלילה, רבינו מחזק אותי שזה עוד מכשול שעליו אני צריך להתגבר בדרך אל השמחה. כאשר נדמה לי שאין לי הישגים והצלחות, רבינו מסביר לי שהעיקר זה הרצון. אם העולם מחשיב את החכמה, רבינו מייקר את האמונה ואת התמימות והפשיטות. אם האדם מוצא בעצמו הרבה רע רבינו יעצים אצלו את הנקודות הטובות.
זה הכח הגדול של רבינו, זו המעלה של הצדיקים האמיתיים, אשר הצליחו לברר את המדמה בשלמות והם מודיעים לכל מי שרוצה לילך בדרכם ולהתקרב אליהם את האמת לאמיתה, כיצד השם יתברך רואה את הדברים ומודד אותם ומה המצב האמיתי שלנו ברוחניות. כנגד תחבולותיו של היצר הרע מתחדש רבינו כנגדו בעצות חדשות, בהנהגות, בצורת הסתכלות חדשה וכמובן בהרבה אמונה, התחזקות ותקווה.
כפי שביארנו לעיל, כל העולם כולו נברא בשביל האדם וכל מעלתו של האדם על פני שאר הברואים, שהוא בעל בחירה ויש לו בחירה חופשית לבחור בטוב או ברע ולכלכל את דרכיו. לכאורה נשאלת כאן שאלה גדולה, הרי ידוע שהקב"ה מביט מראשית אחרית והוא צופה כל הדורות ויודע את העתידות והכל גלוי וידוע לפניו, אם כך, אם השם יתברך יודע כבר את העתידות ויודע מה האדם יבחר אז כיצד יש לאדם בחירה, אם כבר מראש הכל כבר צפוי.
אז ראשית אנחנו צריכים לזכור שאצל השם יתברך הכל יכול להיות ואי אפשר להבין ולהשיג בו או ביכולותיו ואין אנחנו יכולים לבחון את הדברים על פי המושגים של שכל האדם, כי השכל שלנו הוא דבר מוגבל ואינו יכול לסבול הפכים, כלומר אי אפשר להבין כיצד יש גם בחירה וגם ידיעה, כיצד ישנה בחירה חופשית וגם השם יתברך יודע מראש במה נבחר, כי השכל מוגבל בגבולות ההיגיון ובמגבלות שהשם יתברך יצר אותו, אולם אצל הקב"ה אין גבול וסוף לכוחו וליכולותיו ועוד נאמר "כי לא מחשבותי מחשבותיכם" שאין אנחנו יכולים להשיג את עצמותו ומהותו של בורא עולם על פי המושגים שאנחנו מכירים, כי השם יתברך מרומם ונשגב מכל רעיון. כמו כן רבינו הקדוש אומר בפירוש שזה מן הקושיות שאין הזמן יכול לבארם ואסור לכנוס בקושיות אלו, כי אי אפשר להשיגם בעולם המוגבל שלנו.
על זה כותב רבי נתן בפירוש בליקוטי הלכות, הלכות דברים היומה"ח צ' וזה לשונו: "כל העולם לא נברא כי אם בשביל האדם הבעל בחירה שהכל תלוי בו כידוע, וצריך כל אחד לעסוק בתיקון העולם על פי התורה והמצוות שניתנו לנו. ואעפ"כ בוודאי הכל נעשה ע"י הקב"ה בלבד ואפילו כל עסק התורה והמצוות וכל המעשים הטובים, הכל מאיתו יתברך, כמו שנאמר "מי הקדימני ואשלם" ועוד נאמר "כי ממך הכל ומידך נתנו לך".
ואפילו שלכאורה כך הדבר, אנו צריכים להתעורר דווקא ולעסוק בעבודתו יתברך כאילו הדבר תלוי רק בנו, כי בוודאי אי אפשר להבין את שתי הבחינות הללו יחד ואסור לנו לכנוס בחקירות כאלו כלל, רק לסמוך על האמונה לבד, כי חקירה זאת היא בבחינת הידיעה והבחירה, שאי אפשר להבין ולהשיג בשום אופן, כי הם מקיפים שאי אפשר להשיג בזה העולם כלל.
כי עיקר כח הבחירה נמשך רק מזה שאין אנו יודעין את השכל של הידיעה והבחירה כמו שאמר רבינו ז"ל, ועל כן אנו מחויבים לעשות את שלנו ולעסוק בעבודת השם בכל כוחנו. אנחנו נעשה מה שמוטל עלינו והשם יתברך יעשה את שלו לסייע אותנו בעבודתו ולהשלים הבירור כרצונו יתברך.
וזה שאמר התנא הקדוש "אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני", היינו כנ"ל כי עיקר העולם נברא בשביל הבחירה, ועל כן בוודאי אני מוכרח לעבוד את השם יתברך בתורה ומעשים טובים, אעפ"כ אני בעצמי איני יכול לעשות ולתקן שום דבר בלעדיו יתברך. כי צריכין את שתי הבחינות הללו, לעשות את שלנו ולסמוך הכל רק על השם יתברך, לבלי לכנוס בחקירת מבוכה זאת, כי עיקר כח הבחירה נמשך רק מזה שאי אפשר להשיג שכל זה כנ"ל.
וזה שסיים התנא "ואם לא עכשיו אימתי", היינו שהתנא מזהיר את האדם שלא יהיה כמו כסיל החכם בעיני עצמו ויאמר שהדברים סותרים זה את זה. מצד אחד יאמר 'אם אין אני לי מי לי', שהדבר תלוי רק בי, ומצד שני תיכף אומר ההיפך 'כשאני לעצמי מה אני'. ואם כן ירצה להמתין עד שישיג ויבין תחילה זה השכל, איך מתקבצים ומתחברים שתי הבחינות האלו יחד ואחר כך יעבוד את השם יתברך.
ועל זה מסיים התנא "ואם לא עכשיו אימתי", היינו היום לעשותם דווקא, כי עיקר העשייה והעבודה הוא עכשיו, בזה העולם דווקא שיש לנו את הבחירה ואין אנו הורסים לכנוס באלו המבוכות שאי אפשר לנו להבינם בשכל, רק עובדים את השם יתברך בפשיטות ובתמימות.
כי 'הידיעה' היא בחינת ההנהגה והתיקון שנעשה ע"י השם יתברך לבד כרצונו. כי הידיעה שלו יתברך היא רצונו, כי כמו שרוצה, כן יהיה וודאי. וזהו ידיעתו, שיודע מה שיהיה, כי יודע שיהיה כמו שהוא רוצה, כי הכל כרצונו. נמצא, ש'הידיעה' היא בחינת התיקון והברור הנעשה ע"י ידיעתו ורצונו.
ו'הבחירה' היא בחינת התיקון והבירור שנעשה על ידינו דווקא, כפי בחירתנו, וזה בוודאי אי אפשר להשיג כמובא. ואסור לכנוס בחקירות אלו כלל, כי הם בחינת מקיפים שאי אפשר להשיג בזה העולם כלל, כי עיקר כח הבחירה נמשך רק מזה שאין אנו יודעים השכל של הידיעה והבחירה. על כן אנחנו מחויבים לעשות את שלנו, לעסוק בעבודת השם בכל כוחנו, ואנחנו נעשה מה שמוטל עלינו והשם יתברך יעשה את שלו, לסייע אנחנו בעבודתו ולהשלים הבירור כרצונו יתברך. ואסור לחקור בעניין זה כלל, רק לסמוך על האמונה לבד, כי זה עיקר כח הבחירה, מה שאין אנו יודעים זה השכל של הידיעה והבחירה שהם בחינת שני הבירורים הנ"ל, בחינת 'אתערותא דלעילא' ו'אתערותא דלתתא' שבאמת שניהם אחד.
נמצא, שכל התאוות וכל ההסתות והפיתויים של היצר הרע וחילותיו, של כל אדם, שכולם הם בחינת 'כח הבחירה', כי בשביל זה נתן השם יתברך כח לתאוות והיצר הרע להסית את האדם, הכל כדי שיהיה לו בחירה, וכל כח זה נמשך רק מזה שאין יודעין השכל של הידיעה והבחירה, שהם בחינת שני הבירורים הנ"ל. וכל התורה כולה תלויה בזה, כי כל התורה כולה תלויה רק בבחירה שנמשכת מזה שאין מבינים שכל זה, כי באמת "תנו עוז לאלוקים", שעיקר העוז והגבורה להכניע ה'סטרא אחרא' והקליפות, הוא לאלוקים, כי הכל מאיתו לבד כנ"ל, ואעפ"כ "ולך השם החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו", כי אעפ"כ ציווה עלינו דווקא לעשות והוא בחסדו משלם לאיש כמעשהו, כאילו הכל נעשה ע"י האדם לבד.
וזה בחינת איסור בשר בחלב, שהוא חידוש, כי בשר הוא בחינת הבירור שמתברר על ידינו, כי הבשר אינו נותר כי אם ע"י השחיטה שנעשית על ידינו דווקא, אבל החלב הוא בחינת הבירור שנעשה על ידי השם יתברך בעצמו, כי החלב מתברר מאליו על ידי השם יתברך בשעת ההולדה, בבחינת: דם נעכר ונעשה חלב. ועל כן אסור לחברם יחד, כדי שלא תתגבר הקליפה וה'סטרא אחרא' שיניקתם מחיבור זה דווקא של בשר וחלב, דהיינו מהחקירה זאת של שתי בחינות הבירורים הנ"ל, שמי שרוצה לחברם בדעתו יחד, להבין ולהשיג בדעתו חקירות אלו, הוא נכשל באין סומך, כי משם עיקר אחיזת ה'סטרא אחרא' שיניקתה מכפירות הנמשכין מחקירות אלו, שמשם עיקר כח הבחירה".
על פי דברי רבינו הקדוש ורבי נתן, אסור לנו להיכנס בקושיות ותירוצים כיצד זה יתכן שיש גם ידיעה וגם בחירה, כלומר שאנחנו באמת בוחרים ואעפ"י כן השם יתברך כבר יודע במה נבחר, כי דבר זה אי אפשר להשיג בשכל המוגבל שלנו, רק יש לנו להאמין באמונה שלמה, שאצל השם יתברך הכל אפשרי והוא יתברך נתן בידינו את הבחירה ואעפ"כ הוא יודע במה נבחר והכל צפוי וידוע לפניו מראש.
אך יש עניין שבו כן אנחנו צריכים להשתמש בשתי הבחינות הללו, רק חלילה לו לערב ביניהם, כפי שרבי נתן מסביר, לשים כל אחת מהן במקומה הראוי והנכון, כי אם נהפוך את היוצרות חלילה אנחנו יכולים לפגום בזה הרבה.
לפני מעשה אנחנו צריכים להאמין ולדעת שיש לנו רק בחירה, והקב"ה נתן לנו את התורה הקדושה ואת כל ההלכות, כדי שנדע במה לבחור וכיצד להתנהג, עוד מוסיף רבי נתן שכל העולמות כולם עם כל מה שיש בהם נבראו כדי לאפשר לאדם את כח הבחירה וכל מעלתו של האדם על שאר הברואים ואפילו על המלאכים הוא בזה שיש לו את כח הבחירה וכל העניין של השכר והעונש נובע מעצם הבחירה של האדם, אם כך לפני כל מעשה אנחנו צריכים לדעת ולהאמין שהבחירה בידיים שלנו.
אבל לאחר מעשה, אנחנו צריכים להחזיק בבחינה של 'הידיעה' ככה השם רצה, גם אם נפלנו ונכשלנו, לאחר מעשה זה היה רצון השם יתברך וגם אם זכינו ועשינו מצוות גם זה היה ברצון השם יתברך ובישועתו, נכון זה לא מסתדר לנו בשכל, אבל השכל שלנו הוא מוגבל, על כן אנחנו צריכים להחזיק בשתי הבחינות הללו במקומן הנכון. כי רוב הנפילה של בני האדם הוא מחמת שהם נופלים בדעתם לאחר שכשלו או נפלו או שלהיפך הם נכנסים לגאווה לאחר שהצליחו, אם כך עיקר העצה להחזיק חזק בידיעה הזאת שאחרי כל המעשים שאנחנו עושים, הכל היה רק רצון השם וישועתו ואעפ"כ לפני המעשה יש לי את הבחירה ואני בוחר את דרכי ואת מעשיי.
העצה הכי טובה להחזיק בשתי הבחינות הללו במקומן הראוי היא כמובן התפילה והבקשה מהשם יתברך, שיעזרנו לבחור בדרך הנכונה, לקיים את מצוותיו ולהגיב נכון למה שעובר עלינו. מה שמעבר לכך, לאחר מעשה, נזכה לדעת ולהאמין, שהכל זה היה רצון השם והכל לטובה.