כי עיקר התכלית שבשביל זה נברא האדם, הוא תורה ותפילה, כמו שנאמר "סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם" את האלוקים ירא, זה תפילה, שהיא בחינת יראה, שכתוב "יראת השם היא תתהלל" ואת מצוותיו שמור, זה תורה. וסיים "כי זה כל האדם" כי זה עיקר הקיום והחיות והתכלית לכל אדם, אשר בשבילו נבראו כל העולמות מראש ועד סוף, הכל בשביל התכלית הזאת, שיזכה לעסוק כל ימיו בתורה ותפילה וילך מדרגא לדרגא עד מדרגה העליונה.
כי יש כמה וכמה בחינות ומדרגות בתורה ותפילה ואם היה האדם זוכה לזה בשלמות, היו מתבטלים כל היגיעות והטרחות של כל העסקים והמלאכות הכלולים בל"ט מלאכות, כי כל יגיעות הפרנסה שצריכים לעסוק בהם בזה העולם, הכל נתהוה ע"י חטא אדם הראשון, שנגזר עליו "בעצבון תאכלנה, בזעת אפך תאכל לחם" ע"י שפגם בעץ הדעת טוב ורע שאז פגם בתורה ותפילה.
כי הוא היה צריך לקיים המצווה הזאת לבלי לאכול מעץ הדעת, שבזה היה כלול כל התורה כידוע, וגם היה צריך אז להתפלל תפילתו ולתקן כל העולם כמובא בכתבים. אבל הס"מ התגבר עליו בתחבולותיו והסיתו, עד שאכל מעץ הדעת ולא היה יכול עוד להתפלל תפילתו, שהיה צריך להתפלל לתיקון העולמות. וע"י זה נתקלקלו כל העולמות, עד אשר לא יגמר תיקונם עד ביאת משיח כמובא.
נמצא שעיקר פגם הל"ט מלאכות נמשך מפגם התורה והתפילה של אדם הראשון, שאז נגזר "בעצבון תאכלנה". וגם עכשיו כל אדם כפי מה שזוכה לעסוק יותר בתורה ותפילה בשלמות יותר, כמו כך דוחה ומבטל מעצמו זוהמת הנחש, שהם טרדות כל יגיעות העולם הזה וזוכה שתהיה מלאכתו נעשית ע"י אחרים, כמו שאמרו רז"ל "בזמן שישראל עושים רצונו של מקום, מלאכתם נעשית ע"י אחרים" ועל כן לעתיד שיעסקו כל ישראל בתורה ותפילה, אז יתקיים "ועמדו זרים ורעו צאנכם".
כי זה כלל גדול, שכל קיום העולם וכל ההשפעות אינם נמשכים כי אם ע"י תורה ותפילה, כי עיקר בריאת העולם היה ע"י התורה, כמו שכתוב "ואהיה אצלו אמון, אל תאמר אמון אלא אומן" וכמו שאמרו רבותינו ז"ל "באורייתא ברא קוב"ה עלמא" וגם עכשיו כל קיום העולם וכל חידוש מעשה בראשית שבכל יום תמיד, שע"י זה נמשכים כל ההשפעות והחיות לקיום העולם, הכל הוא רק ע"י התורה, כמו שנאמר "ובטובו מחדש בכל יום מעשה בראשית".
אבל כל החיות וההשפעות הנמשכים ע"י התורה, אין נגמר ציורם בשלמות ואין יורדים לעולם, כי אם ע"י התפילה, שע"י זה עיקר ציור השפע והחיות לטוב והמשכתה וירידתה לעולם, כי התפילה היא בחינת עיקר הכלי, שמצירת השפע לטוב וממשיכה אותו לעולם.
אבל עיקר ציורם לטוב הוא כפי הכיסופים, ע"י שמדבר בפיו השתוקקות והכיסופים דקדושה שלו, שהם עיקר שלמות התפילה כמבואר, שעיקר שלמות התפילה הוא כשעושים מהתורה תפילה, שמתפללים להשם יתברך לזכות לקיים את כל דברי התורה, ואז בודאי מצייר אותיות התורה לטוב וזוכה לגמור ציור כל ההשפעות הנמשכים ע"י התורה, לציירם לטוב ולהמשיכם ולהורידם לעולם, לקיים כל העולמות בתכלית השלמות.
ועל כן כל אחד כפי מה שזוכה לעסוק בזה, דהיינו בתורה ותפילה, ובעיקר לעשות מהתורה תפילה כנ"ל, אז בודאי נצטיירים כל ההשפעות והחיות לטוב, ונדחים ונתבטלים כל היגיעות וטרדות המלאכות, וזוכה להמשיך כל ההשפעות והברכות ע"י התורה.
וזה בחינת עולם הבא, שאז יהיה נגמר התיקון בתכלית השלמות ואז יתבטל הכל ולא יישאר כי אם תורה ותפילה, שיזכו הצדיקים לעתיד. כי אז יתגלה 'אוריתא דעתיקא סתימאה' שהיא בחינת 'סתרי תורה' שהם בחינת תפילה, כמובא בדברי רבינו ז"ל. כי אז יזכו לתכלית, שהיא לדעת ולהכיר אותו יתברך ולהודות ולהלל אותו יתברך, שזה בחינת תורה ותפילה.
כי לדעת ולהכיר אותו יתברך זה בחינת תורה, שהיא עיקר הדעת אותו יתברך, ולהודות ולהלל זה בחינת תפילה. ואז יהיו נתבטלים כל הל"ט מלאכות, כי אז יהיה מתקיים העולם רק ע"י תורה ותפילה, שיהיו נשלמים ועולים אז בתכלית העליה והשלמות.
כי אף על פי שקיבלנו את התורה בשעת יציאת מצרים, אף על פי כן התפילה עדיין לא נתבררה ונתעלתה בשלמות, ועל כן בני אדם מזלזלים בה, כמו שאמרו רז"ל "כרום זלות, אלו דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלים בה, זוהי תפילה" כי שלמות עליית התפילה יהיה רק לעתיד כשיבוא משיח בן דוד שהוא נעים זמירות ישראל, כי עיקר כלי זיינו של משיח יהיה רק תפילה.
ועכשיו כל יגיעתנו לברר ולהעלות את התפילה. ובאמת מחמת שאין התפילה עדיין בשלמות, על כן גם התורה אינה בתכלית השלמות, והיא מלובשת ב'כתנות עור' שמשם משתלשל יניקת עץ הדעת. שהוא בחינת "זכה נעשית לו סם חיים לא זכה וכו'" ומחמת זה באמת רבים נכשלו ועברו על התורה.
ועל כן אנו צריכים להתייגע בכל דור ודור ובכל עת וזמן לברר את התורה והתפילה, כי תורה ותפילה שניהם יחד ותלויים זה בזה, ועל כן צריכים לעשות מהתורה תפילה וצריכים יגיעה גדולה לברר ולהעלות את התורה והתפילה.