כי הניצחון שאינו בשביל האמת לאמיתה, כאשר השם יתברך יודע האמת, אין נקרא בשם ניצחון כלל, אדרבא הוא מנצח את עצמו בעצמו, כי הניצחון יש לו שני פירושים לשון ניצחון ולשון נצחיות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל בעירובין "כל מקום שנאמר נצח סלה ועד אין לו הפסק לעולמי עולמים וכו'" ומי שמסתכל על האמת, שני הפירושים הם אחד, כי רק הניצחון הנצחי הוא הניצחון האמתי.
אבל ניצחון שהוא לפי שעה בזה העולם אינו ניצחון כלל, אדרבא הוא מנצח את עצמו מאחר שאיך שיהיה הוא יכול לעשות רעה לעצמו לנצח. כמו שרואים בחוש שלפעמים מתגבר זה השר או המלך ומנצח כמה מלחמות ואחר כך עומדים עליו ומנצחים אותו ומשפילים אותו עד עפר. ואם יש שמצליח כל ימיו עומדים אחר כך על בניו ומנצחים אותם, ויש שהצליח כמה שנים ויש שהניח המלוכה גם לבניו ואחר כך סיבב השם יתברך שקשרו עליו והכריתו את בניו אחריו, וכן בסיפורי מלכי אומות העולם שהכריתו זה את זה ועל זה היו מבלים ימיהם כדי לנצח אחד את חברו ולבסוף נכרת הוא וזרעו ע"י זה דוקא. כי אדם פשוט אינו שכיח שיכריתו אותו ואת זרעו לגמרי רחמנא ליצלן, אבל במלכים גדולים ועצומים שנצחו וכבשו מלחמות רבות, עליהם דוקא נתהפך כוס התרעלה וכרתו אותם ואת זרעם לגמרי.
ואם כן מי שיש לו מוח בקדקודו, ימלא פיו שחוק מניצחונם וכי זה הוא ניצחון שינצח וינצח ולבסוף יהיה נכרת זרעו לגמרי ע"י זה דוקא, ואפילו אם היה נשאר מלכותו עד הנה, הלא באחרית יצטרך ליתן דין וחשבון על כל טיפה וטיפת דם ששפך, אפילו מאומות העולם, כי אין העולם הפקר ח"ו, ובוודאי יהיה דין ומשפט גדול לעתיד אפילו על הדמים של אומות העולם שהרגו זה את זה ושפכו דמים רבים בחינם בשביל הניצחון הרע שלהם, כי עתיד הקב"ה לתבוע אפילו עלבון סוסים מיד רוכביהם כמו שדרשו רבותינו ז"ל, מכל שכן דמים של בני אדם, מכל שכן מי שעמד כנגד ישראל ושפך דם ישראל וציער אותם מחמת עינו הרעה וניצחונו הרע, שבוודאי יהיה אחריתו להכרית, וכמו כן כל הניצחונות של הבל אפילו שבין ישראל בעצמם, כי מי שאין כוונתו אל האמת, בוודאי אין זה ניצחון כלל מאחר שלא יצליח ע"י זה הניצחון לנצח, אדרבא יקבל עונש ובושה גדולה מחמת זה ויצטרך להיכנע בתכלית ההכנעה נגד המנוצח ממנו בעולם הזה או בעולם הבא, כי האלוקים יבקש את הנרדף.
על כן עיקר הניצחון הוא ניצחון נצחי, דהיינו שזוכה לנצח את עצמו, לנצח תאוותיו ומידותיו הרעים, ולנצח את כל הרוצים למנעו מנקודת האמת ולהרחיקו ע"י זה מאביו שבשמים ח"ו, כי מאחר שכוונתו לשמיים באמת הוא מנצח תמיד איך שיהיה.
כי מי שכוונתו באמת לאמיתה בשביל הקדושה, איך שמתנהג עמו הוא מנצח תמיד, כי כל פעולה ותנועה קטנה וגדולה שעושה בשביל הניצחון הזה, היא נשארת קיימת לנצח לעולמי עד ולנצח נצחים, כי אין הקב"ה מקפח שכר כל ברייה אפילו שכר שיחה נאה.
נמצא שמי שמסתכל על האמת לאמיתה והולך בדרך האמת ומשתדל ומתייגע תמיד להשיג נקודת האמת, בוודאי אינו מתיירא משום דבר, רק מהשם יתברך, כי מה יעשה לו אדם, מאחר שכוונתו אל האמת לאמיתה שעל ידי זה הוא מנצח תמיד. כמובן מדברי רבינו ז"ל על הפסוק "וגם נצח ישראל לא ישקר" שהניצחון אינו סובל את האמת, אבל השם יתברך אפילו בניצחונו לא ישקר ח"ו. היינו כי רק השם יתברך וכל החפצים לעשות רצונו באמת הם זוכים לבחינת נצח היינו בחינת ניצחון אמתי בחינת "נצח ישראל לא ישר".
אבל שאר הניצחונות הם כולם שקר ואינם יכולים לסבול את האמת, וכל מה שיאמרו להם דברי אמת נפלאים שאי אפשר להכחישם בשום שכל אמיתי, הם דוחים אותם באמתלאות של שטות והבל מחמת ניצחונם הרע. ועל כן באמת הם שוכחים את העולם הבא ואינם חושבים על אחריתם כלל, כאשר הם יודעים בעצמם מעלת צדקתם וקדושתם בכל התאוות והמידות הרעות איך שהם משוקעים בהם כאשר רובם מודים בפיהם וגם מחשבתם ניכרת מתוך מעשיהם.
ועל כן עיקר הניצחון האמתי והנצחי הוא רק הניצחון בקדושה, לנצח את עצמו ואת תאוותיו ומידותיו הרעים ואת כל המונעים ממנו לכל דבר שבקדושה שרוצה לעשות, אשר זה הניצחון הוא ניצחון נצחי ואמתי לנצח נצחים.