עד כאן הסברנו על החילוף הראשון שנעשה בעולם, החילוף בין הגוף לנשמה, בין העולם הזה לתכלית הנצחית. לכאורה ישנה כאן תמיהה גדולה, הרי כל אדם רוצה שיהיה לו טוב ואם כן מהיכן שורש הטעות שאנשים בוחרים ברע ומעדיפים עולם חולף ועובר על עולם נצחי? הסיבה לדבר ושורש הטעות נמצא בהיכלי התמורות שממירים ומחליפים את הטוב ברע, כלומר עיקר הבחירה של האדם אינה בין הטוב לרע אלא בין הטוב לטוב המדומה.
מכיוון שאנחנו נמצאים בהסתרה כה גדולה, יש כוח ביד היצר הרע להטעות אותנו ולדמות לנו את הרע לטוב, על כן רבינו הקדוש קורא ליצר הרע 'כוח המדמה' ועל כן עיקר כח הבחירה הנכונה של האדם תלוי בבירור המדמה. לכאורה אנחנו יכולים לראות אנשים חכמים מאוד ובעלי שכל גדול ואעפ"י כן הם יכולים ליפול בטעות של החילוף הנ"ל, כי עיקר בירור המדמה תלוי בעיקר בהתקרבות לצדיקים אמיתיים שהם ביררו את המדמה בשלמות והם גם מוליכים את כל המקורבים אליהם בדרך הישר.
רבי נתן מסביר עניין זה בהרחבה בליקוטי הלכות, אורח חיים ב, הלכות ברכת הריח ד' וז"ל: "דע כי כח המדמה הוא בחינת הממוצע בין הגשמיות לרוחניות, בין גוף לנפש. כי 'כח המדמה' הוא בחינת תכלית הרוחניות של כל הגשמיים והוא תכלית הגשמיות של כל הרוחניים ועל כן הוא בחינת הממוצע שמחבר גשמיות ורוחניות. כי 'כח המדמה' הוא הכח המצייר את כל הדברים במח, כי את כל הדברים הגשמיים שבעולם אנו מציירים במח כתבניתם ודמותם ממש על ידי 'כח המדמה', כי כח השכל האמיתי והפנימי רחוק ונעלם מאוד מכל מיני גשמיות, רק עיקר הציור הוא ע"י כח המדמה.
וזה הציור שמציירין דבר גשמי במח, זה הציור הוא תכלית הרוחניות של אותו הדבר, אבל כנגד הדעת והשכל, זה הציור הוא בחינת תכלית הגשמיות, כי מאחר שאנו מעלין ומציירים דבר גשמי במח ומציירין ציורו לבד במח בלי שום גשמיות אזי הוא תכלית הרוחניות של אותו דבר גשמי, אך עדיין הוא גשמי לעומת הדעת והשכל שהם כלים רוחניים.
נמצא שכח המדמה הוא הממוצע המחבר בין הגשמי לרוחני ורק ע"י כח זה יכולין להודיע לנשמה ולשכל את כל ענייני הגשמיות של העולם הזה. ועל כן עיקר הניסיון והבחירה של כל אדם הוא ב'כח המדמה' ששם עיקר אחיזת עץ הדעת טוב ורע.
כי עצם השכל והנשמה הם גבוהים אפילו ממלאך ורחוקים בוודאי מכל חטא ומכל תאוה ומכל גשמיות העולם הזה ולהיפך גוף החומר הוא בחינת בהמה שאין לה שום בחירה ואין לה כח להטות משום תאוה, אך עיקר הניסיון והבחירה הוא רק מחמת חיבור הנפש והגוף ועיקר החיבור הוא ע"י בחינת כח המדמה שבאדם, שיש לו כח לנטות לכאן או לכאן.
וכל תכלית האדם הוא לברר את המדמה ולזכות לאמונה שלימה ואז יוכל ויזכה לעלות דרך המדמה אל עצם השכל הפנימי שהוא הנשמה ועל ידי זה יזכה לרוב טוב הצפון עין לא ראתה, ולהיפך כל הנפילות והירידות של כל הרחוקים שנתרחקו מהשם יתברך הכל היה ע"י שלא בררו המדמה ונפלו לדמיונות של שקר כי לא התקרבו לצדיקים האמיתיים וסמכו על דעת עצמן ועל ידי זה נאבדו ונטרדו מן העולם, כי אין מי שיזכה לשכל אמיתי ומבורר רק הצדיקים האמיתיים ומי שזוכה להתקרב אליהם על ידם יזכה לברר המדמה שזה עיקר האמונה".
בוודאי שהשורש והבסיס לכל דעת אמיתית ונכונה זה לימוד התורה הקדושה, אבל גם אלו שנמצאים במחוזות הקדושה ולומדים תורה ומקיימים את המצוות ולכאורה הם יודעים בבירור מה טוב ומה רע, מה צריך לעשות ולקיים ומה צריך להתרחק ממנו. גם אצלם יכול להיות חילוף בין העיקר לטפל בין המציאות האמיתית למציאות המדומה.
לדוגמא, רוב בני העולם מודדים את מדרגת האדם ע"פ החכמה שיש לו או על פי ההישגים שהשיג, אבל אצל השם יתברך הדברים לא תמיד נמדדים ע"פ הישגים ותוצאות, אלא ע"פ הרצון, המאמץ וכוונת הלב. כמו שרבינו הקדוש מדגיש ואומר, שאפילו נקודה קטנה, היא יקרה וחשובה מאוד בעיני השם יתברך. יכול מאוד להיות שהאדם יהיה בעל מעשים גדולים והישגים אך יהיה מלא בגאווה ואם כך איך אפשר למדוד את האדם על פי מעשיו בלבד, ולהיפך האדם יכול להרגיש בירידה גדולה ובשפל המדרגה אבל הוא בלב נשבר, ברצונות ובכיסופין ואם כך יכול מאוד להיות שהוא קרוב יותר להשם יתברך ומעלתו גבוהה.
אם כך, עיקר הבירור המדמה ועיקר הקנייה של הדעת דקדושה והשכל הנכון, תלויה בהתקרבות לצדיקים האמיתיים, ועל זה צעק רבינו "את זה תקבלו ממני שלא יטעה אתכם העולם", בוודאי שרבינו לא התכוון רק לאלו הפחותים במעלה, שרחוקים מתורה ומצוות, כי מה החידוש בזה, הרי כל התורה הקדושה וכל הצדיקים מימות עולם מדברים מזה שהעולם הזה הוא הבל הבלים ומטעה אותנו ביותר. אלא עיקר הבירור שרבינו בא לעשות בעולם, זה בדעת התורנית ובעבודת השם של האדם, כי בוודאי התורה הקדושה וההלכה נותנים לאדם דעת כיצד להתנהל בחיים, אבל בעבודת השם הפנימית, בהתייחסות של האדם למציאות ולמה שעובר עליו, כמו כן בתיקון האמיתי של האדם, את הדעת הזאת אנחנו חייבים לקבל מהצדיקים הגדולים במעלה של הדורות הללו, שהם נותנים לנו עיניים חדשות כיצד להסתכל על המציאות, נותנים לנו עצות נכונות, דעת אמיתית ומבוררת ומגלים לנו את רצון השם האמיתי והפנימי ומה עיקר עבודת האדם בדורות הללו.
עיקר ההתקרבות לצדיקים ובעיקר לרבינו הקדוש תלוי בפשיטות ובתמימות, שהאדם יבטל את שכלו וחוכמתו בפני השכל של הצדיקים ויקבל את דבריהם ויאמין בהם בפשיטות ובתמימות גם כאשר הדברים נוגדים את שעתו והשקפת עולמו, על כן גם זכה רבי נתן יותר מכל התלמידים של רבינו, אע"פ שהיו תלמידים גדולים וצדיקים ממנו, עיקר הזכייה שלו הייתה כי הוא התבטל בביטול גמור לצדיק האמת והשליך את ידיעותיו ושכלו לגמרי, רק כל דבר שלימד אותו רבינו זה היה שכל חדש בשבילו. נמצא, שעיקר העצה להינצל מן החילוף הנ"ל הוא קניית דעת נכונה ובירור המדמה, שזה נעשה כמובן ע"י לימוד התורה הקדושה, תפילה, והתקשרות לצדיקים. כי עיקר הבלבול והחילוף שמטעה את רוב בני העולם, הוא מסיבת המדמה כפי שכתבנו לעיל