כי באמת פנימיות הלב של כל אחד ואחד יודע היטב שאין שום תכלית מזה העולם ותאוותיו והבליו כידוע לכל, ובפרט לב של איש הישראלי שהוא מזרע אברהם יצחק ויעקב, שהיו עיקר נדיבי לב ונפשותינו מושרשת מהם. על כן לב של כל איש ישראלי בפנימיותו בודאי הוא בוער תמיד להשם יתברך ולתורתו הקדושה באמת, אך אף על פי כן מגודל כח הבחירה, כי את זה לעומת זה עשה אלוקים, ע"י זה מתגבר בכל פעם השטן והיצר הרע והמחשבות רעות נגד הטוב שבאדם ורוצה להטרידו ח"ו משני עולמות ע"י תאוותיו והבליו, וכל מה שחותר ומתגבר האדם כנגדו, הוא מתגבר ביותר. על כן היא מלחמה גדולה וארוכה מאוד, אבל אף על פי כן בודאי היה האדם מתגבר על הרע, אך המניעה הגדולה ביותר הם בני אדם החולקים על האמת, וכמו שאמר רבינו ז"ל, שבני אדם הם מונעים גדולים ביותר מהיצר הרע.
וכל זה הוא בחינת בלעם ובלק, שהם בחינת מצח הנחש, שיונקים מזקני הדור שאין בהם שלמות. כי בלעם הוא עיקר החולק הראשון שעמד כנגד קדושת ישראל, כי גם בגלות מצרים היה הוא מיועצי פרעה שיעצו למרר את חייהם בגלות, כי בלעם הוא בחינת עמלק ובחינת לבן הארמי, שכולם הם מחכמי בני קדם, שנתעו ע"י תאוותיהם הרעות לדעות זרות מאוד והתגברו ברצונם הטמא מאוד עד שקבלו זוהמתם ותועבותם הרעות, כמו השבעות וכשפים, שמהם נמשכו כל דרכי העבודות זרות של כל הדורות הקודמים.
ובכולם לא היה טמא וחכם להרע ויודע נסתרות כמו בלעם הרשע, אבל כל ידיעותיו בנפלאות ונסתרות, הכל הפך בדעתו להרע, מחמת ריבוי זוהמת תאוותיו הרעות, והעיקר בתאוות ניאוף, כמו שאמרו רז"ל שהוא הרע הכולל. וע"י זה היה לו גם רוח גבוהה ועין רעה, שהם בחינת קנאה ותאווה וכבוד ולא די לו בכל זה, שנתעה כל כך וטימא את עצמו כל כך, עוד הסית והדיח אותו יצרו הרע והטמא עד שעמד תמיד נגד ישראל הקדושים והתקנא בהם מאוד, וממנו משתלשלים כל צרות וגלות ישראל מאז ועד עתה, שאנו בדור הזה בגלות הארוך והמר הזה.
כי עיקר אריכת הגלות, שהוא מחמת עיכוב התשובה, עיקר העיכוב הוא מחמת שחולקים על נקודת האמת בכמה וכמה בחינות, והעיקר ע"י בחינת זקני הדור שאין בהם שלמות, שהם בחינת אנשים כשרים קצת ומהם כמה מנהיגים וראשים וכו' אבל אין בהם שלמות ואינם מסתכלים על עצמם כל אחד ואחד בעין האמת היכן הוא עומד, ואינו דורש ומחפש תיקון לנפשו, מה שיודע בעצמו מה שפגם וקלקל, אף גם הוא רוצה להתחכם ולומר חכמות וסברות של שקר בדרכי עבודת השם, וחולק על נקודת האמת, על דרכי התמימים והישרים וההולכים בתורת השם בתמימות כפי מה שקיבלו מצדיקי הדור האמתיים.
ומאלו זקני הדור שאין בהם שלמות, יונק בחינת מצח הנחש וחיות רעות שהם חכמי הטבע וכו', וע"י כל אלו הדעות רעות, עיקר העיכוב מן התשובה, ודבר זה נוהג בכל דור ודור, השם יתברך ישמור מעתה, ומהם היו כל החורבנות והגלויות והצרות מיום מתן תורה עד היום הזה עד ישקיף השם וירחם ויתקן כל זאת.
כי תיכף אחר מתן תורה עשו את העגל, שמשם כל הצרות ר"ל, וכל מעשה העגל היה ע"י חכמי הערב רב, שבראשם היו בני בלעם הרשע, כמו שאמרו רז"ל. ומשם נמשכו כל הדעות זרות ורעות של כל החולקים על משה, שהם כת המרגלים ועצת קורח וכל הניסיונות והמתאוננים, הכל היה ע"י דעות ועצות רעות של חכמי הערב רב שהלכו בדרכי חכמי קדם, שעיקרם היה בלעם שהוא בחינת עמלק.
ומשה רבינו בעוצם כוחו הרגם והכניעם, אך עדיין לא רצו לבטל דעתם הרעה ולהכניע ולבטל את עצמם נגד דעת משה רבינו, עד שהביאו את בלעם הרשע בעצמו ורצה בפיו הטמא לעשות מה שהיה בדעתו, עד שבאמת הייתה עת צרה גדולה ליעקב וכו' לולא השם שהיה לנו, שעיקם את פיו והפך הקללה לברכה.
אבל עדיין לא הניח רשעתו ולא בטל את דעתו הרעה והלך והסיתן להכשילם בזנות, בהתגרות כזאת, עד שהכשילם בעוון זה שהוא עוון פעור, כי תאוה זאת אי אפשר לבטל מן העולם שלא יחרב העולם, ואז הייתה צרה גדולה ביותר מאוד עד שכמעט אפס תקוה, אך גדול אדוננו ורב כח שהקים אז למושיע את פנחס, שקינא קנאת השם צבאות. ואף על פי כן לא היטהרנו מפגמים הנ"ל. וכן בכל דור ודור מתעורר בחינת זוהמת בלעם ורוצה להמשיך קליפה זו, שמהם יניקתם של כל חכמי הטבע ודעות רעות שבדורות הללו.
כי הכל תלוי בזה, שע"י התאווה הנ"ל, ע"י זה כל הקלקולים של הרוצים לילך בדרך הקודש, שעומדת כנגדם תאווה זאת ששם עיקר הניסיון והבחירה, אבל אף על פי כן בכח קדושת נפש איש הישראלי היו מתגברים כנגדו וסוף כל סוף היו חוזרים בתשובה, אפילו אם נכשלו בזה מאוד מנעוריהם, אבל הקלקול הוא ע"י בני האדם החולקים הנ"ל, שהם זקני הדור שאין בהם שלמות, כשאחד מקלקל כמו שמקלקל, כמו כן יונקים ממנו מצח הנחש וחיות רעות הנ"ל, והעיקר שמסיתו ביותר לחלוק על הזקנים דקדושה, וע"י זה מתארכת הגלות ביותר.
אבל אף על פי כן "אתה מרום לעולם השם" וידך על העליונה תמיד, כי כבר היו משה רבינו ופנחס בעולם, שמהם ינקו כל הצדיקים והכשרים האמתיים שבכל דור, עד אשר גם עתה לא עזבנו אלוקינו ואין דור יתום, ובכל דור ודור נמצאים בחינת מקנאי קנאת השם צבאות, שהם בחינת פנחס שעמד ויתפלל וכו'.
כי גם עתה הבחירה חופשית, כי עיקר הבחירה הוא עתה אצלנו בני אדם החיים עתה על פני האדמה, כי כל התורה הקדושה ולעומתה הצרה שכנגדה, וכל המעשיות הנעשות בעולם בין 'סיטרא דקדושה' ובין 'סטרא אחרא', הכל כאשר לכל אינו נעשה עתה עם שום דור ודור, כי אם עמנו אלה פה היום כולנו חיים. כי "במתים חופשי" כתיב "ולא המתים יהללו יה" רק עלינו נפל חובת היום, ללחום מלחמת השם כל אחד כפי בחינתו, כי אין שום בן אדם חי חופשי ממלחמה זאת, כי רק בשביל זה בא לעולם, לראות עמל ויגון וכעס ומכאובות וכו' ולילך למקום עפר רימה ותולעה, הכל היה בשביל מלחמה זאת.
כי כל אדם יש לו בחירה, אבל בודאי לא כל אדם זוכה להתגבר כראוי, כמו שנאמר "רצוני לעשות רצונך אך שאור שבעיסה מעכב אותי" ועיקר התיקון ע"י צדיקי האמת שהם בחינת הזקנים שבקדושה, אבל יש כנגדם זקנים שאין בהם שלמות כנ"ל, שמהם יונק מצח הנחש כנ"ל ומתגברים כמו שמתגברים בכל מיני תחבולות. אבל יש בכל דור ודור אנשי אמת החסים על נפשם באמת ואינם רוצים להטעות את עצמם ומסתכלים על אחריתם בכל יום בעין האמת, עד שהם בחינת מקנאי קנאת השם צבאות, שמתעוררים מעצמם לעשות עבודות קדושות בשביל האמת, מה שלא נצטוו בהם, וכעין שאמרו רז"ל על פנחס ועל כל הקנאים, שאם בא לשאול אין מורין להם, וע"י זה הם מכניעים אותם.