וזה שאמרו חכמינו ז"ל "כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל, אם אתה עושה כן אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה, וטוב לך בעולם הבא".
כי עיקר הטוב והעונג בעולם הזה ובעולם הבא הוא רק הרצון, דהיינו כשהכל הוא כרצונו. וזה רואים בחוש ומובן לכל משכיל, כי בוודאי אפילו אם יצבור כעפר כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות, אם אין רצונו שבע מזה וחפץ ודואג שיהיה לו יותר וגם דואג אולי יאבד את מה שיש לו, מכל שכן כשאין לו קורת רוח מאשתו ובניו ושכניו וכיוצא ויש קטטות וסכסוכים ביניהם, אזי בוודאי כל עשירותו אינו נחשב לכלום. וכמו שאמרו חכמינו ז"ל "מרבה נכסים מרבה דאגה" שהוא מחמת כל הנ"ל ויותר מזה דאגות מדאגות שונות ועל כן אמר קהלת החכם מכל אדם "גם כל ימיו כעס ומכאובות".
וזה ידוע ומובן לכל שאי אפשר שימלא האדם רצונו בזה העולם, על כן באמת אין שום טוב בעולם כי אם כשיזכה להארת הרצון הנ"ל, שיהיה כל מגמתו וכל חפצו ורצונו ותשוקתו וכיסופיו רק להשם יתברך להיכלל ברצון שברצונות שזה הרצון נשאר קיים לעולם ועד. וכל נקודה ונקודה טובה שיזכה ע"י זה הרצון, ואפילו אם לא יזכה כלום ח"ו, רק זה הרצון בעצמו הוא יקר ועולה על כל מחמדי תבל, והכל אין ואפס גמור, נגד נקודה אחת מהרצון הטוב הזה, וזה אי אפשר לתאר בפה ובכתב.
וזה "כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל" כי עיקר האכילה היא בשביל הארת הרצון הנ"ל, שנמשך ע"י כלליות העולמות, שהם בחינת התקשרות הנפש עם הגוף, שזה בחינת פת במלח כנ"ל. "ומים במשורה תשתה" כי המים הם בחינת מימי הדעת הנמשכים מים החכמה הגדול ורחב הידיים, ואף על פי שהדעת יקרה מאוד, אבל צריכים לקבלה במשורה ובמידה, שלא תצא חוץ לגבול ח"ו שלא יכנוס לקושיות ותירוצים שאין הזמן מספיק לבארם, שזה בחינת "סיג לחכמה שתיקה" וזה בחינת "ומים במשורה תשתה" שצריכים לשתות מימי הדעת במשורה ובמידה, שלא להתחכם יותר.
"ועל הארץ תישן" שינה היא אחת משישים במיתה בחינת עולם הבא, וצריכים לכלול העולמות עליון בתחתון, ועיקר התגלות כבודו יתברך הוא בארץ הגשמי הזאת דוקא. ועל כן כשישן על הארץ בשביל התורה, הוא כולל ומקשר העולמות יחד, כי עולה ונכלל עולם הזה בעולם הבא בשעת שנתו מתוך גשמיות הארץ שישן עליה, כי יודע ומאמין ש"מלא כל הארץ כבודו" וזוכר תמיד בעולם הבא.
"וחיי צער תחיה" שחיותו ושמחתו יהיה חיי צער, כי יבין שבזה העולם אין שום תענוג שלם כלל, כי כל תענוגי זה העולם הם בבחינת "ואחרית שמחה תוגה" גם בזה העולם, מכל שכן מה שעתיד האדם ליתן דין וחשבון עליהם בעולם הבא.
כי אי אפשר שיתנהג הכל כרצונו כנ"ל, על כן אי אפשר לחיות בזה העולם שיהיו נקראים חיים, כי אם כשמסתפק במה שיש לו, ושמח בחלקו אפילו אם אין לו רק לחם ומים בדוחק. כי אין שום צער וייסורים בעולם כמו העוונות, שהם עיקר המשא הכבד מכל המשאות של כל מיני ייסורים שבעולם, על כן דוקא זה שמרוצה בחיי צער, יש לו חיים אמתיים ע"י "ובתורה אתה עמל" שהוא עיקר החיות והטוב כמו שכתוב "כי הוא חייך ואורך ימיך".
וזה "אם אתה עושה כן אשריך בעולם הזה וטוב לך בעולם הבא" כי עיקר שעשוע עולם הבא הוא הרצון הנ"ל, שהוא בחינת "מה רב טובך אשר צפנת ליראך" ומי שממשיך עצמו לרצון הזה בעולם הזה, רק הוא זוכה לחיים ואשרי לו גם בעולם הזה, כי אין שום חיים וטוב בזה העולם כי אם תורה ותפילה ומעשים טובים והעיקר הוא הרצון כנ"ל.
ובאמת מי שיש לו לב אמיתי להבין את כל המעשה תחת השמש, יבין וישכיל ויראה שאין שום טוב וחיות בזה העולם, כי אם כשמרוצים לילך בדרך התנא הנ"ל ואז דוקא אשרי לו גם בעולם הזה. כי בלא זה, כל מי שחפץ יותר חפצי העולם הזה ומחמדיו, חייו מרים ומרורים ביותר, אפילו מי שיש לו עשירות הרבה כידוע לבקיאים בהם עוצם ריבוי המרירות מר ממות וריבוי הדאגות שסובלים גם בעולם הזה, מכל שכן מה שיצטרכו ליתן דין וחשבון לעולם הבא, על שלא התנהגו בממונם ועשירותם כראוי שעליהם נאמר "עושר שמור לבעליו לרעתו".
ומי שישים לבו באמת לדברי צדיקי האמת, יבין גם בדעתו שדברי התנא הנ"ל הם כנים ואמתיים רק על פשוטו פי של דברים, שרק מי שמרוצה לילך בדרכו הנ"ל אשרי לו גם בעולם הזה וכל מה שמקרב עצמו יותר לדרך הנ"ל אשרי לו, מכל שכן אם יזכה בשלמות לדרך הנ"ל, מה רב טובו בעולם הזה ובעולם הבא.