כותב רבי נתן בליקוטי הלכות, חושן ומשפט א', הלכות חלוקת שותפים ה': "בתחילה כשהאדם רוצה לכנוס בעבודת השם, אזי השם יתברך ברחמיו חומל עליו ומקל עליו ומניח אותו להיכנס אל הקדושה, כי "הבא להיטהר מסייעין לו" והולך לו קצת כסדר, ואז ע"י עבודתו הוא מתחיל לעלות מדרגא לדרגא ומתחיל לכנוס קצת מחוץ לפנים, אבל אף על פי שנכנס לפנים, לא נכנס כי אם לבחינת חצר ועדיין הוא עומד מחוץ לבית. וכשרוצה להיכנס לתוך הבית שהוא עיקר בית הקדושה, אין מניחים אותו השומרים שהם "נטורי תרעא" ואי אפשר לו להיכנס לתוך הבית עד שיחזור ויצא לחוץ לברר ניצוצות קדושים מעמקי הקליפות ויתקן מהם תיקונים גדולים ואז דווקא יכנס לפנים לתוך הבית, כי לכנוס לפנים לתוך הבית אין מניחים אותו עד שיחזור ויברר ויעלה ויתקן מה שפגם, דהיינו שיעלה הניצוצות מעמקי הקליפות שהורידם לשם בעוונותיו. וזה בחינת מה שאמר רבינו ז"ל שיש אחד שהוא אצל הפתח של הקדושה וחוזר לאחוריו, כי מחמת שאין מניחים אותו לכנוס עד שיחזור ויברר הניצוצות מעמקי הקליפות, דהיינו שיחזור וילך דרך כל אלו המקומות הרעים שהיה בהם בתחילה וישוב מהם בשלום.
על כן מי שהוא פתי, נדמה לו שמרחיקין אותו ח"ו ובפרט שזה הדבר צריך להתמהמה הרבה והכל לפי הפגמים שלו וכפי העליות שצריך לעלות. על כן מי שאינו חס על עצמו ומבקש ח"ו עלילה לפרוש מאחרי המקום, מדמה בדעתו כאילו אפס תקווה ח"ו, מעוצם צרות הנפש והתאוות וההרהורין שעולים על ליבו, מה שהיה נדמה לו שזה כבר ימים ושנים היה רחוק מהם, והוא חושב שזה לרעה ח"ו, אבל אלוקים חשבה לטובה, כי זה עיקר ניסיונו ותיקונו, ואפילו שהוא נופל לאיזה דברים רעים ממש מעוצם ההתגרות שמתגרין בו, אסור לו להתייאש, כי חסדי השם אינם כלים וכל זמן שהוא קשור לצדיקי אמת יש לו תקווה לעולם, כי יכול לתקן הכל ולחזור ולהכניס כל הניצוצות לתוך הבית פנימה".
רבי נתן מתאר לנו את התהליך העובר על כל אחד החפץ להיכנס אל בית הקדושה, שבתחילה מאירים לו מן השמיים ועוזרים לו להיכנס אל בחינת החצר, כלומר הוא זוכה לעסוק בתורה ובמצוות אבל עדיין לו זוכה לזה בקניין אמיתי ופנימי ולא מרגיש וחי עדיין את הדברים בפנימיותם. התהליך הזה עובר כפי שאמרנו לא רק על אילו שבתחילת עבודתם, אלא בכל פעם שהאדם נכנס לעבודת השם פנימית יותר, להכרה חדשה באלוקותו יתברך ועולה למדרגה חדשה הוא עובר את התהליך הנ"ל.
ואם כך כאשר הוא רוצה להיכנס מן החצר אל בית הקדושה לא מניחים אותו השומרים שהם בחינת כל הקליפות והדמיונות הסובבים את בית הקדושה כמו שכתוב "סביב רשעים ילכו" ודוחים אותו החוצה ולא רק מחוץ לבית אלא מחוץ לחצר בכלל.
ונשאלת השאלה, מדוע לדחות את האדם שנמצא כבר בחצר ורוצה להיכנס אל הבית דווקא אל מחוץ לחצר, כלומר אל מחוץ לחצר הקדושה אל המקום שבא משם, הרי מן הראוי היה אם לא מכניסים אותו אל בית הקדושה להשאיר אותו בחצר לפחות.
אלא כפי שרבי נתן מלמד אותנו, שכעת לפני שהוא נכנס אל בית הקדושה לאחר שלמד ואגר כוחות בחצר הקדושה מורידים אותו אל המקומות שהיה בהם פעם כדי שיתקן את מה שפגם ויעלה את כל הניצוצות אל בית הקדושה.
סיבה נוספת שכל מי שחפץ להיכנס אל בית הקדושה מוציאים אותו אל מחוץ לחצר, שידע ויבין שגם במקומות המרוחקים שהיה בהם בתחילה וגם בתוך ההסתרות והנפילות גם שם היה אתו השם יתברך, כמו שרבינו אומר ש"גם בהסתרה שבתוך ההסתרה בוודאי גם שם נמצא השם יתברך", כי השם יתברך מסתיר עצמו בתוך המניעות בעצמן. רק כאשר האדם יקנה את הדעת הזאת שאין עוד מלבדו ומלכותו בכל משלה וגם המקומות המטונפים והמרוחקים גם הם מקבלים חיות ממנו יתברך, כאשר הוא יקבע זאת בדעתו, זה הוא בית הקדושה האמיתי, כי הוא זכה להבין שכל העולם כולו ארמונו של מלך.
מכאן אנחנו רואים שיש דברים נסתרים ונעלמים בכל התהליך הזה שהאדם עובר, כאשר הוא רוצה להתקרב אליו יתברך ולהיכנס אל בית הקדושה, כי נדמה לו שמרחיקין אותו והוא חוזר לאחור, אבל באמת הכל הוא התקרבות גדולה, אם זה לנקות אותו מהבגדים הצואים, להכשיר אותו וללמד אותו שהשם אתו בכל מצב ואין עוד מלבדו או אם זה כדי להשקיט את מידת הדין והמקטרגים וכמו שאומר רבינו שיש בזה תהליך ותיקון של בירור ניצוצות קדושים.
אך עיקר העניין שהאדם חווה תהליך של התרחקות ונדמה לו שמרחיקים אותו מלמעלה, הוא כדי להביא את האדם לשפלות ושידע את מקומו האמיתי, כי לו האדם לא היה חווה את התהליך הנ"ל והיה כל הזמן רק בהצלחות והישגים וזוכה ישר לדברים גדולים, הרי שהגאווה שלו והרגשת הישות והכוחי ועוצם ידי היו רק הולכים וגוברים, על כן השם יתברך וצדיק האמת לא מניחים את האדם שרוצה באמת להתקרב אליהם ליפול במידת הגאווה שהיא הגרועה מכולם ועל כן מורידים אותו לאן שמורידים כדי שידע את מקומו האמיתי, ויבין שמבלעדי ישועתו של השם יתברך אין לו דבר כלל.
כמו כן כל התהליך הזה של התקרבות והתרחקות, עליות וירידות, לא נותנים לאדם להזדקן בהרגליו ולבוא לידי מצוות אנשים מלומדה, בכל פעם שהאדם כבר הגיע לאיזה מעלה וחשב שאין כבר מה לחדש לו ולהשיג, מפילים אותו ממדרגתו כדי שיתחיל מחדש ויגיע למדרגות חדשות ונעלות יותר. זה גם בכלליות כל עניין ירידת הנשמות לעולם הזה, שזה בחינת ירידה תכלית העלייה וכן בכל הירידות והעליות שעוברים על האדם בפרטיות.