צריך לשמור את הזיכרון בכל יום ויום דוקא, היינו להזכיר את עצמו בכל יום ויום ב'עלמא דאתי'. כי עיקר השכחה נמשך ע"י ריבוי הזמן, כנראה בחוש, שע"י אריכות הזמן, נשכח הדבר, כמו שאמר קהלת "ברבות הימים נשכח" כי עיקר השכחה נאחז מבחינת השינויים שיש בעולם בכל יום ובכל עת. כי השם יתברך עושה נפלאות בכל עת ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית ובכל יום עולה השמש בבוקר ושוקעת בערב ואין יום דומה לחברו, כי יש שינויים גדולים בכל יום ויום, כי בכל יום ויום מתבררים ועולים ניצוצות קדושים שלא נתבררו עדיין מימות עולם, כמובן בכוונות.
וגם בגשמיות רואים בחוש, מי שמבין קצת, שיש שינויים בכל יום ואין שום יום דומה לחברו, הן בעצם היום הזה, שבזה היום קר ביותר ובזה היום ענן וגשם וכיוצא בזה שינויים רבים בעניין האוויר והרוח ושאר ההתהוות שבזמן, שיש בהם שינויים רבים בכל יום ויום, כי השם יתברך משנה עיתים בתבונתו, וכן במאורעות האדם ותנועותיו ומחשבותיו והנהגותיו, יש בהם שינויים רבים בכל יום ויום.
ומריבוי השינויים האלה שבכל יום נמשך השכחה, כי הם מטרידים את האדם מלזכור ב'עלמא דאתי' ובפרט השינויים שיש לכל אחד בפרטיות. שזה מטריד אותו העשירות והמו"מ וזה מטריד אותו העניות והדחקות וזה טרוד לגדל בניו ובנותיו וזה שהוא חשוך בנים וכן שאר המאורעות והמלחמות שנשמע עכשיו בעולם וכיוצא בזה שינויים ופרטים רבים לאין תכלית, שמטרידים את האדם בכל יום, עד שנדמה לו בכל יום כאילו זה היום אינו נחשב לו לזמן חיותו וזה היום קשה לו לעבוד את השם יתברך בשלמות מחמת השינוי והבלבול שבזה היום.
ובאמת השם יתברך מצמצם עצמו מאין סוף עד אין תכלית עד נקודת המרכז של העולם הגשמי הזה, שהאדם עומד עליו, במקומו באותו היום ובאותה שעה דוקא, והוא מזמין לו מחשבה דיבור ומעשה בכל יום ויום לפי היום ולפי המקום ולפי האדם ומרמז לו בהם דוקא רמזים להתקרב לעבודתו.
ויש שזוכה להגדיל דעתו ולהבין בכל יום ויום הרמזים האלה, שזה בחינת הזיכרון כנ"ל, או אפילו כשאין לו זה השכל להגדיל דעתו בהם רק שעל כל פנים הוא מאמין באמונה שלימה, שבכל השינויים והמאורעות שבזמן ובאדם ובמקום בכולם מלובש אלוקותו יתברך, כי הוא יתברך מצמצם עצמו בהם דוקא כביכול כדי לקרבו לעבודתו כנ"ל, אזי נתוסף לו הכרה וידיעה חדשה בכל יום והשתוקקות וכיסופים חדשים ונפלאים בכל עת אליו יתברך ולעבודתו, וזה בחינת שמירת הזיכרון.
אבל את זה לעומת זה עשה אלוקים והקליפה קודמת לפרי, על כן הבעל דבר נאחז באלו השינויים ומטריד את האדם ומביאו לידי שכחה ע"י השינויים כי עיקר אחיזתו הוא בשינויים, כי משם אחיזת הכפירות, שהם בחינת יצר הרע כידוע ועל כן צריך האדם להיזהר מאוד לשמור את הזיכרון היטב בכל יום ויום.
ועל כן קודם קריאת שמע מברכים יוצר אור. ולכאורה קשה מה שייכות לברכת יוצר אור לקריאת שמע, אך באמת הכל אחד, כי בכל יום ויום שהשם יתברך מחדש מעשה בראשית ומשנה עיתים, צריכים אז לשמור את הזיכרון היטב, לזכור לידע ולהאמין שכל השינויים נמשכים מאתו יתברך לטובת האדם לקרבו לעבודתו יתברך, כי הוא יתברך עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר, הכל בשביל לקרב את האדם לעבודתו ולהביאו לתכלית הנצחית לחיי העולם הבא לחיים נצחיים ואמתיים.
ועל זה אנו מברכים ברכת "יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא את הכל וכו' המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים, ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, מה רבו מעשיך השם וכו'" ואז מייחדים אותו ואומרים קריאת שמע "השם אלוקינו השם אחד" לידע ולהודיע שכל השינויים שבכל יום ויום הכל מאתו יתברך, כי כל הפעולות המשונות שבכל יום נמשכים מאחד הפשוט.
וזה עיקר בחינת הזיכרון, לידע ולהאמין שהשם יתברך מצמצם אלוקותו בכל השינויים, של כל מיני מחשבה דיבור ומעשה שבעולם, בכל יום ובכל אדם ובכל מקום כנ"ל, ומזמין לכל אדם מחשבה דיבור ומעשה לפי היום ולפי המקום ולפי האדם והכל כדי לרמז לו רמזים לקרבו לעבודתו יתברך. ובזה כלולים כל השינויים הנ"ל של כל העולמות והספירות וכו' המשתנים בכל עת ורגע, כי הכל לפי המעשה התחתונים, וכפי מעשיהם כן השם יתברך מצמצם עצמו ומרמז להם רמזים שונים לקרבם לעבודתו. כי כל העולמות והספירות וכו' כלולים בכל אדם, כי האדם כלול מהכל והכל בשביל האדם, היינו בשביל שישוב להשם יתברך ויתקרב לעבודתו, והשם יתברך מלא רחמים והוא מסבב סיבות ומהפך בתחבולותיו ומצמצם עצמו בכמה צמצומים שונים בכל עת ומרמז לכל אדם בכל זמן ובכל מקום רמזים שונים להתקרב לעבודתו כפי מעשיו עכשיו.
כי בוודאי ביום אתמול, שהיה האדם במדרגה אחרת למעלה מעכשיו או למטה היה צריך רמזים אחרים, ועכשיו כפי מדרגתו החדשה שהטיב מעשיו או ח"ו להיפך שקלקל ופגם באיזה תאווה או עבירה ר"ל, על כן הוא צריך עכשיו רמזים אחרים להתקרב לעבודתו, כפי מעשיו עכשיו באשר הוא שם עתה.
והכלל שאין שום התנצלות לומר שעכשיו באותה עת ובאותו מקום אי אפשר לי לזכור את השם, כי אדרבא שם דוקא באותו המקום ובאותה עת דוקא, בוודאי יש לך רמזים המיוחדים לך דוקא, כפי מדרגתך עכשיו, לשבח או לגנאי.
ואתה במקומך הזה באותה העת דוקא תוכל עכשיו לזכור את השם יתברך ולשוב אליו יתברך, כי השם יתברך מצמצם עצמו מאין סוף עד אין תכלית מתחילת נקודת הבריאה וכו' ומרמז רמזים לכל אדם בכל יום ובכל מקום לפי האדם ולפי העת ולפי המקום דוקא כנ"ל.
והבן היטב דברים אלו למעשה ולהנהגה ועצה טובה ויערב לך מאוד בעזרת השם יתברך, כי זה ידוע בדברינו כמה פעמים, שאין שום יאוש לעולם, כי השם יתברך מלא רחמים וחפץ בתשובתם של כל הרשעים תמיד והוא חושב מחשבות לבל ידח ממנו נידח, ועל כן כל אדם ואדם לפי מעשיו עכשיו שעשה וירד ונתעה למקום שירד ונתעה, אזי השם יתברך מצמצם עצמו ומרמז לו רמזים כפי הראוי לו עכשיו במקומו ובשעתו. ומי שאין לו שכל להעמיק בזה בדעתו, צריך על כל פנים להאמין בזה באמונה שלימה, ואז יוכל לזכור את השם יתברך בכל מקום ובכל זמן ובכל המדרגות שבעולם, למעלה או למטה, כי השם יתברך מצמצם עצמו בכל יום בכל מקום ומרמז רמזים כנ"ל.
נמצא שצריכים לשמור את הזיכרון בכל יום דוקא, וזה בחינת "ביומו תיתן שכרו ולא תבוא עליו השמש" כי שכר פעולתו הוא בחינת תיקון הזיכרון שבירר ע"י עבודתו, ועל כן צריכים לתת לו זה השכר מיד ביומו דוקא ולא לדחות מיום לחברו ח"ו, כי זה עיקר שלמות הזיכרון להזכיר עצמו בכל יום ויום ב'עלמא דאתי', כי בכל יום יש בו רמזים מיוחדים להתקרב לעבודתו יתברך המלובשים בשינוי מחשבה דיבור ומעשה שבאותו היום.