וזה בחינת "ויהי בימי אחשורוש" כי כל סיפור המגילה הקדושה סובב על עניין זה, שמספרת תוקף הנס איך התגברה מלכות הרשעה שהיא בחינת גאות ועבודה זרה ורצתה לכלות את ישראל ח"ו, כי עיקר כל הצרות וכל הגלויות הם ע"י הגאות, שהיא היפך התורה, שאין האדם זוכה לה כי אם ע"י ענווה.
וזה "הוא אחשורוש המולך מהודו ועד כוש" שמידת הגאות הרעה מתלבשת בכל אדם מגדול ועד קטן, כנראה בחוש שאפילו הקטנים והנבזים יש להם גאות. כי הודו זה בחינת הגדולים והחשובים בחינת הוד והדר ותפארת, וכוש זה בחינת הנבזים והמכוערים במעשיהם, כמו כוש שהוא שחור בתכלית השחרות, כמו שנאמר "היהפוך כושי עורו" היינו שמלכות אחשורוש שהיא בחינת ראשית וגאות, מולכת ומתלבשת מגדול ועד קטן במפוארים ובנבזים ומשם באים כל הצרות והיגונות והמכאובים שלהם וזה "ויהי בימי" ויהי אינו אלא צרה.
כי כל הצרות והיגונות הם ע"י הגאות, שכל אחד רוצה להתנשאות ולהנהיג ביתו למעלה ממדרגתו בדרך עושר וכבוד וכו' כאילו כל העולם שלהם וכאילו יחיו לנצח, כי הגאות הוא בחינת ריבוי, שמתגאה בעולם כאילו רבים ימיו.
כי באמת לאמיתו ימי חיינו הבל וכמו שנאמר "ימינו כצל עובר" כי באמת אין שום זמן כלל והזמן נמשך רק מבחינת למעלה מהזמן בשביל הבחירה, וצריך האדם לידע שאין לו בעולמו כי אם אותו היום ואותה השעה לבד, שנמשך לו ממקום שנמשך, כדי שיוכל לקנות לו חיי נצח בזה היום והשעה, כי בעוד רגע יפרח היום והשעה ומה יתרון לו בכל עמלו שיעמול לרוח. ועל כן עיקר הקדושה הוא בבחינת "היום אם בקולו תשמעו" וע"י אלו שזוכים לעבוד את השם ולקיים זאת, ע"י זה יבוא משיח כמו שנאמר "אימתי יבוא מר, היום אם בקולו תשמעו".
אבל האמת הוא היפך מכל זה, שמתגאה בדעתו ורוצה להתנהג בגדולות כאילו ימיו רבים וכאילו יש קביעות לימיו הפורחים וכאילו המעשים של שטות והבל שעוסק בהם יהיה להם קיום, שעוסק לבנות ולקנות כלי כסף וזהב ותכשיטים, שכל זה הוא בחינת "ויהי בימי" כמו שמספרים מאיזה מלך ושר. ובאמת כל המעשה הזה שעוסק כל אדם שנמשך אחר גאות וכבוד של זה העולם, הכל הבל ורעות רוח עמל וכעס ומכאובות, כי כל המעשה הנעשה תחת השמש, שהאדם רץ אחר אלילי כסף וזהב והכל מחמת גאות וכבוד, כל המעשה הזה בחינת "ויהי בימי" אינו אלא צרה כמו שנאמר "כי כל ימיו כעס ומכאובות וכו'" אבל עיקר השמחה היא בבחינת "והיה ביום" שכל תקוותו ושמחתו וחיותו הוא רק ביום אחד שעוסק בו בעבודת השם ועוסק לקשר היום לבחינת "והיה יום אחד הוא יוודע להשם" שזה היום מתקיים לנצח ושם עיקר החיות והשמחה.
וזה בחינת "שבע ועשרים ומאה מדינה" כי רז"ל דרשו שהם כנגד מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שחייתה שרה, היינו כי שרה היא בחינת מלכות דקדושה בחינת ששרה על כל העולם כולו שעיקרה ענוה שזה עיקר חיות הימים והשנים של האדם וזה "שני חיי שרה כולם שוים לטובה" כי זכתה לחיים אמתיים וטובים ע"י שהחזיקה עצמה למטה ממדרגתה.
ואחשורוש שהוא בחינת "מלכות הרשעה" בחינת גאות הוא היפך מזה שמולך מעצמו על שבע ועשרים ומאה מדינה שיש לו גאות והתנשאות בכל הבחינות. וזה "בהראותו את עושר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו ימים רבים" כי עיקר הגאות וההתנשאות הוא בעשירות כנ"ל, שמלכות הרשעה בחינת גאות מראה לכל אדם בימי חיי הבלו את עושר כבוד מלכותו, כמה עושר וכבוד יש לו, כלי כסף וכלי זהב ותכשיטים וכלים מכלים שונים, כמו שנאמר שם "חור כרפס ותכלת אחוז וכו' מיטות זהב וכסף על רצפת בהט וכו'" שכל זה הוא בחינת כל מיני עשירות וכלים נפלאים ואבנים טובות ותכשיטים וזהב וכסף ומיני בגדים יקרים שרואה האדם בימי חיי הבלו, שכל זה נמשך מה שהס"א מלכות הרשעה מראה לו בכל פעם בחינת "בהראותו את עושר וכו'" כדי שיהיה נמשך אחריה כדי שיאבד את עולמו ע"י זה ח"ו.
ועיקר הישועה הייתה ע"י אסתר ומרדכי, כי אסתר היא בחינת ענוה בחינת "אם יסתר איש במסתרים" ומרדכי הוא בחינת מר דרור, מר הוא מרירות ודרור הוא חירות ומלכות, שצדיקים תחילתם ייסורים וסופם שלוה, שבתחילה סובל מרירות ומקטין עצמו בתכלית השפלות באמת וע"י זה זוכה אחר כך לחירות וגדולה כמו שנאמר "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות וכו'" כי טוב אחרית דבר מראשיתו.