כי זה כלל גדול, שכל העולם לא נברא כי אם בשביל הבחירה, ועל כן הבחירה יש לה כח גדול מאוד מאוד, כמבואר מזה בכל הספרים ובדברינו כמה פעמים. ועיקר כח הבחירה הוא ע"י שהשם יתברך העלים והסתיר רצונו בהסתרות והעלמות גדולות, רק נתן כח ודעת באדם שיבין מדעתו, שצריך לבלות כל ימיו לבקש ולחפש אחר רצונו יתברך ולבטל כל רצונותיו נגד רצונו יתברך.
כי זה ידוע ומובן לכל, שהעולם הזה אינו כלום, הבל הבלים אין בו ממש, וכמו שהתחיל קהלת בספרו "הבל הבלים וכו'" וחזר ואמר "הבל הבלים הכל הבל" וכן דוד המלך אמר "אדם להבל דמה ימיו כצל עובר" וכמו שפירשו רז"ל "לא כצילו של דקל וכו' אלא כצל של עוף הפורח" וכן באו חכמי האמת וצועקים עניין זה בכמה וכמה לשונות אין מספר ואפילו כל חכמי אומות העולם מודים על כל זה.
כי הלא רואים בעין, שימי חיינו הבל והאדם מת בכל יום, כי היום והשעה שחי, לא יהיה עוד, ועל כן מתחיל יום המוות מיום היוולדו, כמבואר מזה בספרים הרבה, אך אף על פי כן עדיין צריכים לדבר בזה הרבה הרבה ולחזור עם עצמו ועם חבריו המקשיבים לקולו, כל זה ויותר מזה. כי "גם העולם נתן בליבם" כמו שנאמר בקהלת, ודרשו רז"ל ומובא ברש"י לשון העלמה ושכחה, שהשם יתברך בחכמתו העמוקה הכניס העלמה ושכחה בלב האדם בשביל כח הבחירה, שבשביל זה יש כח לשטן להעלים ולהסתיר ולהשכיח כל זה.
אבל כח האמת בוודאי גדול ביותר, שכל מי שרוצה להסתכל על תכליתו הנצחית באמת לאמיתה, בוודאי אי אפשר להכחיש ולהעלים כל הנ"ל שהעולם הזה הבל הבלים ולא יישאר כלום ממנו ומתאוותיו ומכספו וזהבו וכו', כי אם מה שהתייגע וטרח בשביל התכלית הנצחית, שהיא לעשות רצונו יתברך.
ועל כן כל הצדיקים האמתיים שהלכו בדרך זו והסתכלו כל ימיהם על תכליתם הנצחי, השיגו והבינו תיכף שרצונו יתברך להתרחק מכל התאוות, לא מלבד מן המותרות אלא אפילו מה שנראה להכרחיות, צריכים למעט בכל מה שאפשר ולקדש ולטהר בכל פעם עד שגם ההכרחיות יעשה בקדושה ובטהרה בשביל קיום העולם, שזה רצונו יתברך ולא בשביל תאוות עצמו כלל.
ומחמת שהסתכלו על האמת לאמיתה והבינו כל זאת וכן קיימו ועשו ופירשו וקידשו עצמם בכל יום ובכל פעם בקדושה יתירה, עד שעלו מדרגא לדרגא וממעלה למעלה עד שהשם יתברך ריחם עליהם וגילה להם רצונו. כי הם היו מחפשים תמיד אחר רצונו ביגיעות וטרחות עצומות, על כן האיר עליהם השם יתברך וגילה להם רצונו בכל פעם כפי יגיעתם וטרחתם ומסירת נפשם.
והראשון היה אברהם אבינו שהלך בתומו בדרך זו בשלמות, עד שהיה הראשון שהשיג רצונו יתברך, שנלך בדרך התורה המסורה לנו, שיסוד התחלתה היה מאברהם, כמו שאמרו רז"ל "מצינו שקיים אברהם אבינו את כל התורה וכו'" כי אף על פי שגם מקודם היו צדיקים גדולים כמו נוח ומתושלח וחנוך וכו', אף על פי כן לא זכו לגלות אלוקותו יתברך ורצונו כמו אברהם.
וממנו התחילה ירושתנו הטובה, שאנו מתפארים בה בכל יום ואומרים "אשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו וכו'" ובדרכו הקדושה הלכו בניו יצחק ויעקב וכל השבטים הקדושים, עד שבא משה רבינו ע"ה ונתן לנו על יסוד זה את התורה הקדושה בכתב ובע"פ, ומיום שזכינו לקבלת התורה ממשה ליהושוע ומיהושוע לזקנים וכו' עד היום הזה, אנו צריכים ללכת בעקבותם לדרוש ולחפש ולבקש אחר רצונו יתברך כמו שנאמר "דרשו השם ועוזו בקשו פניו תמיד" וכתיב "ישמח לב מבקשי השם וכו'" וכן הרבה.
כי גם עתה אף על פי שכבר ניתנה התורה ואנו יודעים רצונו בבירור, שהוא לקיים התורה והמצוות לסור מרע ולעשות טוב, אף על פי כן עדיין אין אנו יודעים במה נזכה לזה, כי יצרו של האדם מתגבר עליו בכל יום. ועל כן גם דוד המלך ע"ה ביקש כמה בקשות ותחינות שיזכה לכוון רצונו יתברך כמו שאמר "למדני לעשות רצונך וכו'" וצעק "עד אנא אשית עצות בנפשי" שעל זה נתיסד כל ספר תהילים.
אבל כל עיקר יסוד כל התורה כולה הוא, שאנו צריכים לילך ולאחוז בדרכי אבותינו אברהם יצחק ויעקב ומשה רבינו ע"ה וכל הצדיקים שבאו אחריהם ההולכים בדרכיהם. ואזי אף על פי שאין אנו זוכים ומתגברים להיות כמותם ממש, לשבר כל התאוות כמותם, אף על פי כן אנו זוכים לתכלית הנצחית על ידי התקרבותנו אליהם ולדרכיהם הקדושים וכמו שהפליגו רז"ל במעלות הדבקים לתלמידי חכמים ולצדיקים אמתיים. וברבות הימים שאנו חותרים ומתגעגעים לזכות לילך בדרכיהם בשלמות, נוכל לזכות להיות כרצונו יתברך כראוי כי הבחירה חופשית תמיד.