כל אדם כלול מבחינת 'כח המושך' ו'כח המכריח', כי עיקר החיות שהוא הנשמה הוא בחינת כח המושך, כי הנשמה נמשכת תמיד אחר כח המושך שהוא הצדיק והתורה שמושכים את האדם להשם יתברך. והיא מקבלת מ'כח המושך' לעצמה וע"י זה ממשכת חיות וקיום לגוף ומתגברת בכל עת להמשיך גם את הגוף להשם יתברך, שזה העיקר, שבשביל זה נברא האדם בגוף ונפש כדי שגם הגוף יתהפך אל הנפש, ויהיה נמשך אחר רצון הנפש שנמשכת תמיד אחר כח המושך להשם יתברך ולתורתו.
אבל הגוף הוא בבחינת כח המכריח, כי הוא נוטה אחר תאוות עולם הזה והבליו ורוצה להכריח את הנפש להפסיקה מהשם יתברך ותורתו ח"ו. ועיקר שלמות האדם הוא שיגביר כח המושך על כח המכריח, שיגביר הנפש על הגוף עד שגם הגוף יהיה נמשך אחר כח המושך להשם יתברך ותורתו כנ"ל, ואז הגוף הוא טובה גדולה לנפש, שע"י זה תוכל להתקיים ולקבל האור בהדרגה ובמידה ולקיים רצון השם יתברך.
ואם לא היה חוטא אדם הראשון, היה אדם יכול לזכות בחייו לבא לזה שיתהפך הגוף לנפש, ה'כח המכריח' ל'כח המושך', עד שהיה זוכה להיות נמשך אחר השם יתברך ולהיכלל בו כראוי 'ברצוא ושוב' בתכלית השלמות בחיים חיותו. אבל מחמת שאכל מעץ הדעת נאחז בגוף הגשמיות עד שאי אפשר לו בחייו שיתהפך הגוף בשלמות לבחינת כח המושך, על כן נגזר עליו המיתה, שאז צריך לשוב אל העפר, כמו שנאמר "כי עפר אתה ואל עפר תשוב" אל עפר דוקא, כי שם בעפר יתבלה הזוהמה מן הגוף עד שישוב גם הגוף לבחינת עפר שהוא בחינת שפלות ואז יקום בתחייה בגוף חדש זך וצח ואז יתהפך הגוף לבחינת כח המושך ויזכה להשיג את השם יתברך בגוף ונפש ויחיה חיי עולם לעד ולנצח.
ועל כן עיקר התחייה יהיה לשפלות של כל אחד כמו שאמר רבינו ז"ל וכמו שאמרו רז"ל "הקיצו ורננו שוכני עפר" מי שנעשה שכן לעפר בחייו. כי ע"י שנעשה שכן לעפר, שזכה לשפלות אמיתית, ע"י זה עיקר התחייה כי דוקא ע"י השפלות בחינת עפר, יזכה להיכלל בבחינת כוח המושך כנ"ל, שזה עיקר התיקון של תחיית המתים שאז יתתקן בשלמות חטא האדם הראשון שהביא מיתה לעולם.
כי עיקר התיקון הוא כשזוכים שגם הגוף יהיה נמשך בשלמות אחר כח המושך, שלזה זוכים ע"י שפלות דוקא. ועל כן השינה היא אחד מס' במיתה וגם עיקר השינה הוא מחמת המלחמה שיש בין כח המושך ו'כח המכריח', שהם בחינת גוף ונפש, שמחמת זה צריכים שינה, שהיא נייחא למוחין, שאז הגוף נח מתאוותו ואז המח שהוא הנשמה יש לו נייחא קצת והנשמה נמשכת למעלה לשורשה מחמת שאין כח המכריח כנגדה כל כך.
אבל אין זה שלמות הנשמה, כי עיקר שלמותה הוא שתהפוך את הגוף, שהוא בחינת כח המכריח, לבחינת כח המושך, כדי שתקבל אור השם יתברך בהדרגה ובמידה כראוי וכנ"ל. ועל כן אמרו רז"ל "שינה לרשעים הנאה להם וכו' ולצדיקים רע להם וכו'" כי הרשעים שאצלם מתגבר כח המכריח על כח המושך, השינה טובה להם, שאז הנשמה נייחא ואינו מתגבר ה'כח המכריח' כנגדה. אבל לצדיקים השינה רע להם מחמת שבהקיצם הם לוחמים מלחמת השם ומגבירים ה'כח המושך' על 'כח המכריח', שזה עיקר עבודת האדם, אבל בשינה הנשמה נייחא ונמשכת כרצונה אחר כח המושך בלי מלחמה עם כח המכריח ואין זה שלמות הצדיק וכנ"ל.
וזה בחינת "ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך" בשני יצריך ביצר טוב ויצר רע, יצר טוב הוא בחינת כח המושך להשם יתברך ולצדיקי האמת, ויצר הרע הוא להיפך בחינת כח המכריח המתגבר להפסיק מהם ח"ו. ועיקר עבודת האדם שיזכה לאהוב את השם עם שני היצרים, דהיינו שיהפוך גם את כח המכריח לכוח המושך להשם יתברך, שזה בחינת אהבה.
וזה בחינת "משכני אחריך נרוצה" משכני לשון יחיד ונרוצה לשון רבים, היינו כי ע"י בחינת כח המושך שמאיר מלמעלה בנפש האדם ע"י זה הנפש נמשכת תמיד אחר השם יתברך, אבל עיקר עבודת האדם שיעמוד במלחמה זאת עד שיגביר את כח המושך על כח המכריח עד שגם הגוף "ישיש כגיבור לרוץ אורח" ויהיה נמשך אחר השם יתברך. וזה "אחריך נרוצה" לשון רבים היינו שאנחנו נרוץ אחריך בשני הכוחות יחד ב'כח המכריח' ו'כח המושך' בגוף ונפש בבחינת "ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך" בשני יצריך.