עיקר התשובה הוא ע"י הדיבור, כמו שנאמר "קחו עמכם דברים ושובו אל השם" ובוודאי היא עצה גדולה וקלה שהכל יכולים לקיימה, כי יכולים לזכות לתשובה ולחיי העולם הבא ע"י הדיבור לבד, אך יש על זה מניעה גדולה ועצומה והיא מניעת הפרנסה, שכל אדם טרוד בפרנסתו מאוד ועל כן אינו עוסק בשלמות אפילו בעצה קלה זאת, לשוב להשם יתברך ע"י הדיבור הקדוש של הכ"ב אותיות שבאלפא ביתא, שזה כל עניין תהילים שהוא כולו דיבורים קדושים של צעקות ותחינות ובקשות ושירות ותשבחות אליו יתברך שע"י זה זוכים לתשובה כנ"ל.
אבל באמת גם זה אינו מניעה כלל, כי צריכים להזכיר את עצמו שאי אפשר בשום אופן להמשיך לעצמו פרנסתו ע"י יגיעתו וטרחתו, כי זהו כפירה ח"ו לומר "כוחי ועוצם ידי עשה לי החיל הזה" רק צריכים להאמין בהשם יתברך, כי כל הפרנסה היא מאיתו יתברך לבד, כמו שנאמר "וזכרת את השם אלוקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל" וכמו שנאמר "עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעיתו וכו'" ועל כן כל מי שאומר מזמור זה של תהילה לדוד מובטח לו שהוא בן העולם הבא, כי מי שילך בדרך זו בוודאי יזכה לעולם הבא, כי ע"י זה עיקר התשובה וההתקרבות אליו יתברך מכל מקום שהוא.
כי אף על פי שאינו זוכה להתייגע ולטרוח בעבודתו יתברך כמו הצדיקים והכשרים והחסידים שלפנינו, שאפילו הקטנים שבהם יגעו וטרחו מאוד מאוד בתעניות רבות ובסיגופים קשים ועצומים רבים מאוד, ואם אינו זוכה לזה, אף על פי שיודע בנפשו שהיה צריך לזה לפי עוונותיו ופגמיו המרובים, ואפילו אם יודע בעצמו שגם עתה עובר עליו מה שעובר בכל עת, אף על פי כן אם לא יניח את עצמו ליפול לעולם ויחזק את עצמו לדבר דיבורים תמיד להשם יתברך, בוודאי סוף כל סוף ישוב להשם יתברך, אך שלא ימנעהו מזה הפרנסה, רק יבטח בהשם שהוא יתברך יפרנסהו ברחמיו, כמו שנאמר במזמור זה "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון".
ואפילו אם הוא בעל מו"מ או מלאכה, אף על פי כן ידע האמת כי לא בכח יגבר איש ואם יעשה מה שיעשה אינו יכול לקבל פרנסתו ע"י יגיעתו וטרחתו לבד, כי אם בישועת השם וחסדו, כאשר יודע כל אחד בעצמו שעיקר הפרנסה היא כשהשם יתברך מזמין לו איזה ריווח וכיוצא, ומכל שכן הטרדות והדאגות שאינם מועילים כלל, אדרבא מזיקים הרבה לפרנסה. על כן אפילו הבעל מו"מ ומלאכה יכול למצוא לנפשו כמה שעות ביום שיעסוק בהם באמירת תהילים והתבודדות וע"י זה בוודאי ישוב להשם יתברך.
וצריך האדם לילך בדרך זו באמת ולא יטעה את עצמו ולא יאבד את עולמו לנצח בחינם ח"ו. כי עכשיו כל תקוותינו הוא רק ע"י אמיתות העצות הקדושות התמימות הנמשכים מבחינת שער החמישים שיגלה משיח צדקנו. וכלל העצות כלולים בספר תהילים שהם חסדי דוד הנאמנים שהם עצות קדושות ונפלאות מאוד דהיינו לצעוק תמיד להשם יתברך יהיה איך שיהיה.
כי הגלות של עכשיו נמשך מבחינת שער החמישים של הטומאה ר"ל שמשם אי אפשר לצאת כי אם בישועת השם וחסדו הנפלא. ועל כן זה הגלות האחרון מכביד מאוד מאוד ומתארך מאוד בעוונותינו הרבים ועליו נאמר "ותרד פלאים אין מנחם לה" וכתיב "עד מתי קץ הפלאות".
והעיקר הוא גלות הנפש, מה שאנו רחוקים כל כך מאבינו שבשמים ואין לנו שום צעקה ותקווה כי אם ע"י הדיבור, לדבר ולצעוק הרבה להשם יתברך ולומר תחינות ובקשות הרבה להשם יתברך בכל יום ויום וללמוד תורה הרבה. אך המניעה הגדולה על זה היא הפרנסה והוא חסרון אמונה, שאינו מתחזק להאמין שהפרנסה רק מאיתו יתברך, ועל זה הניח את עצמו הבעל דבר עתה מאוד על כל אחד ואחד להטרידו כל ימי חייו בטרדת הפרנסה, עד שאינו מניחו אפילו לצעוק להשם יתברך כראוי. וזה בחינת מה שאמר רבינו ז"ל במעשה הבעל תפילה, שמכל התאוות והמידות רעות יכולים לצאת, אבל מתאוות ממון אי אפשר להוציא כי אם ע"י הדרך וכו'.
וזה מה שאמרו רז"ל "מפני מה לא נאמר נון ב'אשרי', מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל, שנאמר נפלה וכו'" ואף על פי כן חזר דוד וסמכה ברוח הקודש שנאמר "סומך השם לכל הנופלים" היינו כי לא רצה להזכיר הנון בפירוש שמרמז על השער החמישים של הקדושה שע"י זה עיקר התקווה, כי גם עיקר הנפילה של כנסת ישראל הוא ע"י שער החמישים של הטומאה ועל כן אי אפשר להזכיר הנון דקדושה בפירוש, כי יתגבר המתנגד מאוד.
וכל זה ע"י שישליך יהבו על השם ויבטח שהשם יתברך יפרנסו בוודאי, אפילו אם יעסוק כמה שעות ביום בדיבור הקדוש של תפילה ותורה ושירות וכו', כי כל הפרנסה אפילו של הבעל מו"מ ומלאכה, הכל מאיתו יתברך כמו שנאמר תיכף אחר "סומך השם לכל הנופלים וכו'" "עיני כל אליך ישברו וכו'" ומה שאנו רואים שיש לזה הרבה עשירות מאוד ולזה עניות ודחקות גדול וכיוצא שאר השינויים הרבים שבפרנסה, הכל הוא מאיתו יתברך, והוא יודע מה שעושה לפי עניין הבחירה של כל אחד, שהבחירה של זה הוא דוקא ע"י עשירות ושל זה דוקא ע"י עניות וכיוצא בזה שאר השינויים הרבים, כי "צדיק השם בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו" שכל מה שעושה עם האדם הכל חסד גדול מאיתו יתברך.
כי אפילו מי שאין לו כי אם לחם צר ומים לחץ, הכל הוא חסד גדול מאיתו יתברך. ועיקר התקווה של האדם הוא לזכות לחיים נצחיים של עולם הבא, כי כל העולם הזה הבל וריק כצל עובר כאשר אנו רואים בעינינו, אך ע"י מה זוכים לחיים נצחיים, זה ע"י "קרוב השם לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת" לכל אשר יקראוהו דוקא, יהיה מי שיהיה.