בסיפור המעשה מאבדת בת מלך אנחנו קוראים על המשנה למלכות, שיוצא לחפש את הבת מלך האבודה, הוא מחפש ימים ושנים ועובר מה שעובר, אבל למרות כל הקשיים והניסיונות והנפילות שעוברים עליו, הוא ממשיך בדרכו ולא מוותר בחיפושו אחר הבת מלך.
בסוף הסיפור הוא מגיע לאדם גדול במעלה, שהוא הממונה על החיות והוא שואל אותו אם הוא מכיר 'הר של זהב ומבצר של מרגליות' ששם נמצאת הבת מלך, הממונה הנ"ל אומר לו שדבר שטות אמרו לפניו ואין כזה דבר בנמצא. כמו כן, לאחר מכן הוא פוגש שוב עוד אדם, שהוא הממונה על העופות וכן הממונה על הרוחות וכולם דחו אותו ואמרו לו שאין כזה דבר כזה בעולם, ועוד אמרו לו "אם תשמע, שוב לאחוריך, כי בוודאי לא תמצא כי איננו בעולם". אבל המשנה למלכות לא התפעל מדבריהם ואמר ש"בוודאי ישנו בעולם".
המשנה למלכות שבסיפור הוא כמובן כל אחד מאיתנו, אנחנו באנו לעולם לחפש את הבת מלך, שהיא הנשמה היקרה שלנו, הנקודה הקדושה וייחודית שיש בכל אחד מאיתנו, לחפש את צדיק ולהתחבר כמובן להשם יתברך. תהליך החיפוש איננו קל, וגם לוקח ימים ושנים, זהו תהליך מתמשך, מלווה באתגרים ומניעות, אך בכל פעם אנו מגלים דברים חדשים הבנות חדשות, מגלים עוד קצת מהפנימיות שלנו ומכירים ומתחברים יותר להשם יתברך.
ישנם קשיים ומניעות הבאים לאדם מחמת הגוף ותאוותיו, שכנגדם צריך האדם להתגבר בעזות גדולה ולהמליך את השכל והנשמה על הגוף, שיעשה רצונו. כמן כן ישנם קשיים ומניעות הבאים מחמת מאורעות החיים ומה שעובר על האדם, כאן הוא צריך להתחזק בעזות ובעקשנות באמונה הקדושה, להחזיק בדברי הצדיקים שמבררים לו את הדרך וכמו כן להתחזק ברצון ובתפילה.
אך ישנם גם מניעות שיכולות לבוא דווקא מאנשים, ואלו הם לפעמים מניעות גדולות שממש עוצרים את האדם, כמו שאנחנו רואים בסיפור. לאדם חשוב איך אנשים מסתכלים עליו, מה דעתם, איך הוא נראה בעיני החברה. על זה אומר רבינו אם אתה רוצה להיכנס בעבודת השם, אתה צריך להיות בבחינת "אחד היה אברהם" וכך הוא כותב בליקוטי מוהר"ן תנינא "שאברהם עבד השם רק ע"י שהיה אחד, שחשב בדעתו שהוא יחידי בעולם, ולא הסתכל כל על בני העולם שסרים מאחרי השם ומונעים אותו, ולא על אביו ושאר המונעים, רק כאילו הוא אחד בעולם, וזהו: 'אחד היה אברהם'. וכן כל הרוצה לכנוס בעבודת השם, אי אפשר לו לכנוס כי אם על ידי בחינת זו שיחשוב שאין בעולם כי אם הוא לבדו יחידי בעולם ולא יסתכל על שום אדם המונעו, כגון: אביו ואימו או חותנו ואשתו ובניו וכיוצא, או המניעות שיש משאר בני העולם, המלעיגים ומסיתים ומונעים מעבודתו יתברך. וצריך שלא יחוש ויסתכל עליהם כלל, רק יהיה בבחינת: 'אחד היה אברהם' כאילו הוא יחיד בעולם כנ"ל."
בסיפור המעשה מצינו שהממונה על החיות והממונים על העופות והרוחות היו אנשים גדולים במעלה מאוד, והם למעשה היו הקושי והמניעה האחרונים שבאו למשנה למלכות לפני שהוא מצא את בת המלך ב'הר של זהב ומבצר של מרגליות'.
רבינו מתאר לנו בסיפור שלשה אנשים גדולים במעלה שאינם בגדר אנושי כלל שמנסים למנוע את המשנה למלכות מלהמשיך ולחפש את בת המלך ושלושתם נושאים אילן גדול על כתפם.
האדם הראשון שהוא פוגש, שאינו בגדר אנושי כלל הוא הממונה על החיות והוא אומר לו כי בוודאי דבר שטות אמרו לפניו. החיות מסמלים בעלי החיים שחיים על הקרקע, כמו כן הממונה על החיות הוא אדם גדול בחשיבות בענייני עולם הזה, או שהוא משופע בעושר גדול או בכבוד או מעמד בעולם הזה והוא כביכול נמצא במעמד מעל שאר בני האדם ואנשים מעריכים ומעריצים אותו, כמו כן הוא נושא אילן גדול על כתפו כמו שאומרת המשנה בפרקי אבות שכל שחוכמתו מרובה ממעשיו הוא דומה לעץ שענפיו מרובין משורשיו ובאה רוח והופכתו על פניו, ואם כן הממונה על החיות הוא בחינה כזו של אדם הגדול במעלה בחכמה ובמעמד אך לא במעשים. וכאשר אדם כזה יבוא ויגיד לאדם המבקש ומחפש את הרוחניות שזה דבר שטות, אזי יכול מאוד להיות שזו תהיה מניעה גדולה לאדם.
האדם השני שפוגש המשנה למלכות שאינו בגדר אנושי כלל הוא הממונה על העופות, העופות הם בעלי חיים שנמצאים גם בקרקע וגם באוויר, כאן מדובר כבר על אנשים שחיים ובקיאים בענייני העולם הזה וגם עוסקים בתחום הרוחני או בתחום התורני, בני אדם כאלו הם מקור סמכות וכמובן גם בקיאים בתחום הרוחני ודווקא הם יכולים למנוע מהאדם לבקש ולחפש את הנקודה הפרטית שלו ואת החיבור האישי שלו לבורא עולם ולצדיקים האמיתיים.
הממונה האחרון שפוגש המשנה למלכות הוא הממונה על הרוחות הנושא אילן גדול על כתפו, הממונה על הרוחות הוא אחד שכבר ממונה על הרוחניות, שיכול אפילו להיות צדיק גדול עם אילן יוחסין, ודווקא הוא ימנע את האדם להמשיך ולחפש את הנקודה הפרטית שלו ואת הצדיק יסוד עולם. הסיבה היא, שכאשר אנשים מתקרבים או חיים במחיצת צדיקים כאלו, הם יכולים ליפול לטעות שכל עבודת השם שלהם היא להתבטל לזה הצדיק, ולא לחפש את נקודת הצדיק שלהם. כמובן שהתבטלות לצדיקים זה דבר גדול במעלה, אבל אם האדם מתבטל וע"י כך מבטל את כל העצמיות שלו ואינו מחשיב את עצמו לכלום, לא מעריך את הנקודות טובות שלו ולא מאמין בעצמו כפי שרבינו מבקש, הוא יכול להתרחק מאוד מהתכלית שלשמה הגיע לעולם.
כי בכל יהודי יש את נקודת הצדיק שלו, שבה הוא חידוש בעולם, וכל התכלית שלשמה הגיע לעולם הזה, זה למצוא ולגלות את אותה הנקודה ואיתה לפעול בעולם והכל כמובן בעזרת הצדיקים האמיתיים.
כמו כן יכול מאוד להיות שהאדם יהיה באמת מקורב לצדיקים גדולים במעלה, אך לא צדיקים כאילו שעוסקים בתיקון נשמות ישראל, על כן לא ירגיש צורך לחפש את הצדיק יסוד עולם כפי שביארנו לעיל, על כן רבינו צועק ואומר אם אתה רוצה למצוא את הבת מלך האבודה, אתה צריך לומר תמיד – אני מאמין ש"בוודאי ישנו בעולם".