עיקר ההתפארות של השם יתברך בישראל, הוא בעזות ובעקשנות שלהם, שהם עזים מאוד ועקשנים בעבודת השם ורוצים אותו יתברך, למרות כל המניעות והקשיים שעוברים עליהם הם נשארים באמונתם הקדושה. וזה עיקר התפארותו יתברך, בבחינת "תנו עוז לאלוקים, על ישראל גאוותו", עוז זה בחינת עזות ועקשנות של ישראל, שהם עזים וחזקים בעבודתם, שע"י זה עיקר קבלת התורה, שהיא כלל ההתפארות, כמו שאמרו רז"ל "מפני מה ניתנה תורה לישראל, מפני שהם עזים", כי זה עיקר התפארותו יתברך, כמו שנאמר "כי תפארת עוזנו אתה" כי עיקר ההתפארות הוא בעזות והעקשנות.
מובא בדברי רבינו הקדוש, שצריך להיות עקשן גדול בעבודת השם, ומי שהתחיל מעט בעבודתו יתברך יודע זאת, שאי אפשר להיות איש ישראלי כשר באמת, כי אם ע"י עקשנות גדולה, כי הרבה הרפתקאות ועליות וירידות צריכים לעבור על כל אחד ואחד בלי שיעור, ואם לא יהיה עקשן גדול לבלי להניח ע"י זה מעט עבודתו שהתחיל, אי אפשר לו להישאר על עמדו, כי בוודאי אי אפשר לנצח מלחמה זאת, כי אם ע"י עקשנות גדולה מאוד.
כי זה ידוע לכל אדם הרוצה לכנוס בעבודת השם באמת, כמה מניעות וקשיים והסתות ופיתויים מתגברים עליו בכל עת, ועל כן ללא המידה הזאת של 'עזות דקדושה', לא יוכל להחזיק מעמד, וזה למעשה עיקר התורה של רבינו ומה שהוא מלמד את כל ההולכים בדרכו, להחזיק מעמד בכל מה שעובר עלינו ולהמשיך, גם אם נפלנו ואנחנו כביכול לא מצליחים ולא רואים תוצאות, גם אם המציאות מראה לנו את ההיפך הגמור, אנחנו צריכים להמשיך בדרך ולאחוז במידת העזות והעקשנות, להאמין שאנחנו בדרך הנכונה ובכיוון הנכון, והקב"ה חפץ בכל פעולה ורצון טוב שיש לנו והוא מתפאר בזה מאוד.
אומר רבינו, "כשהאדם נכנס בעבודת השם, אזי הדרך שמראין לו התרחקות ונדמה לו שמרחיקין אותו מלמעלה, ואין מניחין אותו כלל להיכנס בעבודת השם, ובאמת כל ההתרחקות היא רק כולה התקרבות".
נמצא מדברי רבינו, שזו היא למעשה הדרך להתקרב אליו יתברך ולברר את האמת, צריך לעבור קשיים, מניעות, הרחקות, אם האדם לא עובר וחווה את כל הדברים הללו, סימן שעדיין לא התחיל באמת להיכנס בעבודת השם.
צריך להבהיר נקודה חשובה, להיכנס בעבודת השם לא שייך רק לאלו שהתחילו להתקרב והחלו בתהליך התשובה, אלא זה שייך בכל אדם שרוצה לעלות מדרגה לדרגה ולהתקרב אליו יתברך, בכל פעם הוא צריך לעבור את התהליך הנ"ל שנראה לו כביכול שמרחיקין אותו מלמעלה. כפי שמסביר רבינו בפירוש בליקוטי מוהר"ן, שכשהאדם עולה מ'דרגא לדרגא' הוא צריך לעבור דרך הקליפה הסובבת את המדרגה החדשה שאליה הוא צריך לעלות שהם כל הדמיונות והתאוות והמעברים שהאדם עובר, ונדמה לו שהוא נמצא כביכול בירידה, אבל למעשה זה עוד שלב לפני העלייה למדרגה החדשה.
אך באמת העניין עדיין תמוה, מדוע אדם שרוצה להיכנס בעבודת השם יקשו עליו ויראו לו התרחקות, הרי היה צריך להיות להיפך ממש, שיקבלו אותו בזרועות פתוחות והשם יתברך יאיר לו פנים. אלא שבוודאי השם יתברך עושה הכל בצדק וברחמים וכל דרכיו משפט ויש כמה סיבות שחלקן גלויות לנו מהתורה הקדושה וצדיקי האמת וחלקן נסתרות מאיתנו.
הסיבה העיקרית שהאדם הרוצה להיכנס בעבודת השם חווה תהליך של התרחקות הוא מהסיבה הידועה שעל כל דבר שבקדושה יש מניעות, כי לא כל הרוצה את השם יבוא ויטול ואם כך גם האדם הרוצה להתקרב אליו יתברך חייב לעבור את כל אותן מניעות וקשיים שהם נראים לו כהתרחקות, כי השכל שלנו אומר שאם יש לנו קשיים אז כביכול השם יתברך לא רוצה בנו ובעבודתנו, אך רבינו הקדוש מגלה לנו שזה רק נדמה לנו וההיפך הוא הנכון שכל ההתרחקות הוא כולו התקרבות.
סיבה נוספת היא כמובן לבדוק את האדם אם הוא ראוי להתקרב למלך, לבדוק את רצינות כוונותיו ואת אמונתו, וכמובן גם כל הקשיים והתחושה הזאת של התרחקות גורמת לנו שפלות וענווה ארך אפיים ותיקון המידות.
רבי נתן מתאר את התהליך הנ"ל בצורה נפלאה בליקוטי הלכות, אורח חיים ב', הלכות בציעת הפת ה', וזה לשונו: "וזה צריך כל אדם לידע כשרוצה להתקרב להשם יתברך ורואה שהמניעות והמסכים מתפשטים כנגדו מאוד מאוד. ובפרט כשכבר התחיל מעט לכנוס בעבודת השם ורואה שבכל פעם משתטחים כנגדו יותר ויותר ולפעמים רואה שאחר כמה ימים ושנים שנדמה לו שכבר התחיל להיטהר קצת חזר ונפל והתגברו עליו התאוות והרהורים בהשתטחות עצום מאוד.
צריך שידע שכל זה נמשך מהבגדים הצואים שעדיין לא נזדכך מהם שהם כל העוונות המלבישים על נשמתו. ומשם כל המניעות וההתגברות שמתגברים על האדם והם כל הקטרוגים שמתגברים על האדם הרוצה לכנוס בעבודת השם. ומחמת גודל היגיעות שצריך להפשיט מעצמו הבגדים הצואים לא כל אחד זוכה לעמוד בזה ומזה אנו רואים כאלו שהתחילו קצת בעבודת השם והתחילו לטהר עצמם מעט ואפילו כבר עלו מדרגה לדרגה וגם נזדככו ואף על פי כן יכול להיות לפתע פתאום מתפשטים עליהם כל התאוות והרהורים כמקודם ואף גרוע יותר מבתחילה והכל על ידי הבגדים הצואים שעדיין לא הפשיטו לגמרי ויש כאלו שהתייאשו וחזרו לאחור כי חשבו כי כל יגיעתם הייתה לריק כי הנה הם גרועים יותר מבתחילה.
ועל זה אומר רבנו שההתרחקות היא כולה התקרבות וזה חייב לעבור על כל אדם הרוצה לכנוס בעבודת השם, שמראים לו התרחקות אך בעצם כל זה נועד לנקותו ולזככו כדי שיהיה ראוי ומוכן לקבל את האור האלוקי.
וכל זה הוא בחינת בירור הלחם שהוא חיות האדם שצריכין לבררו בירור אחר בירור, דהיינו שבתחילה צריכין לחרוש ולזרוע ביגיעה גדולה ואח”כ לקצור התבואה ואח”כ לנקות החיטה ממוץ ותבן ופסולת. וכשמזככין החיטה מהפסולת וכבר היא נקייה וזכה בתכלית הזיכוך הראוי להחיטה וראוי לסחורה אבל אף על פי כן עדיין אינה ראויה לאכילה כלל וצריכין להתייגע לטוחנה היטב עד שתהיה נעשית קמח, ואח”כ לנקות הקמח מהסובין ואח”כ אפילו שהקמח נקי ומנופה עדיין אינו ראוי לאכילה, עד שאופים אותו ועושים ממנו פת. ואז הוא מגיע לתכלית השלימות, כי כבר הגיע למעלתו שהוא ראוי למאכל אדם לברך עליו המוציא. ואפילו שהגיע לתכלית שלמותו עדיין לא התחיל זיכוכו כלל כנגד תכלית שלמותו האחרון, שזה נעשה על ידי האכילה שאז נתברר בלחם בתכלית הברור והפסולת יוצאת וזה ממש עניין כל מה שעובר על האדם.
לומדים אנו מדברי רבי נתן על התהליך העובר על כל אדם הרוצה להיכנס בעבודת השם יתברך, שזה בעצם תהליך של ניקוי וברור לטובת האדם שיזכה להכשיר עצמו להיכנס אל ארמון המלך ולקבל את האור האלוקי. על כן לא כל אדם זוכה לכך והרבה שכבר התחילו ועוברים מה שעוברים חוזרים לאחוריהם ועוד ישנם רבים שכבר התקדמו בעבודת השם יתברך וכבר חשבו שהתנקו מכל התאוות וההרהורים ופתאום מוצאים את עצמם גרועים משהיו בתחילה, על כל אילה צריך התחזקות גדול בלי שיעור ואמונה בדברי הצדיקים, לא להסתכל על זה כלל ולהמשיך בדרכו ובעבודתו בכל מה שיוכל.
ועיקר העצה להתגבר ולהחזיק מעמד הוא העזות והעקשנות, לא משנה מה עובר עלי, לא משנה כיצד אני מרגיש או מה אני מבין לגבי המצב בו אני נמצא, אני ממשיך הלאה, אני רוצה, אני כוסף, אני עושה כל מה שביכולתי, שמח בכל נקודה טובה שלי, אני מקבל את המצב בו אני נמצא ומרוצה ושמח במה שזכיתי והצלחתי לעשות וכמובן את עיקר העקשנות אני משקיע ברצון ובתפילה שהם הכלים העיקריים לעבור ולהתגבר על הכל.
רבי נתן מחזק אותנו בעניין הנ"ל במכתב ק"י בעלים לתרופה וז"ל: "עליך להתחזק בהתמדה, כל ימי חייך, לרצות את השם ולהתגעגע אליו ואל מבקשי האמת המוחלטת, עד שיעלה בידך לנפץ את כל יתר המחסומים ולראות בנועם השם.
תכלית בריאת כל אחד ואחד מאתנו היא לדעת את השם. הסיבה המרכזית לבוא האדם לעולם היא להתגבר על מחסומים ולהתמודד עם דלתות נחושת ובריחי ברזל בחיפושו אחר הקב"ה. הדרך היחידה לפרוץ אותם היא ברצון, בערגה ובשאיפה ממוקדת".