וזה בחינת השחיטה שהיא במקום הצוואר, כי הצוואר והגרון מפסיק בין הראש והגוף, שהם בחינת רוח האדם ורוח הבהמה, בחינת זיכרון ושכחה, בחינת עולם הבא ועולם הזה. כי הראש הוא הדעת שהוא בחינת זיכרון, כי הדעת שבראש, הוא יודע וזוכר היטב שזה העולם אינו כלום והעיקר הוא עולם הבא. כי איך אפשר לסתור זאת, וכל מי שיש לו מח בקדקודו יודע זאת בבירור היטב, שאין שום תכלית בזה העולם ותאוותיו המדומות, רק העיקר לזכור תמיד את התכלית שהוא עולם הבא.
ומה שהאדם שוכח זאת לפעמים הוא רק מחמת תאוות הגוף, כי עיקר השכחה תלוי בלב, היינו ע"י תאוות הלב, ע"י זה שוכח את התכלית שהוא עולם הבא.
ועל כן השחיטה היא במקום הצוואר והגרון, שדרך שם מתחבר הראש והגוף שהם בחינת זיכרון ושכחה אדם ובהמה. ועל כן שם עיקר הבירור, לברר רוח האדם העולה למעלה, שהיא בחינת ראש ודעת, מן רוח הבהמה היורדת למטה שהיא בחינת גוף וסכלות.
ועל כן צריכים לשחוט את הקנה וושט וורידין, שהם בחינת שלושת שרי פרעה, בחינת כל התאוות הבהמיות, שהם רוצים להמשיך את הדעת שבראש אל תאוות הגוף ח"ו ולהגביר את כח המדמה כח הגוף, שהוא בחינת פרעה שהוא העורף, ועל כן צריכים לשחוט ולהכניע אלו הג' שרי פרעה הנ"ל ואז מבררים המדמה ומבררים בחינת הדעת שבראש, בחינת רוח האדם מן הרוח הבהמה וע"י זה זוכים לזיכרון הנ"ל.
וזה בחינת ירידת יוסף למצרים, שמכרוהו השבטים על שהיה מביא את דיבתם רעה אל אביהם, ועל כן נאמר שם "וישחטו שעיר עזים" ועוד נאמר "ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו" כי החולם הוא בחינת מדמה והם אמרו שע"י שהוא מוציא דיבה, ע"י זה נפל למדמה, ועל כן חלומותיו שבאים מהמדמה אינם אמת וראוי לשונאו עליהם, ועל כן מכרוהו למצרים ששם הוא ממשלת פרעה שהוא בחינת המדמה.
ויוסף ע"י גודל צדקתו עמד בניסיון ושמר את הברית, שעיקר בירור תאוות הבהמיות הוא ע"י שמשברים תאווה זאת, שהיא עיקר תאוות הבהמיות, וע"י ששבר תאווה זאת, ע"י זה זכה לברר גם במצרים את המדמה במקום תוקף שליטתו שהיא ערות הארץ, ועל כן זכה לפתור את החלומות שזה בחינת בירור המדמה.
ועל כן היה יוסף מוכרח להיות אצל ג' שרי פרעה, שהם שר הטבחים ושר המשקים ושר האופים, כי גם אותם היה משרת מתחילה, כמו שנאמר וישרת אותם, כי היה מוכרח להכניע ג' השרים הנ"ל, שעל ידם התגברות המדמה כנ"ל והוא זכה להכניעם במקום תוקף ממשלתם.
וזה "ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו" ולא זכר דוקא. כי הם בחינת שכחה שבא מהמדמה שמתגבר ע"י הג' שרים כנ"ל. ויוסף יש לו כח לבררם לפתור חלומותיהם, אבל הם בעצמם רחוקים מזיכרון כי הם בחינת המדמה בחינת שכחה, ואחר כך כשקיבל עונשו עוד שתי שנים, זכה לברר הכל ואז נתעלה יוסף וירצוהו מן הבור ויבוא אל פרעה ופתר לו את החלומות והכניע ובירר את המדמה.
כי עיקר תיקון המדמה והזיכרון הוא ע"י יוסף הצדיק, בחינת "ויוסף ישית ידו על עיניך" ועל כן כשבאו אחיו אצלו נאמר "ויזכור יוסף את החלומות" ויזכור דוקא, כי החלומות של יוסף הצדיק שתיקן את המדמה הם בחינת זיכרון כנ"ל.