אחד הסיפורים הנפלאים והקצרים יותר של רבינו הוא מעשה ו 'ממלך עניו' שבו רבינו מתאר לנו את תהליך החיפוש וההכרה של השם יתברך וכך הוא פותח את המעשה "מעשה במלך אחד והיה לו חכם. אמר המלך לחכם: באשר שיש מלך שחותם עצמו שהוא גיבור גדול, מחמת שסביב מדינתו הולך הים, ועל הים עומדים חייל על ספינות עם כלי מלחמה ואינם מניחים להתקרב. ולפנים מן הים יש חול טובעני סביב המדינה שאין שם כי אם שביל קטן שאינו יכול לילך שם כי אם אדם אחד וגם שם עומדים כלי מלחמה ואי אפשר להתקרב לשם. אך מה חותם עצמו איש אמת ועניו, זה איני יודע, ואני רוצה שתביא אלי התמונה של אותו המלך".
המלך הראשון המוזכר במעשה הוא בחינה של השם יתברך לפני בריאת העולם "אשר מלך בטרם כל יצור נברא" והוא אומר לחכם שהוא בחינת הצדיק וכן כל אחד איתנו שהוא עתיד לברוא עולם מהסיבה העיקרית שאותה כותב הזוהר הקדוש 'בגין דישתמודעון ליה" כלומר כדי שיכירו אותו, כי באמת בעולמות העליונים אפשר להשיג מעת מכוחו וגבורתו של השם יתברך ע"י כח מעשיו, אבל את מידת האמת שלו והענווה את זה אפשר להשיג רק בעולם הזה כמו שכתוב 'אמת מארץ תצמח'. ועל כן ברא השם יתברך את כל העולמות מ'ריש כל דרגין' עד 'סוף כל דרגין' הכל בשביל הנשמה בגוף בעולם הזה שתזכה להכיר את מידת האמת שלו בתוקף כל השקר של זה העולם ואת מידת ענוותנותו של הבורא יתברך השוכן איתם בתוך טומאתם.
באמת אנו רואים בהמשך המעשה, שהחכם מצליח להגיע אל המדינה של המלך, אחרי שהצליח לעבור בשביל קטן, שאינו יכול לילך שם כי אם אדם אחד וכן הצליח לעבור את כל המלחמות וכלי המלחמה שעמדו שם ולהיכנס פנימה. השביל הקטן שמתואר במעשה הוא השביל המיוחד המיועד לכל נשמה בעולם הזה להכיר את מי שאמר והיה העולם, לכל אחד מאיתנו יש תכונות מיוחדות, סביבה מיוחדת שגדל בה, נקודות טובות, דרך שמאירה לו בעבודת השם, את הדרך הזאת האדם צריך למצוא להתמקד בה וללכת בה כדי שיוכל להכיר את השם יתברך באמת ולעבוד אותו בבחינה שלו.
כמובן שהדרך הכללית היא דרך התורה והמצוות אבל ישנה גם דרך פרטית ופנימית יותר בעבודת השם של האדם מול בוראו, רק בעבודה פנימית זאת יוכל האדם להשיג ולהכיר באמת בליבו כפי בחינתו מעט מגדולתו יתברך.
החכם שבמעשה מגיע אל המדינה והוא רואה שהמדינה כולה מלאה שקרים מתחילה ועד סוף וגם כשהלך לדון בבית המשפט על כך שהונו אותו ראה שגם בבית המשפט הכל שקר וגם במקום שכביכול אמור להית אמת בערכאות הגדולות גם שם הכל מלא שוחד ושקרים.
עד שבא אל המלך בעצמו "וכשבא אל המלך, ענה ואמר: על מי אתה מלך, שהמדינה מלאה שקרים כולה מתחילה ועד סוף ואין בה שום אמת. והתחיל לספר כל השקרים של המדינה. וכשהמלך שמע דבריו, הרכין אזניו אצל הוילון לשמוע דבריו, כי היה תמוה להמלך שיומצא איש שיודע מכל השקרים של המדינה.
וענה ואמר החכם הנ"ל: והיה ראוי לומר שגם המלך כמותם, שהוא אוהב שקר כמו המדינה. אך מזה אני רואה איך אתה איש אמת, ובשביל זה אתה רחוק מהם מחמת שאין אתה יכול לסבול השקר של המדינה. והתחיל לשבח המלך מאוד מאוד. והמלך מחמת שהיה עניו מאוד ובמקום גדולתו שם ענוותנותו. כי כן דרך העניו, שבכל מה שמשבחין ומגדלין אותו יותר נעשה קטן ועניו יותר ומחמת גודל השבח של החכם ששיבח וגידל את המלך בא המלך בעניוות וקטנות מאוד עד שנעשה אין ממש. ולא היה יכול להתאפק והשליך את הוילון לראות את אותו החכם".
בסיום הסיפור מגלה לנו רבינו סוד נפלא, כל אחד מאיתנו רוצה שהשם יתברך יאיר לו פנים, שיתגלה אליו, רבינו נותן לנו עצה, שהיא למעשה בכלליות העצה של ההתבודדות שהאדם משיח את לבבו לפני השם יתברך ואז כמים הפנים אל הפנים, כמו שהאדם נושא לבבו ומפנה פניו כלפי השם יתברך, כך השם יתברך עוזב את כל העולמות ומאיר פניו כלפי זה המדבר אליו.
אולם בפרטיות אם נדייק אנו רואים שדווקא העניין של השבח והודאה גרם למלך להסיר את הוילון ולגלות פניו לחכם, כי כשהאדם משבח את השם יתברך ומודה לו הרי שהוא זוכה לאט לאט שהדברים יכנסו בליבו ואחרי הדיבורים נמשכים הלבבות, והוא גם זוכה להכיר אותו יתברך יותר בפנימיות לבבו.