באמת את העניין הזה של התפילה האישית בין האדם לבין קונו אי אפשר לשאר ולתאר, כי אנחנו בעולם כל כך גשמי ובהסתרה כל כך גדולה שאנחנו לא יכולים להשיג כלל מה קורה עם כל דיבור ודיבור שלנו בקדושה ואין לנו גם שום תפיסה מה זה אומר כלפי השם יתברך כי "לית מחשבה תפיסה ביה כלל".
לפעמים אנחנו חושבים ומרגישים שבאמת התפילה שלנו לא שווה הרבה, במיוחד כאשר אנחנו לא מרוכזים והמחשבה משוטטת וגם כבר שאנחנו פותחים את הפה על מה אנחנו מבקשים, בעיקר על עניינים אישיים, ענייני העולם הזה או על מה שעובר עלינו, שלא נדבר על כך שאנחנו פותחים את הסידור ואין לנו לב וחשק להתפלל רק קוראים את המילים כדי לצאת ידי חובה.
על כן אנו נוטים לחשוב בדעתנו שתפילה כזו אין לה כל כך חשיבות וערך אצל השם יתברך, רק לתפילות של הצדיקים הקב"ה מתייחס ומקבל, אבל רבי נתן כותב לנו באמת מה החשיבות של התפילה הזאת בליקוטי הלכות, הלכות תפילת מנחה ה' וזה לשונו: "נשאלת השאלה מדוע נקראה תפילת מנחה בשם זה, הרי גם בשחרית הקריבו מנחה כמו שנאמר להקריב קורבנות התמידין בבוקר ובערב. אלא שכידוע מנחה היא בחינת קורבן העני, ותפילת מנחה היא בשעת הצהריים שזה שעת תוקף הדינים והאדם הוא במצב של מוחין דקטנות ואז הוא בבחינת עני שהוא עני מן הדעת.
וזאת התפילה היא יקרה מאוד בעיני השם יתברך כי השם יתברך אוהב מאוד את תפילת העני שאמרה בלב נשבר, כמו שכתוב "יחוס על דל ואביון ונפשות אביונים יושיע". ועיקר העניות והדלות הוא העניות מדעת התורה והמצוות שהוא רחוק מהשם יתברך כמו שאמרו רבותינו ז"ל "אין עני אלא מן הדעת". וכשזה העני במעשים רואה פחיתותו ושיפלותו ובפרט כשמרגיש חובותיו שהוא חייב להשם יתברך ע"י עוונותיו ופשעיו הרבים, כשהוא מתחיל להתמרמר לפני השם יתברך בלב נשבר ונדכא ומפרש צערו ושיחתו לפני השם יתברך, בוודאי תפילתו יקרה וחשובה מאוד מאוד ופותחת את כל הרקיעים, אבל אף על פי כן עדיין אין לה כח לפעול פעולתה בשלמות, מחמת תוקף הדינים שמתגברים על זה שהתרחק מאוד במעשיו, ועל כן היא צריכה המתקה גדולה עד שתעשה פעולתה בשלמות.
ועל כן עיקר ישועתו שמקשר תפילתו להצדיק הגדול האמיתי שהוא בחינת משיח, מלשון שיחה, שהוא משתף עצמו עם אלו העניים, שאף על פי שפגמו ועשו מה שעשו, הוא מוריד עצמו אליהם ועושה עצמו כמותם וגרוע מהם, כי הוא עניו מכל אדם אשר על פני האדמה, ואף על פי כן אינו נופל בקטנות ונשאר במוחין דגדלות כמו שנאמר "במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו", שזה בחינת תכלית שלמות הענווה".
אנו לומדים מדברי רבי נתן שדווקא הדיבורים והתפילות הללו של אדם שנמצא בתכלית השיפלות ובלב נשבר, תפילה לעני, שהוא עני מן הדעת, שיש לו עוונות ופשעים הרבה ומבקש על נפשו תפילה כזאת היא יקרה מאוד בעיני השם יתברך ועל זה נאמר "תפילה לעני כי יעטוף" שהיא עוטפת ומעלה את כל התפילות. במיוחד כאשר אנחנו מקשרים את תפילתנו לכל הצדיקים האמיתיים קדושים אשר בארץ המה ולכל הצדיקים שוכני עפר ובמיוחד לרבינו הקדוש הנחל נובע מקור חכמה, אשר אילו הצדיקים הם בתכלית הענווה שיורדים עד אלינו הפחותים במעלה והעניים בדעת ומעלים את תפילותינו לאן שמעלים, כי הצדיקים מתדמים לקונם וכמו שהוא יתברך בתכלית הענווה כי "במקום גדולתו שם אתה מוצה ענוותנותו", כי הוא רם ונישא וקדוש שמו ושוכן את דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים, להוריד עצמו אלינו, אל אנשים פחותי ערך כביכול, שנמצאים בשפל המדרגה, והוא יתברך שומע ומאזין לכל דיבור ובקשה שלנו ושמח בהם מאוד.