בסיפור המעשה מחכם ותם מתאר לנו רבינו את הנהגותיו של התם הקדוש ש'מנהגו היה, שהיה תמיד בשמחה גדולה מאוד'. כלומר התם היה מנהיג את עצמו להיות בשמחה, היה לו הנהגות ועצות שאיתם הוא בא לידי שמחה, זה לא בא לו בקלות, הוא היה צריך לעבודה גדולה כדי לזכות לשמחה הזאת, הרי הוא היה עני מרוד וכולם היו לועגים לו, גם העבודה שהיה עושה, תפירת מנעלים, לא הייתה יוצאת אף פעם בשלמות, אפילו אשתו הייתה כל הזמן מתלוננת עליו, אבל אף על פי כן הוא נהג להיות בשמחה תמיד.
כיצד זכה התם הקדוש להיות תמיד בשמחה על אף כל התנאים הגרועים שהיו לו כביכול? מה היו ההרגלים העבודה וצורת ההסתכלות שלו על הדברים? את זה ננסה לבאר בפרק זה.
ראשית אנחנו צריכים ללמוד על התנהגותו של התם במשך היום יום, התם היה עוסק רוב שעות היום במלאכת הרצענות, הוא היה עובד קשה ופרנסתו באה לו בדוחק ובצמצום, לא היה לו פנאי אפילו לאכול ומדי פעם היה נוגס בחתיכת לחם: "והיה אומר לאשתו: אשתי, תן לי לאכול, והייתה נותנת לו חתיכת לחם ואכל. אחר כך היה אומר: תני לי הרוטב עם קטנית, והייתה חותכת לו עוד חתיכת לחם ואכל. והיה משבח ואומר: כמה יפה וטוב מאוד הרוטב הזה. וכן היה מצווה ליתן לו הבשר ושאר מאכלים טובים כיוצא בזה, ובעד כל מאכל ומאכל הייתה נותנת לו חתיכת לחם, והוא היה מתענג מאוד מזה ושיבח מאוד את אותו המאכל, כמה הוא מתוקן וטוב, כאילו היה אוכל אותו המאכל ממש ובאמת היה מרגיש באכילתו הלחם טעם כל מאכל ומאכל שהיה רוצה, מחמת תמימותו ושמחתו הגדולה.
וכן היה מצווה: אשתי, תן לי שכר לשתות, ונתנה לו מים, והיה משבח: כמה יפה השכר הזה. תן לי דבש, ונתנה לו מים, והיה משבח גם כן כנ"ל. תן לי יין וכו' כיוצא בזה, ונתנה לו מים, והיה מתענג ומשבח אותו המשקה, כאילו הוא שותה אותו ממש".
כמובן שהסיפורי מעשיות של רבינו הם בבחינת תורה שבכתב שאסור להוסיף או לחסר בה מילה או אות, אם כך, אנו רואים שהתם הקדוש היה אומר לאשתו "אשתי תן לי" והרי היה צריך לכתוב "אשתי תני לי", אלה שכאן יש רמז גדול לעבודת השם של האדם ולשמחה שלו.
התם הקדוש היה דבוק כל הזמן בהשם יתברך, גם כאשר היה מבקש מאשתו את הדברים, הוא היה פונה אל השם יתברך, כי לכאורה התם ידע שאין לו בבית כלום חוץ מלחם ומים אז מה פתאום הוא מבקש בשר ויין. אלא התם הקדוש גם כאשר היה מדבר דיבורים פשוטים הוא היה מלביש בזה תפילה, בעצם הוא פנה אל השם יתברך ואמר לו ריבונו של עולם תן לי בשר, תן לי יין, אבל בסופו של עניין הוגש לו לחם ויין, הוא שמח בזה כאילו זה בשר ויין באמת.
זה גם נקודה חשובה ויסוד גדול שרבינו מלמד אותנו, אתה צריך לבקש, להתפלל, לרצות, אבל אם בסופו של עניין אתה רואה שלא קיבלת או הגעת לדברים אחרים, תשמח בזה, כי ככה השם יתברך החליט ומה שהוא נתן לך או קבע לך זה הכי טוב בשבילך. רוב בני האדם נופלים בדעתם ובשמחתם מפני שהרצון שלהם כביכול לו מתקיים או מתגשם, אבל אם האדם מבטל את רצונו מפני רצון השם יתברך ומחזיק בעבודה החשובה הזאת, הוא תמיד בשמחה מפני שהוא יודע שכל מה שקורה אתו וכל מה שיש לו זה הכל כרצון השם והכל לטובה.
עניין חשוב נוסף שאנו לומדים מהתם הקדוש זה החשיבה החיובית שלו והדיבורים הטובים, התם הקדוש היה משבח את המאכלים והיה מתענג על זה מאוד. לומדים אנו מכאן שלדיבורים, למחשבות וכמובן גם לרצון של האדם, יש השפעה ממש על המציאות, כי רבינו מדגיש את העניין שבמציאות התם היה מרגיש באכילתו כל מאכל ומאכל שהיה רוצה, אעפ"י שהיה אוכל לחם יבש ומים.
"כשהיה גומר המנעל, ומן הסתם היה לו שלושה קצוות, כי לא היה יכול האומנות בשלמות כנ"ל, היה לוקח המנעל בידו, והיה משבח אותו מאוד, והיה מתענג ממנו והיה אומר: אשתי כמה יפה ונפלא המנעל הזה, כמה מתוק המנעל הזה, כמה מנעל של דבש וצוקר המנעל הזה".
הנעל המשולשת מסמלת את של שלושת התפילות, שהם בחינה של עבודת השם של האדם. גם כאן האדם יכול האדם ליפול בדעתו או ליפול מהשמחה כאשר הוא רואה שהתפילות ועבודת השם שלו אינם מושלמים ומלאים חסרונות. רבינו מלמד אותנו תשמח בכל מה שיש ובכל מה שאתה זוכה לעשות, גם אם זה נראה לך נעל משולשת, גם אם אתה חושב שכביכול השם יתברך לא מרוצה מעבודתך וכביכול היא לא מושלמת, דע לך שאנחנו לא יכולים למדוד את שלמותם האמתי של הדברים, במיוחד בעבודת השם, כי אנחנו מודדים את הדברים וההצלחות כפי שיכלנו או מה שהעולם מחשיב שלמות והצלחות, אבל אצל השם יתברך הדברים נמדדים אחרת כפי שהרחבנו בפרקים הקודמים, כאשר האדם שמח בכל דבר קטן גם אם אינו מושלם שהוא זוכה לעשות בעבודת השם, הרי הוא מתחיל להעריך את הדברים ולשמוח בהם, כמו כן הוא גם זוכה לענווה, לדעת את מקומו שבלעדי השם יתברך שעוזר לי, לא אוכל לעשות כלום.
כפי שכתבנו, השם יתברך לא מודד את הדברים רק על פי תוצאות, הקב"ה בוחן את הדברים ע"פ היגיעה והרצונות שלנו, הוא יודע בדיוק את כל הנסיבות השייכות לאותו מעשה או מצווה ומביא את הכל בחשבון, במיוחד אם אנחנו מתייגעים ורוצים, גם אם עבודת השם שלנו נראית כמו נעל משולשת, הקב"ה מייקר זאת מאוד, על כן התם הקדוש זכה לשמחה כל כך גדולה, כי הוא באמת היה עובד קשה, התייגע מאוד, התפלל ורצה, ומה שיצא זה היה הדבר הכי מושלם מבחינתו.
זהו יסוד חשוב שרבינו מלמד אותנו אל תסתכלו על התוצאות, 'העולם הזה מטעה אותנו לגמרי', הרבה אנשים שנכנסים בעבודת השם ועובדים ימים ושנים ולא רואים שום תוצאות ועל כן הם יכולים ליפול בדעתם, רבינו מלמד אותנו שהתוצאות האמיתיות אינן נראות בעין, עצם המאמץ וההשקעה הם הדברים האמיתיים והעיקריים שנשארים לנצח, הם בונים את העולם הפנימי שלנו ואת העולם הבא הנצחי.
זה שאני כוסף ומתפלל, זה שאני רוצה, זה מקרב אותי להשם יתברך זה בונה את הקשר שלי האישי עם בורא העולם. אם זכיתי להוציא את הדברים מן הכוח אל הפועל, זה כבר מתנת שמיים, לא תמיד מה שנראה לי כתוצאה שמספקת אותי זה הדבר הכי טוב בשבילי, לפעמים הקב"ה מחכה לזמן ולמקום המתאים ,כדי לתת לי ולהראות לי את מה שפעלתי ולמה הגעתי עקב המאמצים שהשקעתי, כמובן שבאמת ברוב המקרים אנו לא רואים דבר ואפילו להיפך, אבל בוודאי ששום רצון טוב או יגיעה ותפילה אינם נאבדים ונשארים כאוצר גדול לנצח, כפי שכותב רבי נתן בעלים לתרופה מכתב ש"כ: "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפו… את נקודות הזכות שזכיתי בהן בצל העובר הזה שהוא החיים".
כאשר אנו פועלים על פי היסודות הללו, ומביטים נכון בעיני השכל על המציאות הרי אנחנו מצליחים אט אט להבין, כל מה שעובר עלי, כל מה שאני מצליח לעשות, זה הכי טוב בשבילי, התם היה תופר מנעלים, רבינו הקדוש בעצם אומר לנו במילים אחרות – הכל תפור עלינו בדיוק.