תחת הזמן נאחזים כל העמל והכעס ויגיעות וטרחות וטרדות של עולם הזה שהם בחינת עבדות, בחינת "כל ימיו כעס ומכאובות" כל ימיו דוקא היינו תחת הזמן והימים, שנאמר "מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש" כי עיקר העמל והעבדות הוא תחת השמש והזמן.
וכל זה מחמת שטות וחיסרון הדעת, שמחמת זה נגדל הזמן אצלו ביותר עד שנדמה לו כאילו הזמן של ימי חייו ארוכים וקבועים, כאילו יתמהמה בזה העולם תמיד ח"ו, וחושב מחשבות בכל עת לעשות לו מעמד פרנסה ועשירות ולבנות לו בתים ובנינים וכלים, וטרוד בזה תמיד ומייגע עצמו ביגיעות וטרחות גדולות ועבודות קשות כאילו היה עבד משועבד נמכר לאיזה אדון. וכל זה מחמת שטות וחיסרון דעתו, שנדמה לו כאילו הזמן גדול מאוד ושוכח שאין שום זמן כלל והזמן רץ ופורח מאוד מאוד בכל עת ובכל רגע בלי הפסק כלל, כמו שנאמר "ימינו כצל עובר, לא כצלו של דקל ולא כצלו של כותל, אלא כצל עוף הפורח" כמו שאמרו רז"ל.
ולא די שאינו זוכה לדעת אמתית, לחזק אמונתו בבחינת ביטול הזמן, אף גם עושה לעצמו קביעות גדולה מהזמן והימים הפורחים מאוד, וחושב בכל יום ובכל עת מה יעשה למחר ולאחר זמן וכו' ומחמת זה נופל לעבדות ומטריח את עצמו ביגיעות ועבודות קשות בשביל עמל העולם הזה.
וזה בחינת "שטו העם ולקטו בשטותא" כמו שנאמר בזוהר הקדוש, שמחמת שטות צריכים להטריח את עצמו בטרחות ועבודות גדולות. כי בודאי מי שיש לו דעת אמתית, הוא מבין היטב שכל הזמן של העולם הזה הבל, כמו שנאמר "וימי חיינו הבל לפניך" ובאמת אין שום זמן כלל, ואפילו בדעתנו הפחותה שאין אנו יכולים להבין בחינת למעלה מהזמן, אבל על כל פנים זה אנו רואים גם בעינינו ובדעתנו שהזמן רץ ושט ופורח מאוד בתכלית הבהלה והמהירות בלי שום קביעות כלל ובכל רגע האדם מת.
על כן בוודאי מי שחס על עצמו ומסתכל על זה בעין האמת לאמיתה, בודאי לא יעשה לעצמו שום קביעות כלל בעסקי העולם הזה, ואינו חושב כלל מיום לחברו כמו שנאמר "אל תצר צרת מחר" ואפילו מה שמוכרח לעשות עסק בשביל פרנסה, הוא עושה רק בדרך עראי ובהעברה בעלמא, שלא בדרך קביעות כלל וכמו שנאמר "עשה תורתך קבע ומלאכתך ארעי" ואינו מחליף ח"ו עולם עומד בעולם עובר.
נמצא שעיקר העבדות הוא תחת הזמן כנ"ל, וזה שאמרו רז"ל ש"אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה" כי מי שעוסק בתורה זוכה להשלים דעתו וזוכה לבטל הזמן, כפי שלמות דעתו, ואזי יוצא מעבדות לחירות, כי עיקר העבדות היא תחת הזמן כנ"ל.
כי באמת ישראל עם קדוש הם היפך מעבדות דס"א, בבחינת "כל ישראל בני מלכים הם" כי הם קיבלו את התורה, ששם עיקר החירות, כמו שנאמר "חרות על הלוחות" אל תקרי חרות אלא חירות. כי ישראל הם למעלה מהזמן בחינת "ישראל עלה במחשבה תחילה" שהם תחילה וקודם לכל הזמן של בריאת העולם, ועיקר העבדות הוא לעכו"ם שלא קיבלו את התורה שהיא החירות, והם משוקעים בתאוות והבלי עולם הזה, שהם תחת הזמן ששם עיקר העבדות כנ"ל. אבל אנו בני ישראל צריכים לטהר עצמנו מזוהמא זאת, לבטל העבדות של טרדות העולם הזה שתחת הזמן ולקשר עצמנו אל התורה שהיא שלמות הדעת, ששם החירות, בחינת ביטול הזמן כנ"ל.