כי הצדיק האמת יכול להאיר בכל העולמות, בדרי מעלה ודרי מטה, עד שיכול לעורר ולהקיץ את כל השוכני עפר המונחים בדיוטא התחתונה מאוד מאוד, שגם הם יתעוררו להשם יתברך, כי הוא מודיע כי עדיין השם יתברך איתם וכו' כי מלא כל הארץ כבודו.
וזה בחינת יששכר, שמודיע לכל בחינת "כי יש שכר לפעולתך ויש תקוה לאחריתך" ומבואר שם על פסוק זה "ומבני יששכר יודעי בינה לעיתים לדעת מה יעשה ישראל" שהצדיק בחינת יששכר, שמאיר כל הלכות התורה בישראל כנתינתם בסיני, עד שמאיר בבנים ותלמידים התחזקות עצומה ונוראה שיתחזקו כל ימיהם ועתיהם בכל מה שיעבור עליהם שלא יפלו ולא יתרחקו מהשם יתברך לעולם אף אם יעבור עליו מה, שזה בחינת "ומבני יששכר" שהם הבנים ותלמידים של הצדיק שנקרא יששכר כנ"ל. כי גם התלמידים נקראים בנים, הם "יודעי בינה לעתים" שיודעים בינה להתבונן לעתים, שהם כל העיתים העוברים עליהם.
כי זה ידוע לכל אדם כמה וכמה עתים עוברים עליו בגשמיות וברוחניות בגוף ובנפש וממון ופרנסה ובגידול בניו ובנותיו בקטנותם ובגדלותם וכו', וכמה מיני צרות מצרות שונות וכמה וכמה ישועות וחסדים ונפלאות שהשם יתברך עוזר לו בכל פעם ובפרט בעניין קדושת יהדותו שזה העיקר.
וזה עיקר הרחמנות על נפש הישראלי ושם כלולים כל הצרות והישועות והירידות והעליות של כל אדם, כי סוף כל סוף לא יישאר ממנו כלום, כי אם מה שהתגבר בחסדו יתברך להינצל ולהימלט מפח יוקשים מהמצודה הפרוסה על כל החיים. ובכל עת ועת שעובר על האדם 'בין בטיבו בין בעקו' ח"ו בין בעליה ובין בירידה, בכולם מאיר בהם הצדיק בחינת יששכר עצות שידעו עצות מה לעשות, שזה בחינת הפסוק הנ"ל "ומבני יששכר יודעי בינה לעיתים" שיודעים בינה מהדעת והרמזים של הצדיק שהאיר בהם מה יעשה ישראל, שידעו בכל העיתים שעוברים עליהם מה יעשו ובמה יחיו את עצמם באופן שישארו על עמדם ולא יפלו ולא יתרחקו לעולם.
וזה בחינת "יודעי בינה לעתים" כי צריכים לקשר כל העתים שעוברים על האדם לבחינת העת האחרון, שהוא עת קיבול השכר של כל אחד מישראל שהוא בחינת "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל" שהוא בחינת 'מה', בחינת "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך".
כי עיקר ההתחזקות הוא ע"י הרצון, שאיך שעובר עליו בכל עת מה שעובר, על כל פנים יחזק את עצמו ברצון חזק מאוד להשם יתברך ועל כל פנים יכסוף וישתוקק לשוב להשם יתברך מכל מקום שהוא, כי סוף כל סוף מה ישאר ממנו. ובפרט שכבר גילו לנו הצדיקים האמתיים שהרצון הטוב בעצמו יקר וחשוב מאוד מאוד, וזה בחינת עיקר התכלית האחרון בחינת "מה רב טובך וכו'".
על כן צריך להתחזק תמיד בכל עת ברצון חזק להשם יתברך מכל מקום שהוא, שעל ידי זה יתעורר ויתגבר להתפלל תמיד להשם יתברך ולהרבות באמירת תהילים ותחינות ובקשות רבות שיחמול עליו השם יתברך וימשיך עליו הרחמנות האמיתי של המנהיג האמיתי, עד שיזכה לצאת מהרוח שטות וכו'. ובפרט להרבות בהתבודדות שהיא שיחה ותפילה בינו לבין קונו עד שישפוך ליבו כמים נוכח פני השם עד ישקיף וירא השם משמיים ויאיר עליו הדעת הקדוש לבטל הרוח שטות עד שיצא וישוב מכל העוונות ויזכה להתקרב להשם יתברך באמת.
ועל כן שבטו של יששכר דוקא שקבלו הדעת הקדוש הזה הנ"ל, הם נתנו עצה להביא עגלות לשאת את המשכן, ששם עיקר ההתקשרות והתכללות של כל העולמות דרי מעלה ודרי מטה. שזה היה עיקר התיקון על חטא העגל שפגמו ישראל באמונה ועבדו עבודה זרה, וכשנתרצה השם יתברך למשה, ציוה לו לעשות את המשכן בתיקונים נוראים ונפלאים כאלה עד שעל ידי זה ימשיכו שכינתו למטה, לגלות ולהאיר כי "מלא כל הארץ כבודו".
כי שבטו של יששכר שעסקו מאוד בלימוד הקדוש הזה שקיבלו מרבם. על כן הם נתנו עצה זאת להביא עגלות לשאת את המשכן באופן שיוכלו ע"י נשיאת המשכן להמשיך אלוקותו יתברך למטה, בכל הדרי מטה הירודים מאוד להודיע לכל כי השם הוא האלוקים, שבשביל זה הלכו ישראל במדבר ארבעים שנה והלכו מ"ב מסעות ועברו כמה מדבריות, הכל כדי לגלות שהשם יתברך בכל מקום.
כי השם יתברך מרומם ומנושא מאוד מכל העולמות הרוחניים ואף על פי כן בנפלאות חסדיו הוא מצמצם שכינתו למטה בזה העולם הגשמי דוקא כי זה עיקר גדלותו. וזה מרומז שם במדרש שאמרו "המשכן הזה שאתם עושים פורח הוא באויר, עשו לו עגלות" שאמרו לישראל הלא המשכן הזה שאתם עושים פורח הוא באויר, כי הוא רחוק מאוד מאוד מזה העולם הגשמי ויכול לפרוח באוויר ולהסתלק מכם, על כן צריכים לעשות תחבולות להמשיכו עוד למטה למטה להביא עגלות ושוורים לשאת אותו עד שתהיה נמשכת הקדושה של המשכן גם על העגלות הגשמיות והשוורים שהם בהמות חסרי דעת.
כי כל מה שישראל ממשיכים קדושתו למטה למטה יותר ומגלים שבתוקף הגשמיות שורה קדושתו, ע"י זה נתעלה ונתקדש שמו יתברך ביותר כנ"ל ודוקא ע"י זה נקשרת קדושתו למטה ולא תסתלק עוד.
וזה בחינת מה שנאמר ביעקב "וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו ותחי רוח יעקב אביהם" כי יעקב אבינו קידש את עצמו כל כך עד שזכה בחייו לזה שכל נסיעותיו היו בבחינה הנ"ל בבחינת נסיעת ישראל עם המשכן, שזה הסוד ידע יוסף כי יעקב מסר לו כל חכמתו. על כן כאשר ראה את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו אז "ותחי רוח יעקב" כי הבין שזה הסוד יודע יוסף.
כי הוא סוד העגלות של הנשיאים שנשאו את המשכן, שכל סדר נסיעתם עם הדגלים קיבלו מיעקב אביהם, כי ע"י כל התיקונים של המשכן עם העגלות כנ"ל, ע"י זה ממשיכים שכינתו למטה בקשר אמיץ וחזק שלא ינתק ולא יהרס לעולם, שאפילו עתה באחרית הימים האלה בסוף הגלות ב'עקבות משיחא' במרירות דמרירות גלות הנפש של העיתים הללו, אף על פי כן יאירו בנו צדיקי האמת שנדע גם עתה איך להתחזק בכל עת בבחינת "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל".