והנה עיקר בכייתו של עשיו הרשע היה על עניין הברכות שלקח יעקב ממנו במרמה, כי יצחק רצה לברך את עשיו. ולכאורה הדבר פלא, איך טעה יצחק אבינו לאהוב את עשיו הרשע, עד שרצה לברכו, ואפילו אם הטעה אותו עשיו, על כל פנים בוודאי היה יודע שיעקב צדיק ממנו הרבה, כי היה איש תם יושב אוהלים ועל כן היה ראוי לברך את יעקב הצדיק תחילה בכוונה.
אך באמת בוודאי ידע יצחק אבינו שחלקו של יעקב הוא בתורה ותפילה ועבודת השם, וחלקו של עשיו הוא רדיפת העולם הזה, כי היה יודע ציד איש שדה. אך עשיו הרשע הטעה את אביו, עד שסבר שגם הוא חפץ בתכלית ואוהב לומדי תורה ורוצה להחזיק אותם. כי באמת עשיו הרשע, אף על פי שחלקו היה העולם הזה הגשמי ולא לשאת עליו עול תורה ומצוות, אף על פי כן אם היה רוצה היה יכול להיות מרכבה אל הקדושה, אם היה אוהב את יעקב, כי היה ראוי לו להחזיק את יעקב, ולעמול ולעבוד כל ימיו בשביל יעקב אחיו, כדי להחזיקו שיוכל לעסוק בתורה, כמו זבולון ויששכר, שנאמר עליו "שמח זבולון בצאתך וכו'".
כי זה באמת עיקר התכלית של המון העם אנשים פשוטים שאינם עוסקים בתורה ועוסקים בפרנסה ומו"מ, הם צריכים להשתדל בכל כוחם להחזיק לומדי תורה הכשרים וזה עיקר התכלית שלהם, כי ע"י זה נכלל העשייה ברצון כי התורה היא בחינת רצון.
ועשיו הרשע הטעה את אביו ברמאות גדולה, עד שסבר שהוא אוחז במידה זו, שהוא אוהב תלמידי חכמים ורוצה להחזיקם. וזה "ויאהב יצחק את עשיו, כי ציד בפיו" והדבר תמוה, שצדיק כמו יצחק אבינו יאהב את הרשע בשביל שנותן לו לאכול? אך באמת עיקר אהבתו היה כי סבר שעשיו הרשע אוהב את התלמידי חכמים ורוצה להחזיקם, ועל כן היה אוהבו בשביל האכילה שנתן לו, שע"י זה סבר שרוצה להחזיק את התלמיד חכם, שזה עיקר התכלית של עשיו, אם היה עושה זאת באמת.
וזה שהיה מרמה אותו ושאל לו "אבא איך מעשרין את המלח ואת התבן" כי תרומות ומעשרות שנותנים לכהן, זה בחינת צדקה נדבת לב, שנותנים לכהנים חלף עבודתם אשר הם עובדים באוהל מועד, שזה בחינת צדקה שנותנים לתלמיד חכם שנקרא כהן העוסק בעבודת השם יתברך.
אבל באמת כל זה היה רמאות, כי אדרבא לא די שלא רצה להחזיק את יעקב אחיו הצדיק, אף גם אדרבא היה שונא גדול להצדיק יעקב, ומחמת הרמאות הזאת שהטעה את אביו, על כן רצה יצחק לברכו, דהיינו שרצה ליתן לו שפע הפרנסה בעולם הזה, כמו שנאמר "ויתן לך אלוקים מטל השמים ומשמני הארץ" שזאת הברכה רצה לברך את עשיו הרשע, כי אמר שטוב לברך אותו בברכה זאת כדי שיעסוק בעבודת השדה ויחזיק את אחיו התלמיד חכם.
כי יעקב אינו צריך כלל לברכה זאת, כי הוא אינו צריך לעסוק בשום עסק כלל, רק בתורה ועבודת השם ועשיו אחיו יחזיק אותו, כמו שיהיה לעתיד באמת שיקויים "ועמדו זרים ורעו צאנכם וכו'" כי עיקר התכלית שלהם הוא להחזיק את ישראל שיוכלו לעסוק בתורה ועבודת השם יתברך.
ורבקה שומעת בדבר יצחק, כי רבקה ידעה כל זאת שעשיו הוא רשע גמור וכוונתו להרע, על כן שלחה את יעקב לקבל הברכות ברמאות מאביו. כי יעקב הצדיק אי אפשר לו לקבל הברכות, שהם שפע הפרנסה בעולם הזה, כי אם ע"י רמאות הזאת, שהוא מוכרח להלביש את עצמו בבחינת עשייה גשמית כדי שיוכל לקבל פרנסה. וזה שהלבישה אותו בלבושי עשיו, כי באמת יעקב בשרשו רחוק מפרנסה גשמית, כי חלקו רק תורה ומצוות, שזה היפך עשייה גשמית, ובאמת לעתיד כשיבוא משיח במהרה בימינו, לא יעסקו ישראל בשום עסק כי יתקיים "ועמדו זרים ורעו צאנכם" ועל כן אם היה יעקב נכנס ליצחק בלי לבושי עשיו והיה מבקשו שיברכו, שיתן לו השם יתברך שפע והצלחה בעסקי פרנסתו, לא היה יצחק מרוצה לזה, כי היה אומר לו, למה לך לחשוב על פרנסה, כי אתה צריך רק לעסוק בתורה ותפילה ופרנסתך תהיה נעשית ע"י אחרים, והם צריכים לבקש על פרנסה כדי להחזיק אותך כי זה עיקר התכלית שלהם, אבל אתה צריך להיות רק יושב אוהל.
כי יצחק רצה שיתנהג העולם תיכף כמו שיהיה בסוף כשיבוא משיח, כי יצחק הוא בחינת תוקף היראה הקדושה, בחינת 'פחד יצחק' כי עיקר הגאולה תהיה ע"י היראה שתתגלה, כמו שכתוב במשיח "והריחו ביראת השם" כי אז כולם ידעו אותו למקטנם ועד גדולם, כי "תמלא הארץ דעה את השם וכו'" וכולם ידעו ויכירו שהכל מתנהג רק ברצונו ובהשגחתו לבד, ואין שום טבע כלל, כי אפילו הטבע בעצמו של עכשיו הוא גם כן הכל ברצונו והשגחתו בכל עת ורגע כחומר ביד היוצר, כי הוא יתברך ברא את הטבע והוא מנהיג ומחיה את הטבע והוא ברצונו משנה את הטבע בכל עת שרוצה, כי הכל ברצונו לבד.
ויצחק אבינו רצה שיתנהג העולם תיכף בבחינה זו "ועמדו זרים ורעו צאנכם וכו'" ועל כן לא היה מרוצה לברך את יעקב בטל ומטר בשביל פרנסה, כי פרנסתו תהיה נעשית ע"י אחרים, ולמה לו לחשוב על צרכי טל ומטר גשמיים שהם בשביל עבודת השדה, שזה אין שייך לו כלל, רק אותם שיעסקו בפרנסתו, הם יקבלו הברכה הזאת בזכות יעקב כדי שיוכלו להחזיק אותו וכנ"ל.