וזה מה שאומרים בקדושה "מלא כל הארץ כבודו" שע"י זה השם יתברך מתגדל ומתקדש בעולם הזה, שזה עיקר תכלית הבריאה, והוא נשלם ע"י התשובה. ו"ברוך כבוד השם ממקומו" זה בחינת כבוד העליון יותר, בחינת כבוד עולם הבא, שהוא עיקר בחינת "כבוד אלוקים הסתר דבר" שאי אפשר להשיגו כלל, שעל זה נאמר "איה מקום כבודו" בחינת "ברוך כבוד השם ממקומו".
כי מבואר בתורה שצריכים לברוח מן הכבוד, ואז דוקא זוכים לבחינת 'כבוד אלוקים'. כי בודאי כל הכבוד שיש לאיזה אדם שבעולם הוא בחינת 'כבוד מלכים' שהוא כבוד עולם הזה, אבל כל זמן שאינו מקשר ומעלה זה הכבוד מלכים לשרשו לבחינת "כבוד אלוקים הסתר דבר" שאינו מקשר נקודה התחתונה בנקודה העליונה ע"י התשובה, אז נאמר עליו "כבוד מלכים חקור דבר" שהכל חוקרים על כבודו.
אבל כשעושה תשובה על תשובה בשלמות עד שזוכה לכבוד אלוקי, אז מקשר כבוד מלכים בכבוד אלוקים, כי מקשר כבוד העולם הזה בכבוד העולם הבא, כי אינו מקבל הכבוד בשביל עולם הזה כלל, רק בשביל השם יתברך לבד, כדי לכבד את השם יתברך בשני העולמות.
וזה בחינת מה שאמרו רז"ל כשאמר שלמה המלך "ויבוא מלך הכבוד" ואמרו "מי הוא זה מלך הכבוד" ופירש רש"י שסברו שאמר מלך הכבוד על עצמו, וכיוון שאמר "השם צבאות הוא מלך הכבוד סלה" נחו. היינו כנ"ל שסברו שח"ו הוא חולק הכבוד לעצמו ואין כוונתו בשביל השם יתברך ועל כן שאלו מיד מי זה מלך הכבוד, כי כשחולק הכבוד לעצמו, שזה בחינת 'כבוד מלכים' לבד, בוודאי הכל שואלים מי זה מלך הכבוד, אבל כשאמר השם צבאות הוא מלך, דהיינו שכל כבוד העולם הזה הוא בשביל השם צבאות לבדו, בשביל כבוד אלוקים, אז נחו ולא יכלו לשאול ולחקור עוד כלל.
וכל זה הוא בחינת שבועות, שאז נשלם כבוד השם ע"י התורה שקבלנו, כי אין כבוד אלא תורה. ועיקר זה השלמות אין זוכה כי אם דוד משיח, שזכה לקבל המלכות בשלמות ע"י שהיה עניו באמת, כמו שאמר "ואנוכי תולעת ולא איש" ולא קיבל כבוד המלכות בשביל עצמו כלל. כי עיקר שלמות התשובה זכה דוד, כמו שאמרו רז"ל "לא היה ראוי דוד לאותו מעשה וכו', אלא כדי להורות תשובה" ועל כן אמר דוד כמה פעמים "כל היום כלימתי נגדי וכו'" ועוד "נאלמתי לא אפתח פי וכו', דום להשם והתחולל לו וכו'" וכן הרבה בספר תהילים. כי עיקר התשובה הוא ע"י דמימה ושתיקה שע"י זה זוכים לכבוד אלוקים, דהיינו שיוכלל כבוד מלכים בכבוד אלוקים כנ"ל, שזה בחינת מלכות דוד משיח שהוא יחזיר כל העולם בתשובה, כי עיקר התשובה ע"י זה כנ"ל.
ובוודאי אי אפשר לקבל מהצדיק, שהוא בחינת משה ודוד, שהוא הנקודה העליונה, שעל ידו עיקר התשובה, אי אפשר לקבל ממנו כל זמן שהוא בחינת "השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו וכו'" כמו שרואים בחוש שהצדיק מגלה נוראות ונפלאות כאלה המאירים עיניים ומחיים נפשות לכל מי שרוצה להסתכל על האמת. והרבה בני אדם אף על פי שיכולים ללמוד, אינם רואים כלל אור גדול ונורא כזה, שכל זה נמשך מבחינת "השמן לב וכו'".
וכל זה נמשך מתאוותם הרעות, שעדיין לא התחילו להשתדל כלל להכניע עכירת דמיהם ברעים שבחלל השמאלי, ולא די להם בזה שהם משוקעים עדיין בכל התאוות והרבה מהם בעלי עבירות ממש כאשר הם יודעים בנפשם, אף גם יש להם קנאה הרבה וחפצים בכבוד ומתקנאים מאוד באנשים כשרים החושבים על אחריתם באמת ורוצים לבלעם ח"ו ולקחת לעצמם כל הכבוד ו"השם לא יעזבנו בידו".
כי ע"י זה הם פוגמים בכבוד השם יתברך כנ"ל, כמו שרואים בחוש שהם רודפים אחר הכבוד ורוצים לקחת כל הכבוד לעצמם. וזה "הקנאה התאוה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם" וע"י זה הם בבחינת "השמן לב וכו' ואזניו הכבד ועיניו וכו'" שליבם ואזניהם ועיניהם שמנים וכבדים ואינם רואים ומבינים אורות נוראות כאלו שמאירים הצדיקי אמת בעולם, כי פגם הלב והעיניים והאוזניים נמשך ע"י פגם הג' הנ"ל שהם הקנאה והתאוה והכבוד.
אבל ההיפך מהם הוא מי שחס על חייו ובורח מן הכבוד ומסתכל על אחריתו הנצחי באמת ומשתדל להתקרב אל האמת וסובל חרפות וביזיונות ושפיכות דמים בשביל זה, ע"י זה זוכה לתשובה, בחינת תיקון הלב והאוזניים והעיניים, שיבין בליבו ובעיניו יראה ובאזניו ישמע ושב ורפא לו, והבן היטב האמת לאמיתו למען ייטב לך לעד.