כי כל הדברים שבעולם, אף על פי שכל אחד משונה מחברו מאוד במראהו וטעמו וריחו ותבניתו, אף על פי כן בראשית ותכלית הם באחדות בלי הבדל. כי כל הדברים בראשית משתלשלים משרשם העליון, ששם הכל אחדות גמור, וכולם צריכים לחזור ולהיכלל שם בתכליתם האחרון.
וכעין זה ברא השם יתברך דוגמתו בעולם הזה בגשמיות, והוא העפר הגשמי, שהוא תכלית הגשמיות מכל הנאצלים והנבראים והנוצרים והנעשים שבעולם, והוא בחינת סוף מעשה "סוף מעשה במחשבה תחילה" דהיינו כמו שבתחילת המחשבה, שהיא ההתחלה והשורש והתכלית והסוף של כל הדברים, ששם הכל באחדות בלי שום הבדל כנ"ל, כמו כן בסוף המעשה, שהוא העפר, גם שם הראשית והתכלית של כל הדברים ושם הכל אחד בלי הבדל.
כי העפר הוא הראשית והתכלית של כל הדברים, כי הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר, ושם בעפר כל הדברים הם באחדות בלי הבדל, כי בעפר עצמו אין בו שום שינוי, כי העפר יש לו דמות אחת וטעם אחד בכל מקום, ואף על פי כן צומחים ממנו דברים משונים בלי שיעור, פירות מפירות שונים וכל מיני מתכות ובעלי חיים ובני אדם וכו' הכל הוא מן העפר.
נמצא שהעפר הוא הראשית והתכלית של כל הדברים, ושם הכל אחד בלי הבדל, ועל כן מבחינת עפר, שם עיקר אחיזת השקר, ומשם עיקר הכנעתו וביטולו, וזה גם כן בכלל "הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר" שגם הרע והטומאה שהוא השקר, הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר" ושם מוכרח לכלות זוהמתו ולהתהפך לתחילת שרשו שהוא האמת.
כי גם השקר אחיזתו מהאמת, כי כל שקר שאין בו אמת אינו מתקיים, ועל כן כשנאחז זוהמת הנחש, שהוא עצם השקר באדם, אמר להם השם יתברך "כי עפר אתה ואל עפר תשוב" כי ביטול השקר הוא ע"י העפר בעצמו, שמשם אחיזתו, כי גם השקר בהכרח שיהיה לו איזה שורש ואחיזה.
אבל לכאורה תמוה, מהיכן יהיה שורש לשקר למעלה, ששם כולו אמת, כי הלא האמת היא ההיפך ממש מן השקר. אך שורש אחיזת השקר הוא מהבחינה הנ"ל, מבחינת הראשית של כל הדברים שבעולם, ששם הכל אחד בלי הבדל, כי שם אין הבדל כלל בין כסף לזהב או בין מספר אחד למאה וכן בשאר הדברים, ועל כן משם נשתלשל אחיזה לשקר, שיש לו כח להפוך את הדברים, ולומר על כסף שהוא זהב ועל אחד שהוא מאה וכיוצא בזה לאין קץ, כי הכל נמשך מחמת שבשורש בראשיתם באמת אין הבדל ביניהם, כי שם הכל אחד, וזה עיקר תכלית האמת, ומשם נשתלשל אחיזה לשקר, להפוך מהיפך אל היפך.
אבל משם בעצמו עיקר הכנעתו, כי בודאי עיקר האמת והתכלית הוא לידע שבשורש כל הדברים הכל אחד ולחבר הכל אל האחדות והשלמות, דהיינו לדעת שהשם יתברך ברא כל דבר ולהכיר אותו יתברך ע"י כל דבר שבעולם.
כי בודאי אפילו מי שמבין גדול בכל עניני העולם הזה, בכל מיני מתכות ועל כל הסחורות ואי אפשר להטעותו בעסקי מו"מ, כי הוא יודע ומבין בכל מיני סחורות בין רע לטוב וכו', הנה אף על פי שהוא מבין גדול כל כך בסחורות וחפצי חול ובכל עסקי העולם הזה, אף על פי כן אם אינו מסתכל על התכלית ומחבר הכל להשם יתברך, דהיינו שיעשה מו"מ לשם שמים, כדי שיוכל לעסוק בתורה ולהרבות בצדקה, הנה איש כזה הוא רחוק מהאמת.
מכל שכן שהוא חכם גדול בכל מיני חכמות חיצוניות, ואפילו אם הוא משיג דברים לאמיתתן, כמו שיש כמה חכמות שהשיגו אמיתתן, כגון חכמת ההנדסה והמספר, אף על פי כן אם אינו מסתכל על התכלית האחרון ומי ברא כל אלה, הרי הוא רחוק מהאמת. מכל שכן אם ע"י חכמתו נתעה ונבוך מחכמה לחכמה, עד שבא לידי כפירות בהשם יתברך או בדבר אחד מתורת משה בכתב ובע"פ, הנה איש כזה לא די שרחוק מן האמת, אלא הוא עיקר השקר, כי מה יועיל לו שיודע שקרקע זו כך וכך ארכה ורוחבה באמת על פי חכמת ההנדסה או כמה גובה מגדל זה וכו', מאחר שאינו מאמין ויודע מי ברא אותו ואינו חושב מחשבות, ואינו משתדל לעבוד באמת את מי שברא את הקרקע הזאת והמגדל הזה ואת כל הדברים שבעולם עם כל החכמות הכלולים בהם. וחכמתו ודעתו עומדים לו לרועץ, כי דוקא על ידם הוא מתרחק ביותר מעצם האמת, שהיא התורה והצדיקים האמתיים והוא מטעה ומרמה את הבריות בחכמותיו.
כי אף על פי שישנם חכמות שהם אמת, אף על פי כן מאחר שמתרחק ע"י זה מהחכמה האמתית, שהיא תורת משה, בכתב ובעל פה, בודאי אין שקר וטעות גרועים מזה, שמחליף עולם עומד בעולם עובר, ובאמת אינו מטעה את העולם כי אם את עצמו, כי אחריתו עדי אובד, וסוף כל סוף ישוב אל העפר ומאומה לא ישא בעמלו מכל החכמות האלו, אדרבה יהיה אחריתו להכרית ע"י זה דוקא, מאחר שחטא והחטיא את הרבים בכפירות ובלבולי אמונה ע"י חכמתו דוקא.
והוא דומה כמו מי שהוא חכם בגניבות בכמה תחבולות, איך להיכנס לתוך בית סגור עם שומרים והוא עושה תחבולות נפלאות בחכמתו, עד שחותר וגונב אוצרות מבית המלך. נמצא שהוא חכם גדול ומתפאר בעצמו לפני כל חבריו הגנבים, כמה רב חילו וחכמתו, לחתור ולגנוב סגולות כאלו. ואחר כך תופסים אותו ומענים אותו ותולים אותו על העץ וכל האוצרות חוזרים אל המלך.
על כן אין שום חכמה ותבונה ועצה לנגד השם, כמו שנאמר "בדבר השם מאסו וחכמה מה להם" ובודאי טוב יותר מי שהוא תם וישר מעודו ואינו מבין על שום סחורה ולא על מיני מתכות ואינו בקי בשום חכמה אבל הוא עוסק בתורה ועבודה יומם ולילה.
כי אף על פי שאינו יודע להבחין האמת בין כסף לבדיל כו', אבל הוא יודע האמת לאמתו שהכסף והבדיל, את שניהם ברא השם יתברך, הבורא היחיד יתברך שמו, שעיקר התכלית לעבדו באמת, על פי התורה שבידינו. ועל זה נאמר "טוב רש הולך בתומו מעיקש דרכים והוא עשיר" כי אף על פי שזה עשיר ובקי בכל הסחורות, אבל מאחר שהוא עיקש דרכים, בודאי טוב רש ממנו, מאחר שהולך בתומו כנ"ל, וכמו שמצינו בצדיקים הראשונים שנמצאו בהם כאלה שלא היו מכירים אפילו בצורת מטבע.
נמצא שעיקר האמת הוא התכלית, דהיינו שיסתכל בכל דבר על האמת לאמתו, שבכל דבר שיראה יאמין מיד שהשם יתברך ברא אותו ברצונו בתבנית הזאת ובטעם הזה, ויכסוף וישתוקק לעבוד את השם יתברך ע"י זה הדבר, וזה עיקר האמת. אבל מי שיודע האמת, שזה כסף צרוף וזה זהב אבל כופר בעיקר ח"ו, בבורא אותו, או אפילו אם מאמין בהשם יתברך שברא אותו, אבל אינו מאמין במצוות התלויות בזה הדבר, כגון שהוא חכם גדול לעשות בזהב וכסף ויודע האמת להבחין בין הסחורות אבל הוא עושה מלאכה בשבת או ביום טוב, הנה בודאי אין שקרן ורשע ממנו, מאחר שכופר במצוות השבת ויום טוב.
על כן עיקר האמת הוא התכלית, דהיינו שיכוון בכל דבר לאמיתתו, שיזכה לעבוד את השם יתברך ע"י זה הדבר, ובכל הדברים תהיה כוונתו בשביל שורש התכלית, שהוא השם יתברך והתורה והצדיקים, שהם עצם האמת וע"י זה נתבטל השקר.
ובוודאי מי שמסתכל תמיד על שורש האמת, שהוא להתקרב להשם יתברך ולתורתו לצדיקיו האמתיים ולנלווים אליהם באמת, שזה העיקר, וחוץ מזה הכל שקר, בודאי בסוף יזכה לאמת. ואפילו בעת שנתעה ח"ו באיזה שקר אינו נענש על זה, מאחר שכוונתו לשמים, ובלבד שלא יטעה את עצמו, שיאמר שכוונתו לשמים ובאמת אינו כן, והלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות, כי בוחן ליבות הוא יודע האמת.
וזה כלל גדול ועצה נפלאה בעבודת השם לכל אדם שבעולם, מגדול ועד קטן, באיזה מדרגה שהוא, בפרט בדורות הללו שהתגבר השקר ובלבל את העולם מאוד מאוד כמעט בלי שיעור, ועיקר העצה נגד השקר הוא האמת, היינו שלו יטעה האדם את עצמו ובכל דבר שהוא מסופק בו ואינו יודע האמת, יחשוב בליבו שהוא רוצה רק את האמת לאמיתו, ויבקש מהשם יתברך שיזכהו לנקודת האמת ואחר כך ימסור כל תנועותיו להשם יתברך ואז איך שיוליכהו השם יתברך, כך הוא האמת.
ואפילו אם רואה שעשה כך ועדיין לא זכה לאמת, ואפילו אם לפעמים נודע לו אחר כך שטעה בעצמו באיזה דבר, אף על פי כן אם היתה כוונתו רצויה באמת, נחשב הכל לאמת, כי "רחמנא לבא בעי" וכמו שאמרו רז"ל "ובלבד שיכוון ליבו לשמים". וגם מי יודע דרכי השם נפלאות תמים דעים, אולי זה הוא דרכו והליכתו לאמת, שאי אפשר לו לפי מעשיו לזכות לאמת, כי אם על פי דרכים אלה שעבר בהם, כי דרכיו יתברך נפלאים מאתנו מאוד. וכל הדברים האלה אי אפשר לבאר בפה ובכתב, כי הם מהדברים שאין להם שיעור כנ"ל, ואף על פי כן האמת היא אמת ומי שיחפוץ באמת לאמיתו ואינו מטעה את עצמו, בודאי סוף כל סוף יזכה לאמת.
וזה בחינת עפר, שהוא התחילה של כל הדברים והסוף והתכלית של כל הדברים, כי הכל מן העפר והכל שב, ומשם שורש אחיזת השקר, בבחינת "ונחש עפר לחמו" בחינת "ועפר תאכל כל ימי חייך" ושם הכנעתו וביטולו, בבחינת "אמת מארץ תצמח" כי עיקר אחיזת השקר הוא מבחינת עפר, מחמת ששם הכל אחד, שמזה נשתלשל אחיזת השקר, להפוך הדברים מכסף לזהב וכיוצא בזה, מחמת שבשורשם באמת אין בהם שינוי כנ"ל, אבל ע"י זה עיקר ביטולו והכנעתו של השקר, כי ע"י שורש האמת מתבטל השקר.
כי עיקר הכנעת וביטול השקר, שהוא בלי קץ ומספר, הוא ע"י שורש האמת, ששם הוא גם כן למעלה מהמספר, מחמת ששם הכל אחד כנ"ל. כי מי שמסתכל על השורש והתכלית, שהוא עצם האמת, שהוא הבורא יתברך שברא את כל הדברים יש מאין ואליו הם שבים ללכת ולחזור ולהיכלל בו בסופם בעת חידוש העולם. מי שמסתכל על זה, בודאי אין לשום שקר אחיזה בו ומכל מיני רע וטומאה ושקר יכול לחזור לאמת ולקדושה, שהוא השם יתברך, מאחר שבכל מקום שהוא, יודע שהכל מהשם יתברך והשם יתברך נמצא בכל מקום תמיד בבחינת "אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך".
ועל כן מי שמאמין בזה תמיד, בודאי אין שום חושך ושקר ורע וטומאה בעולם שיוכל להרחיקו מהשם יתברך ותורתו והצדיקים האמתיים, שהם 'כולא חד' עצם האמת שהוא אחד. וכל מה שמרבה הבעל דבריו בשקריו ורמאויותיו להרחיקו מהאמת, יתקרב אל האמת יותר ויותר ע"י זה דוקא, בבחינת "ירידה תכלית העליה" וכמו שאמרו רז"ל, שישראל משולים לעפר ולכוכבים, כשהם יורדים, יורדים עד עפר, וכשהם עולים, עולים עד הכוכבים".