מכל האמור לעיל אנחנו לומדים שעיקר עבודת האדם ומדרגתו אינה נמדדת ע"פ הצלחות והישגים בלבד, אלא עיקר העבודה של האדם מתבטאת ברצונות, בשאיפות, בהתחלות החדשות, בהתמודדות שהוא עובר, במאמץ ובנאמנות שלו. רבינו נותן לאנשיו את הכלים כיצד להתמודד בכל מצב בין בעליה ובין בירידה, כיצד להחזיק באמונה וכמובן את הדעת מהם הדברים החשובים באמת וכיצד עלי לנהוג בכל מצב בו אני נמצא.
הלימוד הזה הוא בעיקר לימוד מעשי, אנחנו לומדים בשטח את מה שרבינו מלמד אותנו בספרים, רבינו רוצה שנקנה את הדעת הזאת לא רק נלמד ונבין אותה בשכל, על כן האדם עובר מה שעובר הכל כדי להכשיר אותו כיצד לנהוג בכל מצב.
ועל כן אומר רבינו בליקוטי מוהר"ן ו': "כשרוצה האדם לילך בדרכי התשובה, צריך להיות בקי בהלכה, וצריך להיות לו שני בקיאות, היינו 'בקי ברצוא', 'בקי בשוב', כמו שכתוב "זכאה מאן דעיל ונפק". וזה בחינת: "אם אסק שמים שם אתה" בחינת 'עיל', בחינת בקי ברצוא, "ואציעה שאול הנך" בחינת ונפק, בחינת בקי בשוב. וכשיש לו אלו השני בקיאות הנ"ל, אזי הוא הולך בדרכי התשובה וזוכה לכבוד השם, כמו שכתוב: "וכיבדתו מעשות דרכיך, היינו שזוכה לכתר, ואז ימין השם פשוטה לקבל תשובתו".
כי הבקיאות הנ"ל נצרכת לכל אדם הרוצה לילך בדרכי השם יתברך, כי צריך לעבור אלפים של ירידות ועליות כדברי רבי נתן ואם לא יהיה חזק מספיק לא יוכל להחזיק בדרכי התשובה. והדרך היחידה להחזיק מעמד הוא להחזיק ברצון בכיסופים ובשאיפות וכמובן גם בתפילות ובאמונה בדברי הצדיקים, כמו שמוסיף רבי נתן: "כי מי שמאמין באמת ברצון, היינו שהכל מתנהג רק ברצונו יתברך לבד, בוודאי הוא משתוקק ורוצה וכוסף אליו ולעבודתו יתברך ברצון חזק מאוד, ואפילו אם לפעמים נופל ממדרגתו ואפילו אם נפל לעבירות, אף על פי כן כל זמן שיש לו אמונה שלימה בהשם יתברך ומאמין שהכל מתנהג רק ברצונו יתברך לבד, בוודאי עדין יש לו רצון חזק להשם יתברך.
כי סוף כל סוף מה יהיה בסופו, כי אין חושך ואין צלמות להסתר שם פועלי און, כי בוודאי ריבוי עוונותיו לא יוכלו להסתירו מפניו יתברך וסוף כל סוף יצטרך לתת דין וחשבון לפני כיסא כבודו יתברך ומה יעשה ליום פקודה. על כן, אף על פי שיכול לפעמים שהאדם משים כל זה אל ליבו ויותר מזה, ואף על פי כן אינו יכול להתגבר על תאוותו, אבל על כל פנים יש לו רצון חזק מאוד מאוד לשוב אליו יתברך, מאחר שמאמין ברצון השם יתברך והכל מתנהג ברצונו יתברך, והשם יתברך ישלם לכל אדם כפועלו וכמעשה ידו, מי פתי שלא יכסוף וירצה ברצון חזק מאוד מאוד בכלות הנפש לשוב אליו יתברך, להינצל מן השאול תחתיות ומשאר עונשים קשים ומרים מאוד רחמנא ליצלן, ולזכות לחיי עולם הבא הנצחי".
מדברי רבי נתן אנחנו יכולים להבין ביתר שאת וביתר עוז את מעלת הרצון דקדושה, שלא משנה היכן האדם נמצא גם אם הוא מונח בעבירות וכביכול נמצא בתכלית הריחוק או שרק נדמה לו שכך, העיקר שהכל תלוי בו שיחזיק ברצון ובשאיפה אל האמת, נכון כרגע אני לא רואה כל שינוי בעצמי או במעשי, נדמה לי שמרחיקין אותי, אך את הרצונות הטובים שלי אי אפשר לקחת, הרצון שלי חופשי ואני רוצה את האמת ואת השם יתברך.
נקודה נוספת שמדגיש רבי נתן שהאמונה צריכה להיות חזקה שהכל מתנהל ברצונו יתברך ואין מי יאמר לו מה תעשה ומה תפעל ואין שום מניעה או מעצור מלפני השם יתברך לעשות כל דבר שעולה ברצונו. ועל כן כל עוד שרצוני מחובר לרצון השם יתברך, אפילו אם אני נמצא בתכלית הריחוק, הרי שמלפניו אין שום מעצור ואם אהיה חזק ברצון הזה להתקרב אליו יתברך ולהיות כרצונו, אזי כל הירידות שלי יתהפכו לעליות גדולות וכל הרגשת הריחוק שלי תהפוך לקרבה גדולה.