על פי המעשה הנורא מאוד של ה'שבעה בעטלירס' של רבינו הקדוש הנדפס בספר סיפורי מעשיות, מעניין הבעטליר הראשון שהיה עיור ובא אצל החתן והכלה על החתונה אחר החופה ואמר להם שנותן להם מתנה לדרשה "שתהיו זקנים כמוני וכו' ותחיו חיים ארוכים כמוני, ואתם סבורים שאני עיור, באמת אין אני עיור כלל, רק שכל העולם כולו אינו עולה אצלי כהרף עין וכו' כי אני זקן מאוד ואני עדיין יניק לגמרי ולא התחלתי עדיין לחיות כלל, ואף על פי כן אני זקן מאוד, ויש לי הסכמה על זה מהנשר הגדול וכו'".
והבן היטב היטב ואם עיני שכל לך, תבין מרחוק מה עמקו מחשבותיו ואי אפשר להאריך בזה כלל, והחפץ באמת יראה ויבין משם גדולת השם יתברך וגדולת הצדיקים האמתיים הגדולים, גודל מעלתם שזכה כל אחד ואחד כפי מה שהתפאר בעצמו במעשה הנ"ל.
למשל בעניין שיתבאר לפנינו, שהתפארו הזקנים וכל אחד סיפר עד היכן הוא זוכר מהזיכרון הראשון שלו. והקטן במעלה מכולם, שהוא גבוה מאוד מאוד מה שאי אפשר להכניס עוצם גדולתו ותוקף קדושתו, התפאר שזוכר מה שנעשה עמו בעת שחתכו את טבורו. וראה והבן היטב, הנמצא כזה אפילו 'חד בדרא' שיוכל להתפאר בזה, שיזכך ויקדש גופו וחמריותו כל כך עד שיזכה לזכור מה שנעשה עמו אז בתחילת הלידה, כשיצא לאוויר העולם בעת שחתכו את טבורו, וזה היה הזקן הקטן שבכולם.
וממנו תראה מעלת קדושת הזקן הקדוש השני, שהיה בעיניו לשחוק מעלת הזקן הראשון ואמר בתמיה "זה מעשה ישן? אני זוכר זה המעשה, אבל אני זוכר גם כשהיה הנר דולק" דהיינו שהיה זוכר גם מה שנעשה עמו בעת שהיה בבטן אמו שהיה נר דלוק על ראשו כמבואר שם.
והנה מעלת זה הזקן השני על הראשון יכולים להבין קצת מרחוק, אף על פי שאנו רחוקים מזה מאוד מאוד, כי החילוק הגדול שיש לאדם בין קודם שיצא לאוויר העולם ובין אחר כך, מבואר בדברי רז"ל ובמדרשים ובזוהר הקדוש, כי בעת כשהוא במעי אמו, אז נר דולק על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו. וכיוון שיצא לאוויר העולם, מיד בא מלאך וסטרו על פיו ושוכח הכל, וכל עבודת האדם בעולם הזה, שיזכה לידע ולהשיג מה שידע מתחילה בעת שהיה נר דלוק על ראשו, שאז היה מסתכל באור הגנוז משבעת ימי בראשית, שבו היה האדם צופה מסוף העולם ועד סופו כמובא.
ועתה ראה והבן והבט כמה גדלה מעלת הזקן השני על הראשון, כגבוה שמים על הארץ, וכן הזקן השלישי על השני וכן כולם, כי אפילו שהקטן שבהם גבוה מאוד מאוד, עד שאין נמצא כמותו כי אם יחיד בכמה דורות, אף על פי כן כנגד השני הגבוה ממנו נחשב הוא כנקודה, וכן השני כנגד השלישי וכו', עד זה שהתפאר שהוא הבעטליר העיור בעצמו, שאמר שהוא זוכר את כל אלו המעשיות והוא אינו זוכר כלום, כי זה כלל גדול שאפילו המדרגה הגבוהה שבמדרגות, אף על פי כן כנגד המדרגה הגבוהה ממנה נחשבת כנקודה בעלמא כנגדה.
כי הזקן הראשון זכר כשחתכו את התפוח מן הענף, דהיינו בעת שחתכו את טבורו, והשני סיפר שזוכר גם כשהיה הנר דולק, היינו מה שנעשה עמו בעת העיבור שהיה נר דולק על ראשו, והזקן השלישי סיפר שזוכר גם בעת שהתחיל להתרקם בגוף, והרביעי סיפר שזוכר גם בעת שהיו מוליכים הגרעין לנטוע הפרי, דהיינו שנמשכה הטיפה בעת הזיווג. והזקן החמישי סיפר שזוכר גם את החכמים שהיו ממציאים את הגרעין, דהיינו שזוכר גם כשהיה עדיין במוח, והשישי והשביעי זכרו גם את המראה והטעם והריח קודם שנמשך על הפרי, שהוא בחינת נפש רוח ונשמה וכו'. והתינוק שהוא הבעטליר העיור בעצמו, שמספר כל זה, אמר שזוכר לא כלום, כי הוא למעלה מן הכל, וזוכר אפילו מה שהיה קודם נפש רוח ונשמה, שהיא בחינת אין וכו', ועיין כל זה היטב, ואם תרצה להביט בעין האמת תראה מרחוק פלאות השם אשר לא נשמע ולא נראה כזאת מימות עולם.
וזה בחינת תפילין, כי תפילין הם בחינת זיכרון, כמו שנאמר "ולזכרון בין עיניך" כי עיקר הזיכרון תלוי בתיקון העיניים דוקא כמובן במעשה הנ"ל, שזה העיור, שהיה עיור לגמרי מ'חיזו דהאי עלמא', שלא היה לו שום הסתכלות כלל בזה העולם, עד שזכה שכל העולם לא היה עולה בעיניו אפילו כהרף עין, שזה עיקר תיקון העיניים, זכה לתכלית שלמות הזיכרון שאין שלמות אחריו, כמבואר לעיל שזה העיור היה זוכר יותר מכולם.
והנה עיקר כוונת הדברים הנ"ל לעניין המעשה הוא מה שראיתי ושמעתי מפי רבינו ז"ל בעצמו כמה פעמים, שהיה חי חיות חדשה בכל פעם, כאשר שמעתי ממנו כמה פעמים שאמר "אני חייתי היום חיים שלא חייתי מעולם חיים כאלו" וכן שמעתי עוד פעמים אחרים שדיבר הרבה מעניין החיים, שהכל נקרא חיים אצל העולם, אבל באמת עיקר החיים הוא חיים ארוכים אמתיים, שהם בחינת החיים ארוכים של העיור כנ"ל, שהוא חי חיים ארוכים באמת, כי התפאר שהוא זקן מאוד ועדיין יניק מאוד ולא התחיל עדיין לחיות כלל, כי זה עיקר החיים, כשמתחילים לעבוד את השם יתברך בכל פעם מחדש כאילו לא התחיל עדיין בעבודתו כלל, וכמו שכתוב "אשר אנוכי מצוך היום" ודרשו רז"ל "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים" וכמו שראיתי מרבינו ז"ל פעמים אין מספר, שאף על פי שבשעה הקודמת התפאר עצמו בגדולות ונוראות וגילה תורה נפלאה אשר לא נשמע כזאת כדרכו, ואחר כך בשעה אחריה ראינו אותו שרוי בצער גדול וכמה פעמים פירש צערו ושיחתו לפנינו מעומק הלב, שהוא מצטער מאוד איך זוכים להיות יהודי, כמו שלא הריח מעולם ריח עבודת השם. ומי שלא ראה זאת אי אפשר לצייר לו בכתב עניין זה, ובכל פעם היה רגיל לומר שעכשיו אינו יודע כלל, אף על פי שבשעה הקודמת גילה מה שגילה והתפאר שהשיג מה שהשיג מה שאי אפשר לגלות, והכלל שמעולם לא עמד על מדרגה אחת, רק היה הולך בזריזות בכל פעם מדרגא לדרגא ברום המדרגות העליונות והגבוהות.
וזה עיקר החיות באמת, שזוכים להתחיל בכל פעם מחדש בעבודת השם שהיא עיקר החיים באמת, ועיקר עבודת השם, שתהיה עבודתו בכל פעם מחדש ולא ייפול לזיקנה של הס"א, שלא תזקן עבודתו אצלו ח"ו וכמו שהזהיר רבינו ז"ל על זה ואמר שאסור להיות זקן, הן צדיק זקן והן חסיד זקן.
כי צריכים להתחיל בכל פעם מחדש, וזה עיקר החיים הארוכים של הזקן דקדושה שהוא העיור הנ"ל, כי היה זקן מאוד ויניק מאוד, היינו שכל מה שנזקן ביותר ונכלל בזקנה דקדושה ביותר כך היה יניק יותר, כי השיג בכל פעם שעדיין הוא רחוק מאוד מהשם יתברך, כי לגדולתו אין חקר ועל כן כל מה שנכלל בזקנה דקדושה יותר, ראה והשיג שעדיין לא התחיל לחיות כלל, עד שזכה לחיים ארוכים כנ"ל.
וזה בחינת תפילין שהם בחינת חיים כנ"ל, שנאמר "ואתם הדבקים בהשם אלוקיכם חיים כולכם היום" שנאמר על תפילין כידוע, כי זה עיקר התפילין, כדי שנזכה ע"י מצוות תפילין לחיות חיות חדשה דקדושה, לחדש כנשר ימיו ולהתחיל בעבודתו יתברך בכל פעם מחדש ולא יפול לזיקנה דס"א, שלא תהיה עבודתו בעיניו כישנה, אלא חדשה ממש כאילו לא התחיל מעולם כלל.
כי באמת אפילו מי שהוא צדיק גדול מאוד וטרח ויגע שנים הרבה בעבודתו יתברך, אף על פי כן לפי חידוש מעשה בראשית שבכל יום, עדיין לא התחיל לעבוד כלל, כי השם יתברך עושה חדשות בכל עת, כמו שנאמר "ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית" ואין יום דומה לחברו, כי הוא יתברך מחדש נפלאות חדשות בכל עת ובכל שעה וכמבואר בכתבי האר"י ז"ל, שאין יום דומה לחברו ואין שעה דומה לחברתה, ובכל רגע ורגע משתנים עליית העולמות וסדרם ומעמדם והנהגתם, בשינויים נפלאים ונוראים עד אין חקר.
וכל המשכת חיותם הוא כפי עבודת האדם בעולם הזה, שבו תלוי הכל מראש ועד סוף, ועל כן צריך בכל פעם לעבוד את השם יתברך מחדש כפי חידוש מעשה בראשית שבכל העולמות, שצריכים עכשיו וכפי התגלות גדולת הבורא יתברך שצריכים לגלות עכשיו, כי "יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחוה דעת" שבכל יום ובכל לילה ובכל עת ובכל שעה נתגלה גדולתו יתברך בדרך הכרה וידיעה חדשה שלא היה מעולם, ועל כן צריכים להתחיל בכל פעם בעבודתו מחדש בבחינת "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים" וזה עיקר החיות בחינת חיים ארוכים כנ"ל.