כידוע הרבה צדיקים ובפרט רבינו הקדוש אמרו פעמים מספר שהם לא יודעים כלום, והרי אנחנו יודעים שהצדיקים הגדולים במעלה הגיעו למדרגתם בזכות ההשגות הגדולות והדעת הנשגבה שהייתה להם ובוודאי אין לשער ולתאר מדרגתם וחכמתם, אם כך, כיצד הם אומרים על עצמם שהם לא יודעים כלום.
אלה שבפשט הדברים, כנגד חכמתו וגדולתו האין סופית של הבורא יתברך, אין שום שייכות והשגה לאף נברא "כי לא מחשבותי מחשבותיכם" ואם כך, כל פעם שהצדיק מגיע לאיזו מדרגה, מעלה או השגה חדשה, הוא מבין שעדיין לא השיג והגיע לכלום ומי יודע מה אפשר עוד לדעת או לגלות.
כל שכן אנחנו הפחותי מעלה שבדור הזה, שאין אנו יודעים כלום באמת, כל מה שנשאר לנו זה רק לבטל את שיכלנו בפני הצדיקים האמיתיים, כמו שאמר רבי נתן שכל דבר חדש שהוא למד מרבינו נוסף בו שכל חדש.
הצדיקים נותנים לנו צורת הסתכלות על המציאות ומחשבה חדשה, המחשבות שלנו לא תמיד מתרגמות את המציאות האמיתית ואנו צריכים את צורת הסתכלות והמחשבה שהצדיקים נותנים לנו. גם הצדיק עצמו שעולה בכל פעם 'מדרגא לדרגא', בכל פעם הוא צריך להשליך את שיכלו שמכבר כדי לקבל שכל חדש והשגות חדשות.
כותב על זה רבי נתן בליקוטי הלכות, הלכות ביהכ"נ ה': "כי הצדיק הולך בדרך זו תמיד, שבכל פעם שבא להשגה שלימה גבוה מאוד אינו מסתפק בזה כלל, רק הוא מתחיל מיד לחזור ולחפש ולבקש אחר השגה הגבוה יותר ויותר, ואזי עושה עצמו כאינו יודע כלל ומסלק דעתו לגמרי ונעשה איש פשוט גמור, כאילו לא התחיל מעולם להשיג כלל, עד שאינו יכול להחיות את עצמו בשום דבר כ"א בחסד חינם שהיה מקיים העולם קודם מתן תורה".
כידוע כל העולם מתקיים בזכות התורה הקדושה כמו שנאמר "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמיים וארץ לא שמתי". אם כן מה היה מקיים את העולם לפני מתן תורה, זה החסד חינם, שהקב"ה קיים את העולם בחסדו יתברך ללא שום פעולה מן התחתונים. ובכן כאשר הצדיק רוצה להגיע להשגה חדשה או לתורה גבוה יותר, הוא משליך את כל השגותיו ועושה עצמו כאיש פשוט לגמרי, ואז הוא מחייה את עצמו בחסד חינם של הקב"ה, מתחיל מחדש ומגיע להשגות גבוהות יותר.
ממשיך רבי נתן וכותב "כי כשהצדיק מסלק השגתו ונעשה איש פשוט זהו בחינת שכחה, שמשכח מעצמו ההשגה הראשונה בכוונה ומסלקה מדעתו כאילו לא השיג כלל, והכל כדי שיבוא להשגה גבוהה יותר ובזה מחייה כל הפשוטים וכל הנופלים שבעולם".
אם כך הסיבה הראשונה לכך שהצדיק יורד ממדרגתו ועושה עצמו כאיש פשוט לגמרי, היא כדי שיבוא אחר כך להשגות גבוהות יותר. אך ישנה סיבה נסתרת וגבוהה יותר למהלך זה של הצדיק.
כאשר הצדיק משכח מעצמו את השגותיו ואת תורתו ונהייה איש פשוט, הוא למעשה מקבל חיות באותו זמן מהחסד חינם של הקב"ה, כי כרגע אין בו כביכול תורה והחיות שהוא מקבל אינה בזכות התורה שלו, רק הכל הוא מהחסד חינם של הקב"ה, שהיה מחייה את העולם גם קודם מתן תורה.
במעשה זה, הצדיק מחייה את כל הפשוטים וכל הנופלים שבעולם, כי הצדיק יסוד עולם הוא שורש כל נפשות ישראל וכולם אחוזים ומחוברים בו, על כן, כאשר הצדיק מושך חיות מהחסד חינם של השם יתברך, הוא ממשיך את החיות הזאת גם לכל המרוחקים והנופלים שלא מגיע להם חיות כפי מעשיהם.