באמת השמחה הגדולה ביותר מכל השמחות ומכל העבודות זו השמחה שאנחנו שמחים בהשם יתברך ובתורתו, כי באמת שום שמחה משום דבר שבעולם לא יכולה להשתוות לשמחה הזאת שאנחנו דבוקים בו יתברך והשם יתברך בחר בנו ונתן לנו את תורתו. כי עכשיו בעולם הזה אין אנו מודעים את הדברים עד להיכן הם מגיעים ומה המשמעות האמיתית שלהם, אבל אנחנו יכולים קצת להשיג מההתנוצצות שיש לנו בלב מעניין זה כמו שכותב רבי נתן בליקוטי הלכות, אבן עזר, הלכות פריה ורביה ג', וזה לשונו: "באמת לאמיתה אין שום שמחה בעולם כי אם כשזוכין להאמין ולידע ממנו יתברך, שזה עיקר החיים האמיתיים "לכל חד כפום מה דמשער בלביה", "כי בו ישמח ליבנו" כי בו דווקא ישמח ליבנו, כי אין שום שמחה אחרת באמת חוץ מזה. ודבר זה אי אפשר לבאר כלל לא בפה ולא בכתב רק "כל חד כפום מה דמשער בלביה" בבחינת "נודע בשערים בעלה" כפי מה שזוכה לפעמים להרגיש מעט עריבות ונעימות מתיקות השמחה האמיתית הזאת ויכול להבין היטב שאין שום שמחה אחרת חוץ מזה, מה שאנו יודעים מהבורא הכל יכול יתברך לנצח ע"י אמונתנו הקדושה".
ועוד מוסיף רבי נתן בעלים לתרופה וכותב "אשינו! מאושרים אנחנו! מה טוב חלקנו! שהרי אנו יודעים את האמת על התכלית הנצחית: שהאדם נברא כדי להכיר את השם יתברך שמו, ולמען מטרה זו כדאי לחוות את כל עמל העולם הזה. יתרה מזו, עצם העובדה שאדם יודע זאת ומאמין בכך מקלה על עמלו ומאפשרת לו להפוך את הכל לשמחה!".
כאשר האדם עסוק כל הזמן בהתבוננות על עצמו ועל מצבו, בוודאי שהוא יכול ליפול ברוחו, הרי אנחנו לא מושלמים ומה עוד שבעולם הזה החיים לא קלים ואם כך עיקר העבודה שלנו לרומם את דעתנו למעלה מהמקום והזמן. אומר רבינו שהאדם צריך לדבק מחשבתו ב'עלמא דאתי' כלומר להזכיר לעצמו שהעולם הזה אינו התכלית ועיקר העבודה שלנו כאן בעולם הזה זה להכיר את השם יתברך ולהכין עצמנו לחיי העולם הבא.
על כן רבי נתן מדגיש את העובדה שאין שום שמחה אמיתית בעולם, רק כאשר זוכים להאמין ולידע ממנו יתברך, כי בו ישמח ליבנו. כי באמת כל השמחות של זה העולם חולפות ועוברות, רק השמחה האמיתית היא שמחת הלב, שהאדם מחובר ומקושר לחיי החיים ומרגיש את קדושת השם בליבו, אם האדם מרגיש זאת לפעמים הוא יודע שאין שום שמחה אחרת שיכולה להשתוות לזו השמחה.