וזה בחינת מזוזה שקובעים בפתח הבית, כדי שיזכיר את עצמו בעולם הבא שלא ישכח את השם יתברך, כמו שנאמר "שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד" שזה עיקר בחינת זיכרון עולם הבא. כי עיקר העולם הבא הוא, שאז יכירו וידעו את אחדותו יתברך, כמו שנאמר "ביום ההוא יהיה השם אחד וכו'" וכתיב "כי כולם ידעו אותי" שזה עיקר שעשוע עולם הבא.
וזיכרון זה לזכור בהשם יתברך, שהוא זיכרון העולם הבא, צריכים להיזהר ביותר כשבונים בית, כי זה שבונה בית הוא כאילו שוכח ח"ו את העולם הבא ועושה לעצמו קביעות דירה בזה העולם הכלה ועובר. כי באמת אם יעמיק מחשבתו באמת בקביעות חיי עולם הבא, ובמהירות פריחת העולם הזה העובר כצל עובר וכענן כלה, בוודאי אין שיגעון גדול מזה כשרוצה לבנות לעצמו בית על רגע קל כזה, אשר מוכן לעבור מכאן בלי ספק חיש קל מהרה.
ועל כן באמת ציווה יהונדב בן רכב לבניו שישבו באוהלים ולא יבנו בתים וכו', כי מי שבונה ביתו בלא דעת ושוכח את העולם הבא, בוודאי גרוע ממשוגע, ועל זה נאמר "הוי בונה ביתו בלא צדק וכו'" וכתוב "הבונים חרבות למו ובתים יעתדן לגלים וכו'" וכן הרבה. על כן בכניסת הבית צריכים להיזהר מאוד לזכור תיכף בעולם הבא, ששם עיקר הבית ושם עיקר הקביעות, ומה שבונה לו בית בזה העולם הוא גם כן רק בשביל העולם הבא, כדי שיוכל לעבוד בביתו את השם יתברך בעסק התורה והתפילה והכנסת אורחים וכבוד שבת וכו'. כי צריך כל אחד לכוון בבניין ביתו שיהיה ביתו בית תורה, בית תפילה, בית וועד לחכמים, בית פתוח לרווחה ויהיו עניים בני ביתו ואז ביתו בית השם, ועל זה נאמר "בחכמה יבנה בית וכו'" ואז בוודאי מצווה גדולה שיבנה לו בית לשם השם.
ועל כן צריכים לקבוע מזוזה, כדי לזכור תיכף בכניסת הבית ביחוד השם יתברך, שזה בחינת זיכרון עולם הבא, ואז דוקא הבית ראוי להבנות ולהתקיים כי אינו שוכח ח"ו את העולם הבא ועושה לעצמו קביעות בית בעולם הזה העובר ח"ו, רק אדרבא הוא בונה ביתו בשביל זיכרון בעולם הבא דוקא שהוא יחוד שמו יתברך וכנ"ל. ואזי ביתו נבנה ע"י הצדיקים המקיימים את העולם שהם עוסקים לבנות בתים הרבה עד שנעשים מהם ש"י עולמות.
וזה בחינת שם שד"י במזוזה, אותיות ש"י וד'. ש"י הם בחינת הש"י עולמות, שהם שעשוע עולם הבא, וד' היא בחינת אחדות השם יתברך מארבע רוחות השמיים, ומשם בניין הש"י עולמות, ע"י שמייחדים כל הד' רוחות ומאמינים שכל הד' רוחות העולם וכל חילוקי הדעות שבהם, כולם שבים אל מקום אחד למקור אחדותו יתברך.
כי עיקר הש"י עולמות, שהם קיבול השכר של הצדיקים בעולם הבא, הוא בחינת השגות אלוקות, שישיגו אלוקותו ואחדותו יתברך בהשגות נפלאות כאלה, שמהם יהיו נבנים בחינת בתים והיכלות ברוחניות עליון, שהם בחינת ש"י עולמות, אשרי הזוכים להם. אשר עליהם נאמר "אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך נשבעה בטוב ביתך" בחינת "אחת שאלתי וכו' שבתי בבית השם וכו' לחזות בנועם השם ולבקר בהיכלו" שהוא מרבה לבנות ביתים והיכלות וחצרות ופלטין קדושים ונוראים כאלו, עד שבונה ש"י עולמות כנ"ל. ועל כן כותבים שם זה במזוזה, כי זה עיקר תיקון הבית ע"י המזוזה שיהיה בחינת שלום בית, בחינת הבתים של הש"י עולמות וכנ"ל.
וזה "למען ירבו ימיכם וגו' על האדמה אשר נשבע לתת להם כימי השמים על הארץ" כי פסוק זה עיקרו מדבר על שכר עולם הבא, כמו שאמרו רז"ל "לתת לכם אין כתיב, אלא לתת להם מכאן לתחיית המתים מן התורה" וזה על האדמה, הוא אדמת קודש ארץ החיים, וזה כימי השמים על הארץ, בחינת הש"י עולמות שזוכים הצדיקים שהם קיבול השכר שירשו הצדיקים בעולם הבא. היינו כפי מה שקידש וטיהר כל אחד ואחד את עצמו וזכה לעסוק בתורתו ועבודתו יתברך, כמו כן יזכה לאריכות ימים, לעולם שכולו ארוך על האדמה, היינו שיזכה לעולם הבא שהוא בחינת הש"י עולמות.