צריך כל אחד לזכור תמיד, שכל המניעות שעוברים עליו, כולם הם בחינת 'כח המכריח' שרוצה להרחיק את האדם מהתכלית האמתית, אבל כשמתגבר למשוך עצמו תמיד אל שרשו, אל נקודת האמת, למקום שנחצבה נשמתו משם, ועיקר הכל הוא ע"י הצדיק האמת, אזי בקל יתגבר על 'כח המכריח', כי 'כח המושך' של הצדיק האמת, מושך בעצמו אל האמת, וכשיהיה נמשך רצונו תמיד אליו בודאי יתגבר על כח המכריח.
כי בודאי 'כח המושך' חזק הרבה מ'כח המכריח', כי 'כח המושך' נשאר קיים לעולם, ו'כח המכריח' הוא רק לפי שעה, לפי הזמן שיש כח ל'מכריח' לרחק, אבל בסוף ה'מכריח' ישוב מאליו למקומו ושרשו ע"י 'כח המושך', ועל כן כשיתגבר להימשך אליו ברצונות תמיד לנקודת האמת, ששם 'כח המושך' האמתי, בודאי יתבטל ה'מכריח' וישוב אל מקומו האמתי, ואז יהיה לו טובה גדולה מה שהיה לו 'כח המכריח' שהיה מרחיקו.
כי רק בשביל זה בא האדם לעולם, שיעסוק במלחמה זאת ובאומנות הזאת, להגביר 'כח המושך' על 'כח המכריח' ואז נעשים מזה כלים נפלאים ותיקונים גדולים. כי זה ידוע שכל האומנות של המכונות, הכל הוא ע"י חכמת 'כח המכריח' ו'כח המושך', כדוגמת השעון, שעיקר אומנות הילוכו הוא שכופפים הברזל ומכריחים אותו ע"י השלשלת שלא כטבעה, והיא כטבעה רוצה להתפשט, אבל מעכבים אותה ומכריחים וכופפים אותה בעל כורחה וע"י זה שהיא מושכת עצמה תמיד לטבעה להתפשט כדרכה, ע"י זה היא מושכת את הגלגל הקשור בה, וכל גלגל מושך את חברו, והכל באומנות נפלאה עד שעושה פעולתו להיות מורה שעות.
וכך הוא באדם, כי טבע הנשמה להיות נמשכת תמיד לשרשה האמתי, כי שם 'כח המושך' האמתי, אך הכריחו אותה לירד לזה העולם, שכולו בכלל הוא בבחינת 'כח המכריח' נגד הנשמה, שכיסופיה ותשוקתה נמשכים תמיד למעלה לשרשה, אך כל כוונתו יתברך כדי שתתגבר ב'כח המושך' על 'כח המכריח' ואז תהיה מושכת אחרים עמה ואחרים לאחרים, כמו הגלגלים והאופנים של השעון, שהם מתנשאים והולכים ופועלים פעולתם דוקא ע"י 'כח המכריח' ו'כח המושך' וכנ"ל.
וכל מה שמתגבר 'כח המכריח' ומרחיק ביותר, נעשים כלים נפלאים יותר ויותר, למי שבקי באומנות, לכוון המידה איך להגביר כח המושך בחכמה נפלאה שיפעל פעולת אומנותו, והאדם הוא בעל בחירה ויש לו כח תמיד להגביר בתשוקתו ורצונו החזק את 'כח המושך', ואז יהיו נעשים כלים נפלאים ותיקונים נוראים דוקא ע"י שהיה 'כח המכריח' וכנ"ל. ועיקר הדבר שבתוך תוקף ההתגברות 'כח המכריח' אל ישכח ב'כח המושך' שגדול ממנו הרבה וקיים לעד ולנצח, וימשיך עצמו מרחוק מאוד אל 'כח המושך' האמתי שהוא הצדיק, שהוא נקודת האמת.
וזה בחינת "בקרבתם לפני השם וימותו" כי 'כח המושך' בעצמו בלי 'כח המכריח' כלל, הוא פגם, כי אי אפשר לגמור האומנות ולמה לו חיים, כי עיקר החיים ע"י ב' הכוחות יחד. ועל כן נסמך לזה עבודת יום כיפור, שאז עוונות נתהפכין לזכויות, שזה עיקר נפלאות האומנות הנ"ל, ונעשה ע"י כהן גדול שנכנס לפני ולפנים למקום אדמת קודש תכלית הנקודה הקדושה של העפר, ששם עיקר כח המושך.
וזה שאמר "רצוני לעשות רצונך, אך שאור שבעיסה מעכב" היינו שהזכיר ש'כח המושך' חזק מאוד ורצונו נמשך אל האמת לעשות רצונו יתברך, אך שאור שבעיסה מעכב שהוא 'כח המכריח'. וזה בעצמו שהזכיר זאת בתפילתו לפני השם יתברך, בזה הגביר 'כח המושך', מאחר שמעיד בפיו שכל המונעים והמסיתים הם בחינת 'כח המכריח' ואין זה שלי כלל, כי הרצון שלי הוא רק לעשות רצונך.
וזה בחינת "נגד כל עמך אעשה נפלאות" נגד דוקא, היינו ע"י בחינת "נגד כל עמך" שהם בחינת כל המתנגדים אל האמת המונעים בדיבוריהם ומעשיהם מנקודת האמת, ע"י זה דוקא אעשה נפלאות אשר לא נבראו. כי בודאי יראו אחר כך נוראות נפלאות, כשיגמור השם יתברך את פעולתו ע"י זה דוקא כנ"ל. וזה בחינת "מה רב טובך וכו' פעלת לחוסים בך נגד בני אדם" נגד דוקא, שע"י זה דוקא פעלת רב טוב הצפון, שהוא נפלאות האומנות הנ"ל, שהם בחינת נפלאות השם יתברך, שהם קיבול השכר של כל הצדיקים והכשרים, שכולם נעשו ונגמרו דוקא ע"י שהיה להם התנגדות כזאת.
וזה עניין גודל מעלת הרצון והכיסופים בעצמם אל הקדושה, כי עיקר התגברות כח המושך הוא ע"י הרצון והכיסופים כנ"ל, בחינת "משכני אחריך נרוצה" לשון רצון, שכשהוא נמשך ברצונו אל האמת להשם יתברך ולצדיקי האמת, אזי מתגבר שורש כח המושך כנ"ל.
כי הכל נברא בשביל האדם, כדי שהאדם יגביה הכל וימשיך הכל לשרשו העליון, שהוא הבורא היחיד הקדמון יתברך שמו, כי עיקר 'כח המושך' האמתי הוא להמשיך הכל להשם יתברך, שבשביל זה נברא הכל, אבל כל זה אם היה העולם מתנהג כראוי תמיד, אבל השם יתברך ברא הכל בשביל הבחירה, ועיקר כח הבחירה הוא ע"י שני הכוחות הנ"ל, שנתן כח לטעות, עד שיש בני אדם שהם בחינת 'כח המכריח', שרוצים להכריח ולהרחיק ח"ו מ'כח המושך' האמתי לגמרי, ע"י תאוותיהם ומידותיהם ומעשיהם ודיבוריהם הרעים והפגומים.
על כן הוא מלחמה גדולה לאדם בזה העולם, כי הכל כאשר לכל נברא רק בשביל מלחמה זאת של הבעל בחירה, וכל הדורות עוסקים בתיקון זה, אבל כולם יש להם בחירה, והרבה לא די שאין הם מתקנים אף גם מקלקלים יותר. על כן העיקר הם צדיקי הדור המובחרים, שיש להם 'כח המושך' נפלא מאוד מאוד, שיכולים להתגבר על כל מיני כוחות המכריחים שבעולם, עד שסוף כל סוף יתהפך הכל לטובה, כי דוקא ע"י עוצם ריבוי הכוחות המכריחים המתנגדים וכו', ע"י זה דוקא תגמר האומנות הנפלאה של יוצר בראשית.