וזה בחינת סוד מיעוט הירח, שמשם עיקר אחיזת הס"א והקליפות והיצר הרע, ומשם משתלשלים ובאים כל החטאים וכל הפגמים, שבאים ע"י היצר הרע שנאחז משם. ועיקר עבודתנו כל ימי עולם לתקן זאת, לתקן פגימת הלבנה, שלא יהיה בה שום מיעוט ויהיה אור הלבנה כאור החמה כידוע.
כי עיקר אור המאיר של החמה והלבנה, שהם ניתנו להאיר על הארץ, כמו שנאמר "והיו למאורות ולאותות ולמועדים", עיקר האור שלהם הוא אמת. כי באמת עיקר הבריאה היתה רק בשביל האמת, כמו שנאמר "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" ברא אלוקים את, סופי תיבות אמת, שבו נחתמו שמים וארץ. כי הקב"ה עצם האמת וחותמו של הקב"ה אמת ועיקר השתוקקותו של השם יתברך הוא רק אל האמת, וכל הבריאה כולה מראש ועד סוף היתה רק בשביל זה, כדי לגלות האמת כדי שיכירו וידעו אמיתת אלוקותו וממשלתו וגודלו וכו', דהיינו שנכיר ונדע אמיתתו כמו שהוא באמת, כי השם יתברך עצם האמת כביכול, כמו שנאמר "והשם אלוקיכם אמת".
וזה בחינת שני המאורות הגדולים, שבתחילה רצה השם יתברך שיהיו שניהם גדולים, שיהיה אור הלבנה כאור החמה, דהיינו שאור האמת המלובש בזה העולם, שהוא בחינת מלכות בחינת לבנה, יהיה שווה לעצם אור האמת, שהוא השם יתברך בעצמו כביכול, שנזכה גם בעולמות לדעת אמיתתו כמו שהוא באמת כנ"ל.
אך מחמת קטרוג הלבנה, שאמרה שאי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד, על כן נתמעטה. כי בעולמות אי אפשר לסבול ולקבל עצם אור האמת כי יתבטלו במציאות, על כן אמר לה השם יתברך "לכי ומעטי עצמך" ומיעוט הירח זה בחינת חושך, שנחשך אורה ונתמעט. דהיינו שכביכול השם יתברך צמצם אור האמת והסתיר והצפין והלביש אור האמת ומיעטו באופן שנוכל לקבלו.
ומחמת שמיעט וצמצם אור האמת, שזה בחינת מיעוט אור הירח, משם אחיזת כל הס"א, שהיא בחינת חושך, בחינת שקר, שאחיזתה ממיעוט אור הירח, היינו ממיעוט וצמצום האמת, שמשם עיקר אחיזת השקר.
כי בודאי אם היה רק עצם אור האמת בעצמו, בודאי לא היה לס"א שהיא השקר שום אחיזה, מאחר שהיו הכל יודעים עצם האמת ואי אפשר היה לחפות האמת ולהפוך האמת לשקר, כי בודאי מי שיודע האמת לאמיתו אי אפשר להטעותו בשום שקר שבעולם.
אך מאחר שנתמעט ונתצמצם האמת, אף על פי שעדיין הוא אמת גמור, עם כל זה מחמת זה משתלשל אחיזת השקר, מאחר שאין יודעים עצם האמת, אזי יש להם אחיזה ויכולים להטעות ולחפות האמת בשקר ולהפוך דברי אלוקים חיים ולהפוך השקר לאמת ח"ו. ועל כן עיקר עבודתנו ויגיעתנו הוא למלאות פגימת הלבנה, היינו לברר האמת מן השקר.
ועל כן עיקר העצה והתקנה בכלליות העבודה שאנו צריכים בזה העולם, העיקר הוא רק אמת, שאנו צריכים לא להטעות את עצמנו חלילה, רק להסתכל בכל דבר על האמת לאמיתו ולהשתדל בתפילה, אפילו אם אינו יכול להתפלל כלל, על כל פנים יראה להוציא את הדיבור מפיו באמת לפי מדרגתו. כי זה הדיבור האמת אף על פי שאינו עצם האמת, בחינת אבן טוב, אף על פי כן הוא בחינת חלון, ויוכל אחר להאיר בו דהיינו הצדיקי אמת שכלולים מכל תפילות ישראל ואליהם אנו מקשרים כל תפילותינו.
כי הצדיקים האמתיים הם נגדנו בבחינת עצם האמת, והם מאירים בכל תפילות ישראל ומעלים אותם כפי האמת שבכל תפילה ותפילה של כל אחד ואחד, שהוא בחינת חלון שמקבל האור מהצדיק, וכפי בהירות וצחות החלון, דהיינו דיבור האמת, כן הצדיק שהוא עצם האמת מאיר בו.
כי צדיק הדור עם כלל ישראל הם בבחינת חמה ולבנה, שזה בחינת יעקב ובניו, כי יעקב כלול מכל הי"ב שבטים שהם כלליות ישראל ויעקב הוא בחינת עצם האמת, שנאמר "תתן אמת ליעקב" והוא החמה, וי"ב השבטים הם בחינת הלבנה, כי הלבנה כלולה מי"ב חודשים והצדיק מאיר את עצם האמת לישראל.
אור האמת
כי עיקר הבריאה הייתה למען שמו יתברך, כדי לגלות שמו יתברך בעולם, ועיקר התגלות שמו הוא ע"י התורה שנתן לנו משה רבינו, כי "אורייתא שמא דקוב"ה" ואין אנו יכולים לידע משמו יתברך, כי אם ע"י התורה והמצוות, כשאנו מקיימים אותם בפשיטות כאשר ציוונו ע"י משה עבדו.
כי ע"י יציאת מצרים ומתן תורה, אז נתגלה אלוקותו יתברך בעולם ונתפרסם שמו לכל באי עולם, כמו שנאמר "ותעש לך שם כהיום הזה" וכמו שנאמר "למען ספר שמי בכל הארץ". ומלכות יון הרשעה עמדה על ישראל להשכיחם תורתו ולהעבירם על חוקי רצונו, להעלים שמו יתברך ח"ו מן העולם, כי העיקר הוא השם, כי אמרו "כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלוקי ישראל" כי רצו להתגבר להעביר מהם 'שם השם' ח"ו שהוא התורה.
על כן היה הנס ע"י שמן של המנורה, שהיא בחינת שם כמו שנאמר "לריח שמניך טובים שמן תורק שמיך" כי השם הוא הכבוד כנ"ל, והכבוד הוא עיקר האור המאיר, שנאמר "והארץ האירה מכבודו". וזה בחינת אור הנס של חנוכה, שהוא בחינת אור השם והכבוד שממשיכים ע"י פרסום הנס, שאז נתגדל שמו וכבודו יתברך, כמו שנאמר "ולך עשיתי שם גדול וקדוש בעולמך" כי עיקר האור הוא השם, שהוא הכבוד שלו יתברך שמאיר בכל העולמות וכנ"ל.
וזה מה שמבואר בסוף המעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו ש"הלבנה אוחזת בידה נר והיא אומרת לחמה, מפני מה כשאתה בא אין לי שם" נמצא שהנר הוא בחינת שם. כי כל החילוף של בן המלך שנחלף בעבד, שהוא בחינת שקר והיכלי התמורות, שמשם נמשכים כל החילופים והשקרים שבעולם, שמחליפים האמת בשקר ואומרים לצדיק רשע ולרשע צדיק וכו', כל בחינת השקר והחילוף הזה הוא רק בבחינת השם, שמשקרים ומחליפים השם מזה לזה, כמו במעשה עצמו, שהחליפה המיילדת את הוולדות והניחה את בן המלך אצל השפחה ובן השפחה אצל המלכה, וע"י זה טעו העולם וסברו שבן השפחה הוא בן המלך ובן המלך האמת הוא בן השפחה.
והנה עיקר החילוף והשקר הוא רק בשם, שע"י החילוף גרמה שקראו לבן השפחה שם של שקר, כי קראו אותו בשם בן מלך, וכן להיפך את בן המלך קראו שם בן השפחה. וכן בכל החילופים והשקרים שבעולם, מה שיש אחד שמפורסם בשם צדיק בשקר או להיפך שחולקים על איזה צדיק אמת ואומרים עליו שקרים כאילו היה רשע, או ששניהם צדיקים אבל אחד גדול מחברו אלפים ורבבות מדרגות בלי שיעור, ואצל העולם הוא בהיפך, שהקטן במעלה הוא גדול ומפורסם אצלם מאוד והגדול במעלה קטן אצלם וכיוצא בזה שאר השינוים והחילופים שיש בעולם.
כל אלו החילופים והשינויים הם רק בבחינת השם, כי הצדיק האמת בכל מקום הוא צדיק אמתי ואותו בעצמו בודאי אינם יכולים להחליף ח"ו, רק עיקר החילוף הוא בשם, שקוראים לו שם של שקר ואומרים עליו שקרים שאינו צדיק וכיוצא בזה, וכן כשרשע או קטן במעלה מפורסם בשם צדיק גדול מאוד, אף על פי שבכל מקום שהוא הוא כמו שהוא, רק עיקר השקר והחילוף הוא בשם, שקוראים לו שם של צדיק גדול בשקר.
וכל זה מבואר ומובן היטב בתורה על בראשית "לעיני כל ישראל" שמבואר שם שיש מאורי אור ומאורי אש, ששם הצדיקים האמתיים הם בחינת 'שם השם', כי שמו משותף בשמנו, וכל מה שהצדיק האמת מפורסם יותר ויש לו שם גדול בעולם, כך נגדל ביותר 'שם השם' וכו', ולהיפך ח"ו כשנעלם שם הצדיק האמת ונתגדלים ונתפרסמים בעולם שם מפורסמים של שקר, אזי נתעלם ח"ו 'שם השם' ומתגבר שם הטומאה. כי שם הצדיק שהוא בחינת 'שם השם' הוא בחינת מאורי האור, ולהיפך של שקר 'שם הטומאה' הוא בחינת אש, ומובן שם שעיקר החילוף והטעות והשקר שבעולם הוא בבחינת השם דוקא כנ"ל.
וכל זה הוא בחינת הדלקת נר חנוכה, שהוא להמשיך אור האמת בעולם, כי עיקר התגלות האמת הוא בבחינת השם, שלא יחליף את השם כנ"ל. ועיקר הפגם של עובדי הכוכבים, שהם בבחינת כפירות, הוא רק בעניין השם הקדוש, שהתחילו לעשות אלילים ולקרותם בשם אלוקים, שזה בחינת "ושם אלוקים אחרים לא תזכירו וכו'" ופירש רש"י שם, שלא נזכיר שמך ח"ו על שמות האלילים רק בך לבד נזכיר שמך.
וזה בחינת חטא דור הפלגה, שאמרו "ונעשה לנו שם" שרצו להמשיך 'שם השם' על עניני עבודה זרה שלהם. ועל כן כל העוונות שנמשכים מהיצר הרע, נקראים פוגם בשמו יתברך, כמו שנאמר בזוהר הקדוש "דמשקר בשמא דמלכא" וכמו שאנו מבקשים בתפילה "ותמלא כל השמות שפגמתי בשמך הקדוש".
וע"י נר חנוכה ממשיכים אור האמת בעולם, שהוא בחינת אמיתת השם דקדושה, שלא להחליף 'שם השם' ח"ו בשם אלוקים אחרים, שהם הכפירות והחקירות של הפילוסופים, שמחפים על השם יתברך דברים אשר לא כן, ועיקר הכפירות שלהם הוא ב'שם השם' דוקא דהיינו בתורה הקדושה שהיא שמא דקוב"ה, ובעניין הנהגותיו יתברך והשגחתו הפרטית על כל דבר, שכל זה הוא בחינת 'שם השם', שעיקר הנהגת כל העולמות וחיותם נמשך ע"י 'שם השם' המחיה את כולם כנ"ל.
והם רוצים לשקר ב'שמא דמלכא קדישה' ובודים מליבם על פי סברתם כפירות גדולות בדרכי השגחתו והנהגתו ומופתיו הנוראים וכופרים בתורה וכו', שכל זה הוא בחינת שם השם כנ"ל, שזה בחינת מלכות יון הרשעה, שהם חכמת יון, שאז היו עיקר החכמות חיצוניות והאפיקורסים אצלם, על כן עמדו על ישראל להשכיחם תורתו ומצוותיו, כי הם רצו להתגבר דוקא על שם ישראל, שהוא התורה, שהוא שמו יתברך המשותף בשמנו, ועל כן עשה השם יתברך הנס ע"י נרות המנורה, שהם בחינת אור השם הקדוש וכבודו יתברך, בחינת אור האמת כנ"ל.