לך לך

על עניין הזה של חיפוש הנקודה הקדושה שיש בכל אחד מאיתנו, שופך לנו רבי נתן אור נפלא בעניין של אברהם אבינו, שהיה ראש המאמינים והוא הראשון שהלך כנגד כל העולם, כמו שנאמר אברהם העברי, שכל העולם מן העבר האחד ואברהם מהעבר השני, שהלך בדרך הפרטית שלו לגלות את מי שאמר והיה העולם. כך כותב רבי נתן בחיבורו הקדוש ליקוטי הלכות, חושן ומשפט ב, הלכות גניבה ד, וזה לשונו: "וזה שאמר אברהם ללוט 'אל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רועי ובין רועיך וכו', היפרד נא מעלי אם השמאל ואיימינה ואם הימין ואשמילה' כי לוט הוא בחינת חושך, כמו שנאמר 'לוט בערפל' והחושך כרוך תמיד אחר הקדושה, היינו שלוט הלך תמיד אחר אברהם להחשיך לו ח"ו.

כי זה כל העבודה והיגיעה של הצדיקים והכשרים, לברר האמת מתוך חשכת אפלת השקר, המסבב בכמה וכמה מיני סיבובים וליצנות וערמומיות את האדם בלי שיעור. ומי שרוצה לחוס על עצמו ועל חייו הנצחיים צריך למשוך עצמו תמיד אל האמת לאמיתה.

וזה בחינת 'וייסע אברהם הלוך ונסועה הנגבה' שהוא דרום שהוא ימין, שבכל מקום שהלך ונסע בגשמיות וברוחניות, הלך ונסע והמשיך עצמו תמיד לימין שהוא האמת, כי אי אפשר להודיע לאדם דרך האמת בפרטי פרטיות בכל דבר ובכל עת וזמן, רק המשכיל החפץ באמת הוא מסתכל בכל פעם ובכל דבר על נקודת האמת והולך ונוסע ומושך עצמו תמיד לימין שהוא אמת. ועל כן אברהם שהוא בחינת אמת טען עם לוט שהוא בחינת שקר וחושך הרוצה לסבב את האמת בכמה מיני סיבובים בלי שיעור וטען עימו אברהם 'היפרד נא מעלי' כי אני איני רוצה לילך בדרכיך, כי בכל מקום שתפנה אני אפנה לצד אחר.

וזה בחינת "לך לך מארצך וכו'" שנצטווה אברהם, "לך לך" לך דווקא שכל הילוכך ונסיעתך יהיה 'לך' ואליך לבד, היינו לעצם נקודת האמת שזה עיקרך וחיותך. כי עיקר האדם הוא הנשמה הקדושה שבו, שהיא כל האדם כמו שמבואר בספרים ומובא בדברי רבינו ז"ל, שמה שנקרא אצל האדם אני, הוא רק עצם הנשמה, כי גוף האדם נקרא בשר האדם, ועיקר האדם הוא הנשמה, והנשמה היא 'חלק אלוק' ממעל שהיא עצם האמת.

וזה 'לך לך' היינו שתלך לך לעצמך, דהיינו לעצם האמת שלך המושרש בך, שרק זה נקרא אני, היינו שבכל הילוכך, בגשמיות ורוחניות, תלך רק לך לעצמך, לעצם נקודת האמת המושרשת בך ולא תסתכל על שום הסתות ופיתויים של השקר המחשיך, עד שקשה מאוד לעמוד כנגדו, ועל כן צריך האדם לחוס על עצמו ולחפש תמיד את האמת לאמיתו לבל יטעה את עצמו.

רבי נתן ורבינו מלמדים אותנו שעיקר המסע של האדם בזה העולם הוא המסע אל הגילוי הפנימי, האדם צריך ללכת אל הפנימיות שלו, כפי שהתורה הקדושה מלמדת אותנו "כי המצווה הזאת אשר אנוכי מצווך היום, לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא. לא בשמיים היא לאמור מי יעלה לנו השמיימה ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה. כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו" (דברים ל').