וזה כל עבודת האדם בעולם הזה, להגביר החלל הימני שבלב ששם משכן היצר הטוב, על החלל השמאלי ששם משכן היצר הרע, כלומר להגביר המחשבות טובות על הרעות, כי ע"י מחשבות טובות אזי הלב הוא בבחינת "וליבי חלל בקרבי" שהוא תיקון החלל הפנוי שהיה בתחילת הבריאה, שלשם נמשכו כל העולמות שהם המידות, שהכל היה בשביל האדם שימשיך בליבו כל המידות טובות שהם מעשים, כפי מה שמצמצם התלהבותו ומתגבר במחשבות טובות.
אבל כשחושב ח"ו מחשבות רעות וכו', מטמטם החלל, כי נסתלק שכינת אלוקותו ממנו וחוזר הכל לבחינת א"ס, שזה בחינת סוד שבירת הכלים, ואז נטמטם החלל ממש שבלב האדם, כמו שנאמר "ונטמטם בם" כי מתגבר החלל השמאלי על החלל הימני שזה בחינת ערלת הלב חרפת לב.
אבל להיפך, ע"י שחושב מחשבות טובות איך לעבוד את השם יתברך וכו', אזי מקיים ומחזיק את בחינת החלל הפנוי הנ"ל, כי עיקר קיום החלל הפנוי של תחילת הבריאה,הוא שלא יוחזר האור כמו שהיה לבחינת א"ס, שע"י זה היה נחרב ח"ו העולם.
כי עיקר קיום העולם הוא ע"י עבודת הצדיקים, ע"י שמקיימים כל הנ"ל כראוי, שמצמצמים התלהבות אור א"ס שבליבם כראוי ועושים חלל פנוי בלב, בבחינת "וליבי חלל בקרבי" ומתגברים בכל כוחם על המחשבות רעות העולים על הלב, בכל פעם שרוצים לטמטם הלב, שע"י זה יסתלק האור א"ס ח"ו ויתבטל לפי בחינתו החלל הפנוי של תחילת הבריאה שהוא חורבן העולם.
ועל כן הם מתגברים במחשבות טובות, שע"י זה נמשכים כל המידות שהם קיום כל העולמות, וע"י זה נתגלה מלכותו לכל באי עולם, כי "אין מלך בלא עם" אשר בשביל זה היה עיקר התגלות אור א"ס ע"י הצמצום. כי דוקא אחר כך כשנתגלה מלכותו ע"י כל הנ"ל, אז דוקא חוזר ומאיר אור להביות הלב כראוי בליבו בבחינת תיקון, באופן שיוכל לסבול ולא יתבטל, רק ישתוקק להשם יתברך ברצון נפלא ונורא מאוד כמעט עד א"ס, אבל אף על פי כן יהיה בבחינת צמצום בבחינת "וליבי חלל בקרבי".
וזה בחינת מעלת ישראל שהקדימו 'נעשה לנשמע', 'נעשה' זה בחינת עבודות ועשיית מצוות מעשיות, שהם בחינת המשכת המידות טובות, שע"י זה מתקיימת ומאירה מלכותו לכל העולם, כי מלכותו היא בחינת עשייה כידוע, כי העיקר שתאיר מלכותו בעולם העשייה ע"י האדם שבשביל זה נברא הכל, ואחר כך 'ונשמע' שזה בחינת דבקות ורצון כי "שמיעה בליבא תליא".
אבל העכו"ם הם להיפך, שרוצים תיכף להשיג מה שאי אפשר להשיג ואחר כך עושים, כי רצו לראות מה שנעשה מכל מצוה, אבל השם יתברך מואס בהם בשביל זה, כי הוא חפץ שיתגבר האדם ע"י בחירתו ועיקר הבחירה הוא ע"י העלמת הדעת, שהוא בחינת צמצום האור בתחילת הבריאה.
ועל כן צריך האדם להמשיך תיקון הצמצום בבחירתו וכשמתלהב יותר מהראוי לו, יצמצם ההתלהבות ויתגבר בכל כוחו על המחשבות הרעות לחשוב רק מחשבות טובות ואז דוקא ישיג מה שישיג.
כי הבעל תשובה צריך לזה ביותר, מחמת שכבר טמטם את לבו ע"י תאוות וטיפשות לב, ותיכף כשנתעורר בו איזה הרהור תשובה, אז מתלהב הניצוץ מאוד ורוצה להתדבק בשורשו באור הא"ס וכו', שמזה בא שרוצה מיד לקבל על עצמו כל התשובות שבעולם, תעניות וסיגופים בלי שיעור מחמת שיודע בנפשו שקלקל הרבה.
אבל אף על פי שכך ראוי, אבל לא בשביל זה ימנע מהתשובה ח"ו, מחמת שתיכף הוא נסוג אחור במחשבתו וחושב שאינו יכול לקיים כל זאת ועל כן הוא נמנע מהתשובה לגמרי. וזה מצוי מאוד בכמה בני אדם כי ישראל עם קדוש והכל חפצים לשוב, אבל לרובם המניעה היא מחמת ריבוי ההתלהבות הנ"ל, שע"י זה נכבה לגמרי.
ועל כן עיקר התשובה הוא ע"י הצדיקים ותלמידיהם שקבלו דרכי אמת מרבם, כי באמת עיקר התשובה הוא כשבא האדם אל המקומות שהיה בהם מתחילה ושב מהם, כמו ששמעתי מפיו הקדוש, והעיקר תלוי במחשבה כשהאדם מתגבר על המחשבות הרעות, ואפילו אם מתגברים עליו המחשבות כמו שמתגברים ח"ו, אף על פי כן בכל מה שמתגברים כנגדם, זה בחינת תשובה, כמו שנאמר "לרגעים תבחננו".
ואם יהיה חזק בזה, יוכל לזכות ברבות הימים לתשובה שלימה, ועל כל פנים אין שום מחשבה טובה נאבדת כמבואר בדברינו הרבה בזה ואי אפשר לבאר הכל בכתב, ורק בשביל זה צריכים לנסוע ולילך רגלי לצדיקים ותלמידיהם ולקיים "עשה לך רב וקנה לך חבר" הכל בשביל לקבל עצות אמתיות הנמשכים ממים עמוקים מאוד, שע"י זה דוקא יש תקוה טובה לאחריתו.