אומר רבינו הקדוש "עיקר היהדות זה תמימות ופשיטות וחכמות אין צריכין כלל", משפט שבא להדגיש את היסוד העיקרי של היהדות וכמובן בעבודת השם, האמונה הפשוטה והתמימה בהשם יתברך, בתורה הקדושה ובצדיקים האמיתיים. כאשר רבינו אומר שחכמות אין צריכין כלל בוודאי שלא התכוון שאין האדם צריך לחכמה, כי זה כל תכלית האדם ללמוד את חכמת התורה הקדושה ולדעת את השם יתברך, כמו כן רבינו בעצמו הוא הנחל נובע מקור חכמה, שהוא מגלה לנו סודות עצומים בתורת השם ובדרך האדם עלי אדמות.
אלא כשרבינו מדבר על חכמות, הוא מתכוון שהאדם לא יתחכם כאשר הוא מגיע לאיזו מצווה או איזו עבודה בעבודת השם, שלא יתחכם יותר מידי ויבקש לדעת את טעם הדבר ואת סיבת הדברים, אלא יעשה זאת בתמימות ופשיטות, גם כאשר הדברים נוגדים את הבנתו ושיכלו, ישליך כל החכמות ויקיים את רצון השם ומצוותיו רק מהטעם שהשם יתברך ציווה זאת וזה הוא רצונו ולא משום טעם אחר. כמו כן בכל ענייני האמונה ודרך החיים שמגלים לנו הצדיקים והתורה הקדושה, צריכים אנו להאמין להם באמונה שלימה מבלי לערב את שיכלנו בדברים הללו.
על כן, עיקר היהדות זה תמימות ופשיטות ואין לחקור כלל אחר טעם המצוות ועל הנהגותיו יתברך, רק להאמין שהשם יתברך צדיק וישר הוא והכל לטובה. רבים הם בני האדם שנתרחקו דווקא ע"י חכמתם, כי לא הבינו בשכלם את טעם המצוות ואת מה שעובר עליהם ועל כן שקלו בדעתם והסיקו מסקנות מוטעות שהרחיקו אותם מהאמת ומהשם יתברך.
עיקר הדרך לברר את האמת היא ע"י אמונה פשוטה, להאמין בדברי התורה ובדברי הצדיקים הגדולים בפשיטות ובתמימות, רבינו אומר בפירוש שבתחילה האדם צריך להאמין בדבר מסוים ולאחר מכן יזכה להבין אותו בשכל, בזכות האמונה הפשוטה אפשר לזכות לדעת אמיתית ושלימה.
וזה מה שרבינו מסביר לנו שעיקר המניעות הם מניעות המוח, כי אם האדם היה יודע ורואה את הטעם והשכר של כל מצווה ומצווה היה עושה זאת בכל כוחו, אבל מחמת שאנו נמצאים בהסתרה גדולה והכל נעלם מאיתנו, אז לפעמים מתגברים עלינו ספיקות והרהורים, על כן עיקר העצה ועיקר היהדות זה הפשיטות והתמימות, שכאשר האדם מגיע לאיזו מצווה או איזו עבודה בעבודת השם יתברך, לא יכנס בקושיות ותירוצים רק יעשה זאת בזריזות, בפשיטות ובתמימות.