וזה בחינת מה שאמרו רז"ל שעיקר החורבן היה על שלא ברכו בתורה תחילה, כמו שנאמר "על מה אבדה הארץ וכו'". כי כשאין מברכים בתורה, אף על פי שעוסקים בה, בזה מראים שאין התורה חשובה בעיניהם ואין מחיין עצמם בה בכל עת ורגע, רק היא אצלם כמו נימוס ודת ח"ו כמו שאר נימוסים ודתי העכו"ם, שזה בחינת חטא העגל, שאמרו "קום עשה לנו אלוקים אשר ילכו לפנינו" שביקשו על זה כדי שיהיה להם מי שילך לפניהם.
כי זה היה עיקר חפצם, שיהיה להם מי שילך לפניהם ויוליכם באיזה נימוס ודת, כדי שלא יהיו בולעים איש את רעהו, אבל לא הסתכלו על תכליתם האחרון הנצחי כלל וע"י זה נכשלו בעבודה זרה, כי אז היה היצר הרע של עבודה זרה בעולם. וכמו כן עכשיו, שאף על פי שאין עובדים עבודה זרה, אבל עדיין יש כמה כופרים בעולם שהולכים בדרכי האפיקורסים, שרוצים להשוות ח"ו תורת משה כשאר נימוסי הדתות ר"ל ואומרים מה שאומרים טעמים של הבל ושטות על מצוות תורתנו הקדושה, כאילו כולם על פי שכל אנושי ח"ו בשביל לקיים נימוסי המדינה, כידוע דבריהם הרעים והמרים.
וזה בחינת 'שלא ברכו בתורה תחילה'. כי אלו הכתות בודאי אינם מברכים על התורה, מאחר שאצלם התורה שווה לשאר הדתות והנימוסים ח"ו, כי עיקר ברכת התורה הוא "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו" שמה שנתן לנו את התורה, בזה בחר בנו מכל העמים והבדילנו מהם לגמרי.
כי נימוסיהם ודתיהם הוא רק על פי שכל אנושי, בשביל חיי שעה של זה העולם, וגם זה אינו בשלמות ואין לו קיום כלל, כי על פי דתיהם ודרכיהם אינם מפרישים את האדם אפילו מדברים שבין אדם לחברו, מאחר שאינם מסתכלים על התכלית האחרון ואינם מתיראים מעונשים של אחר מיתה, רק מתיראים מאימת המלכות. על כן אם יוכל לעשות גזלות ורמאות שלא ידוע למלכות ושופטיהם, עושים כל מה שיכולים לעשות כנראה בחוש.
אבל אותנו בחר השם יתברך מכל העמים ונתן לנו את תורתו, אשר הוא חיינו ואורך ימינו לעולמי עד ולנצח נצחים, כי עיקר כל מצוות תורתנו הקדושה הוא בשביל התכלית האחרון, ואפילו מצוות שבין אדם לחברו יש בהם סודות עמוקים ורזים גדולים מאוד עד אין סוף ואין תכלית וכולם בשביל התכלית האחרון, למען ייטיב לנו לעולם שכולו ארוך וטוב.
ועל זה מורה ברכת התורה, שאנו מברכים "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו" וכנ"ל אנו מסיימים "נותן התורה" דהיינו שהשם יתברך נותן התורה בכל יום מחדש, כמו שנאמר "אשר אנוכי מצוך היום" ודרשו רז"ל "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים" כי התורה עמוקה ורחבה מני ים וכו' ובכל יום נמשכת עלינו בהתחדשות נפלאה. וגם בזה נבדלת תורתנו הקדושה מדתי שאר האומות להבדיל, כי אצל דתיהם שהם חוק המלכות לתיקון המדינה אין שייך התחדשות בכל יום, כי כבר ניתן הדת והחוק מאיזה טעם שהוא על פי שכלם.
לא כן תורתנו הקדושה, שהיא אחדותו יתברך, אשר אין חקר לתבונתו, ודבריו חיים וקיימים נאמנים ונחמדים לעד וכו', כי הם באר מים חיים נובעים בכל עת ורגע מאחר שכלולים בו יתברך, והם מחיים ומקיימים כל העולמות עם כל אשר בהם בכל עת ורגע, והם מתחדשים בכל יום ובכל עת ובכל שעה, ועל כן אנו מברכים נותן התורה, כי הוא יתברך נותן התורה בכל יום מחדש.
כי בכל יום ועת מסבב השם יתברך סיבות בתחבולותיו להכניס קיום התורה בעולם, ושולח צדיקים אמתיים שמחדשים בכל פעם חידושים דאורייתא אמתיים, ואפילו מי שאינו 'בר הכי' לחדש חידושים, אף על פי כן בכל פעם שנתעורר מחדש לקיים התורה, זה גם כן בחינת קבלת התורה מחדש, כי העיקר הוא קיום התורה, כי "לא המדרש עיקר אלא המעשה".