ה'בעטליר' השני הוא הקבצן החרש, שאמר על עצמו "ואתם סוברים שאני חרש, אין אני חרש כלל, רק שכל העולם כולו אינו עולה אצלי לכלום שאשמע החיסרון שלהם, כי כל הקולות כולם הם מן החסרונות, כי כל אחד ואחד צועק על חסרונו ואפילו כל השמחות שבעולם, כולן הן רק מחמת החיסרון, ששמח על החיסרון שחסר לו ונתמלא".
אנחנו רואים שה'בעטליר' החרש חי בתכלית השלמות, ולא היה לו שום חסרון בענייני העולם הזה, הן בדברים הגשמיים והן ברוחניים. הוא חי בתחושה ובהכרה כזאת, שכל מה שיש לו וכל מה שעובר עליו הכל זה בהשגחה מדויקת מהשם יתברך והכל לטובה, אם כך, אין בזה שום חיסרון והכל הוא בתכלית השלמות, כי השם יתברך עושה הכל בשלמות. על כן הוא העיד על עצמו, שהוא חי חיים טובים שאין בהם שום חיסרון, גם כשלא היה לו כלום רק היה אוכל לחם ושותה מים הרגיש בתכלית השלמות.
כי זה אנחנו רואים בחוש, שרוב בני העולם הם חסרים תמיד, וגם אלו שיש להם כביכול הכל, בין בגשמיות בין ברוחניות, הרי הם חסרים עוד ורודפים תמיד למלא את תאוות ליבם, נמצא שהם בעלי חוב תמיד, אומר רבינו, שהם חייבים למלא את תאוותיהם.
לעומת זאת הקבצן החרש, לא היה שומע כלום, כלומר לא היה קשוב לכל החסרונות של בני העולם, לא היה מקנא בהם ולא מסתכל כלל מה יש להם ולאיזה מדרגה הגיעו בעולם. זאת אנחנו יכולים ללמוד מהתם הקדוש בסיפורי מעשיות, שמשפט המפתח שלו היה "זה מעשה שלי וזה מעשה שלו ועוד למה לנו לדבר מאחרים" כלומר הוא לא היה מסתכל כלל על בני העולם ולא היה מקנא בהם, רק היה דבוק באמונה ובהשם יתברך וידע שכל מה שיש לו וכל מה שהוא הגיע אליו, הכל זה בהשגחה פרטית מהבורא יתברך והכל לטובתו.
ועל זה סיפר משל, שפעם אחת התקבצו כמה צדיקים וכל אחד התפאר בחיים הטובים שלו, והקבצן החרש אמר להם, שהחיים שלו הם יותר טובים מכל החיים שלהם "והא ראיה, כי אם אתם חיים חיים טובים, אראה אם תוכלו להושיע את מדינת פלונית, היות שיש מדינה שהיה להם גן והיה באותו הגן היה פירות שהיה להם כל מיני טעמים שבעולם, גם היה שם כל מיני ריחות שבעולם, גם היו שם כל מיני מראה שבעולם, הכל היה שם באותו הגן. והיה על הגן גנני אחד והיו בני אותה המדינה חיים חיים טובים ע"י אותו הגן.
ונאבד שם הגנני, וכל מה שהיה שם באותו הגן בוודאי מוכרח להיות כלה ונפסק, מאחר שאין שם הממונה, דהיינו הגנני, אבל אעפ"י כן היו יכולים לחיות מן הספיחים שבגן. ובא עליהם מלך אכזר, על אותה המדינה, ולא היה יכול לעשות להם דבר, והלך וקלקל את החיים הטובים של המדינה, שהיה להם מן הגן, ולא שקלקל את הגן, רק השאיר שם באותה המדינה שלוש כיתות עבדים, וציווה עליהם שיעשו מה שפקד עליהם, וע"י זה קלקלו את הטעם, שע"י מה שעשו שם, כל מי שירצה לטעום איזה טעם יהיה טעם נבלה. וכן קלקלו את הריח, שכל הריחות יהיה להם ריח חלבונה. וכן קלקלו את המראה, שהחשיכו את העיניים כאילו יש עננים ועבים. ועתה, אם אתם חיים חיים טובים, אראה אם תוכלו להושיע אותם ואני אומר לכם שאם לא תושיעו אותם, יוכלו הקלקולים הנ"ל של אותה המדינה להזיק לכם גם כן".
בסיפור הנ"ל מתאר לנו רבינו את עיקר עניין תיקון העולם, עולם שנאבד ממנו הגנן שהוא בחינת הצדיק יסוד עולם, שנאבד ונעלם מבני העולם ובא המלך האכזר שהוא היצר הרע והפיל את רוב בני העולם לתאוות עד שנתקלקל אצלם כל החושים והטעם והריח וכו' ועשה אותם עבדים לתאוותיהם, שזה הבחינה של שלושת הכיתות של עבדים, תאוות הממון, תאוות האכילה והתאווה הידועה.
ידוע שגם צדיקים גדולים במעלה מאוד אמרו על דור המשיח שהם רוצים לראות בבואו אבל לא להיות בדור הנ"ל, מתוקף התגברות הרע והתאוות שיהיו בדור האחרון. אבל רבינו הקדוש שהוא הצדיק יסוד עולם שנשלח לדור הזה ולו יש את הרפואות והתיקונים לכל אלו שנפלו ונתרחקו מהקדושה, הוא גם יכול להחזיר את הטעם והריח לבני המדינה, להחזיר למרוחקים ביותר את טעם החיים האמונה והשמחה, כמו שאמר בפירוש 'ניצחתי ואנצח גמרתי ואגמור אני נהר המטהר מכל הכתמים' שהוא יעסוק בתיקון העולם של הדור האחרון וגם יסיים את המלאכה ויביא אותה לסיום הטוב.