עלינו לדעת שכמו שיש זיקנה בס"א, יש לעומתה זיקנה דקדושה, שהיא ההפך הגמור והיא זיקנה טובה, כפי שאנו יכולים לראות בסיפור המעשה מ'השבעה בעטליר'ס', במעשה של ה'בעטליר העיוור' שאמר: "אני נותן לכם במתנה שתהיו זקנים כמוני, שתחיו חיים ארוכים כמוני ואתם סוברים שאני עיוור, אין אני עיוור כלל, כי אין לי שום הסתכלות כלל על העולם, מאחר שכל זמן העולם אינו עולה אצלי כהרף עין, על כן אין שייך אצלי הסתכלות וראיה בזה העולם כלל, ואני זקן מאוד ועדיין אני 'יניק' לגמרי ולא התחלתי עדין לחיות כלל". מדברי ה'בעטליר העיוור' אנחנו יכולים ללמוד, שהזקנה אינה תלויה בגיל האדם אלא בדעת שלו, כלומר האדם יכול להיות בגיל מופלג ואעפ"כ ירגיש כמו תינוק ויחיה בכל פעם חיים חדשים שלא חי מעולם.
עיקר המעלה של ההתחדשות שזכה לה ה'בעטליר העיוור' הייתה מכיוון שלא היה לו שום הסתכלות בזה העולם כלל, ועוד הוא מוסיף, שכל זמן העולם אינו עולה אצלו כהרף עין. כפי שכתבנו לעיל שעיקר הזיקנה הנופלת על האדם, היא מחמת מאורעות הזמן, כשהאדם סוחב אתו את העבר ואת מאורעותיו, הן בבני אדם שנישקעו בעוונות ובהרגלים, שנושאים על גבם את עומס העבר ולא מאמינים שהם יכולים להתחיל מחדש, והן בגדולים במעלה ובצדיקים שכבר עברו ימים ושנים בעבודת השם, למדו הרבה ועברו מה שעברו, שגם הם כבר יכולים להרגיש שאין כבר מה לחדש להם או שאין להם כבר את הכח והיכולת להתחיל מחדש, מחמת מה שעבר עליהם.
על כן, זה מה שמלמד אותנו רבינו בסיפור ש'אין לי שום הסתכלות על העולם' וכל מימד הזמן לא עולה אצלי כלל, כלומר אסור לאדם להעמיס על עצמו את מאורעות החיים ומה שעבר עליו, לא להסתכל על מה שהיה ובוודאי לא על מה שיהיה, אין עבר ועתיד, אין מושג של זמן, אני מתמקד בהווה וחי בכל יום חיים חדשים שלא חייתי מעולם. כמובן שלא מדובר כאן שהאדם יחיה חיי הפקרות ולא יחשוב כלל על העתיד ולא יכלכל את מעשיו, כי כל אחד מאיתנו צריך לעשות השתדלות כפי יכולתו ומדרגתו, אך עיקר הנטל של הדאגות והמחשבות צריך להוריד מאיתנו.
רבי נתן מבאר לנו היטב את העניין הזה בליקוטי הלכות, אורח חיים ג', הלכות ר"ח ז' וזה לשונו: "כי היצר הרע נקרא מלך זקן וכסיל, שעושה את האדם זקן וכסיל כי זה עיקר ההתרחקות שמרחיק היצר הרע את האדם, מגדול ועד קטן, ע"י שמפיל עליו זקנה דס"א, מה שנדמה לכל אחד כאילו הכל מתנהג כסדר והוא כבר זקן בדרכיו שבקדושה. וכן להיפך לאלו המרוחקים מראה הבעל דבר שכבר נזדקנו בחטאיהם, ואין להם אמונה בעצמם שיוכלו לשנות את מעשיהם ולחזור מיני חושך, והכל נעשה ע"י המלך זקן וכסיל שהוא היצר הרע המפיל עליהם זקנה.
על כן, כל התיקון הוא ע"י הצדיקים החכמים האמיתיים המתחדשים כנשר בחינת "קווי השם יחליפו כח", כי הם מתגברים בעבודתם בכל יום מחדש, כאילו עדיין לא התחילו שום התחלה בעבודת השם יתברך ותורתו ומתחדשים בכל עת ומשיגים גדולת הבורא יתברך בכל יום ובכל עת מחדש, וע"י זה מחברים ספרים קדושים חדשים בכל עת, כי כל הספרים הקדושים באים לבאר ולגלות גדולת התורה הקדושה שהיא גדולת הבורא יתברך וגדולת קדושת ישראל.
והם משיגין וממשיכין חסדים חדשים בכל יום ובכל עת שמשם עיקר התקווה להתחדש ולזכות לתשובה, אפילו הרחוקים מאוד מאוד שכמעט כמעט אבדה תקוותם, בפרט בגלות האחרון הארוך והמר הזה שהעיקר בה הוא גלות הנפש. ועל כן צעק דוד המלך "יומם ולילה תכבד עלי ידיך" עד שאמר ירמיה הנביא "ואומר אבד נצחי ותוחלתי מהשם" כי לפי הנראה לדעת האדם, כבר אבד נצחו ותוחלתו ותקוותו.
אך מייד מחזק נפשו ואומר "זאת אשיב אל ליבי, על כן אוחיל וכו', חסדי השם כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו" מאחר שחסדיו ורחמיו של השם יתברך אינם תמים ואינם כלים לעולם, על כן, בוודאי יש תקווה לחסדיו ורחמיו גם עתה, אחר כל הקלקולים הרבים שקלקלנו.
אך כל זה עדיין אינו מספיק לנחם ולחזק את עצמנו מריבוי ההתגברות והמרירות, כי עיקר התקווה היא מה שאומר ירמיה הנביא אח"כ "חדשים לבקרים רבה אמונתך" ופירש רש"י שהחסדים מתחדשים בכל בוקר ורק זה כל נחמתנו ותקוותנו, מה שהשם יתברך מחדש חסדים חדשים ונפלאים בכל יום ויום, שעל ידם עיקר חידוש מעשה בראשית, כמו שנאמר "ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית". וכל זה ממשיכין עלינו הצדיקים הגדולים הנ"ל המתחדשים בכל יום ומתחילין מחדש בכל עת, והם ממשיכין עלינו חסדים חדשים בכל יום ומבטלים הזקנה דס"א שמשם כל כח היצר הרע".
כותב הרמח"ל הקדוש שהאדם לא נברא אלא כדי להתענג על השם, וזה העונג הגדול ביותר מכל העינוגים, ומקום התענוג הזה הוא בעיקר בעלם הבא. כל תכלית בריאת האדם הוא כדי שבסופו של דבר יזכה להתענג בעונג הגדול ביותר שזה להתענג על השם יתברך, אבל כדי לזכות לתענוג הזה צריך לעבור את העולם הזה.
ועיקר התענוג הוא תענוג שמתחדש, כי תענוג תמידי אינו תענוג, אם לדוגמא אדם מתענג באכילת שוקולד, אם ניתן לו ארבע שעות לאכול שוקולד הרי שזה יהפוך לו לסבל, זה כל עניין העליות והירידות שעובר האדם כדי שיתחיל כל פעם מחדש, כי העונג אינו יכול להיות תמידי ועל כן לאחר כל עליים תבוא ירידה ולהיפך לאחר כל ירידה תבוא עלייה, כי האדם צריך להתחיל בכל פעם מחדש ולהתחדש כדי שיוכל לקבל את העונג בצורה חדשה.
כמו כן עיקר בניין הקדושה של האדם ושל העולם כולו תלוי בזה העבודה הקדושה של התחלה חדשה כפי שכתוב בספר משיבת נפש לג': "בכל זמן ובכל אדם בפרט שמתחיל פעמים אין מספר בעבודת השם יתברך ונופל מזה בכל פעם, אפילו אם הנפילה גדולה מאוד רחמנא לצלן ואפילו מי שנופל ח"ו לעברות ממש, אעפ"י כן כל מה שהתחיל איזה התחלה טובה בכל פעם אינו נאבד לעולם.
כי אעפ"י שבשעת הנפילה נתקלקל הכל, אעפ"י כן נשאר רשימה טובה מכל עבודה ועבודה ומכל התחלה והתחלה. ואלו הרשימות הם תיקונים נפלאים והם נצרכים ומוכרחים מאוד אל בנין הקדושה שצריכין להקים. כי אנחנו צריכים עכשיו שיבוא משיח צדקנו ויגאלנו גאולת עולם וצריכין להקים בניין הקדושה, בניין שלם בדרך נפלא שלא יהרס לעולם, וצריכין לאסוף כל נדחי ישראל ולקבצם יחד בקדושה שנית ולא יישאר שום ניצוץ ונשמה נידח בחוץ, כי הוא יתברך חושב מחשבות ברחמיו לבל ידח ממנו נידח, ועל כן צריכין לבניין זה כלים רבים לאין מספר וצריכין לזה כלי אומנות הרבה בלי שעור.
על כן כל מה שאחד מישראל עושה עכשיו איזה דבר שבקדושה, הן לימוד תורה ותפילה וצדקה ושאר המצוות, הכל הוא יקר מאוד בעיני השם יתברך והוא נצרך מאוד לצדיק האמת העוסק בתיקון כל הנשמות ותיקון כל העולמות ולבניין הקדושה שהוא עוסק לבנות. ועל כן אעפ"י שזה האדם שעשה הדבר שבקדושה או עסק כסר קצת בעבודת השם ימים או שנים ונפל אחר כך, אפילו אם נפילתו גדולה רחמנא לצלן ואפילו אם חזר ונתעורר לעבודת השם וחזר ונפל וכן היה כמה פעמים אין מספר, יהיה איך שיהיה, אעפ"י כן תדע ותאמין באמונה שלימה שאין שום דבר ולא שום עבודה קלה נאבד לעולם, ואפילו התעוררות בעלמא ומחשבה טובה אינו נאבד לעולם, כי תכף כשנתעורר באיזה התעוררות בעלמא ומכל שכן כשעושה איזה 'עובדא דקדושה', אזי תכף חוטף אותו הצדיק האמת שבכל דור העוסק בתיקון נפשות ישראל ומכניס אותו למקום שמכניס לצורך הבניין הנפלא והנורא שהוא עוסק לבנות, להכניס לשם כל הנידחים שבעולם ולא יישאר אחד מהם בחוץ.
נמצא שכל מה שהאדם עושה איזה עבודה בעלמא בעבודתו יתברך, אעפ"י שאחר כך נעשה עימו מה שנעשה ח"ו, אעפ"י כן זאת העבודה אינה נאבדת לעולם וכבר נצטרפה אל הבניין הנפלא וגרמה תיקון גדול לבניין הקדושה ונתרבו כמה אלפים וריבי רבבות בתים על ידה. ואם יחזק את עצמו כל פעם כל ימי חייו להתחיל בכל פעם מחדש בעבודתו יתברך, אפילו אם יעבור עליו מה שיעבור, אזי סוף כל סוף יתקבצו כל אלו התיקונים שגרם בכל עבודה ובכל התחלה וכולם יתקבצו לעזרתו לשוב להשם יתברך באמת ואים ראשיתו מצער אחריתו ישגה מאוד, ואזי יראה מה שפעל ע"י כל 'עובדא שבקדושה' כי אין שום דבר שנאבד וכנ"ל.