בהמשך המעשה 'מחכם ותם' לאחר שרבינו מתאר לנו את הקורות עם התם הקדוש והחכם הוא ממשיך במעשה וכותב שהמלך ראה שיש במדינתו שני אנשים שאחד קוראים אותו חכם ואחד תם ורצה לראותם ושלח להם שליחים שחכם שלח שליח חכם ולתם שלח שליח תם עם איגרת שהמלך רוצה שיבואו אליו, אבל אין הוא גוזר דווקא שיבואו, רק הדבר תלוי ברצונם אם הם רוצים יבואו, רק שהמלך חפץ לראותם.
המלך הוא כמובן מלכו של עולם שרוצה לראות כל אחד מאיתנו שנתקרב אליו והוא גם שולח שליחים לכל אחד כפי מה שהוא, אם האדם חכם הוא שולח לו שליחים חכמים ואם הוא תם הוא מקבל שליחים תמימים, אבל באמת השם יתברך אינו מתערב ברצונו של האדם ואינו מכריח אותו להתקרב רק אם הוא רוצה.
"ונסעו השלוחים ובאו לשם, ונתנו האגרות להם: החכם להחכם והתם להתם. והתם, תכף שהגיע לו האיגרת, אמר להתם השליח שהביאו: הלא איני יודע מה כתוב בו, קרא אותו לפני. השיב לו: אני אספר לך בעל פה מה שכתוב בו, שהמלך רוצה שתבוא אליו. שאל תכף: רק בלי ליצנות. השיב לו: בוודאי אמת, בלי ליצנות. ונתמלא שמחה תכף ורץ ואמר לאשתו: אשתי, המלך שלח בשבילי. ושאלה אותו: על מה ולמה. ולא היה לו פנאי להשיבה כלל, ותיכף נזדרז בשמחה והלך ונסע עם השליח".
התם הקדוש כשמגיע אליו השליח מאת המלך הוא שואל אותו מה כתוב בו והשליח התם עונה לו בקיצור שהמלך קורא לך, זה התמצית של כל הלימוד והתורה הקדושה שהמלך קורא לכל אחד מאיתנו ומבקש שנתקרב אליו, כשהתם הקדוש שומע זאת הוא לא שואל יותר מידי שאלות אלא תכף מזדרז בשמחה לקיים את רצון המלך, גם כשאשתו שהיא בחינת השכל שלנו אומרת לו מה פתאום שהמלך יקרא לך, הוא לא נכנס איתה לקושיות ותירוצים אלא רץ אל המלך.
זה מה שרבינו מלמד אותנו כל תכלית לימוד התורה זה להתקרב להשם יתברך, כאשר אתה מגיע לאיזה לימוד או לקיים איזו מצווה תדע לך שהמלך קורא לך, תעשה זאת בזריזות ובשמחה ואל תיכנס לקושיות ותירוצים.
על כן פותח רבינו את ספרו הקדוש ליקוטי מוהר"ן בעניין הזה של 'המלך קורא לך' וכך כתוב שם: "כי איש הישראלי צריך תמיד להסתכל בהשכל של כל דבר ולקשר עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר, כדי שיאיר לו השכל שיש בכל דבר להתקרב להשם יתברך ע"י אותו הדבר, כי השכל הוא אור גדול, ומאיר לו בכל דרכיו, כמו שכתוב: חכמת אדם תאיר פניו".